בית משפט השלום בתל אביב - יפו קיבל לאחרונה תביעת פיצויים בגין נזקי גוף שהגיש בחור שנפגע בכתפיו במסגרת עבודתו.


הבחור עבד במפעל לייצור אריזות נייר וקרטון, ובמסגרת תפקידו נדרש לשאת משאות כבדים לאורך מרחקים ארוכים, וכתוצאה מכך סבל בפגיעה בכתפיו.


לאחר הפגיעה, הבחור הגיע לוועדה רפואית מטעם ביטוח לאומי שבה נקבע כי הוא נותר עם 19% נכות קבועה.


הבחור טען שהחברה שהעסיקה אותו נהגה ברשלנות כלפיו, משום שלא הדריכה אותו לגבי אופי העבודה, לא הנחתה אותו באמצעות כללי זהירות ולא פיקחה על עבודתו.


בשל פערים בין חוות הדעת שהגישו הצדדים מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט


הבחור הגיש לבית המשפט חוות דעת שקיבל ממומחה בתחום האורתופדיה, שקבע כי הפגיעה בכתפיו נגרמה כתוצאה ישירה מהעומס שהוטל על כתפיו בעקבות ביצוע תפקידו בעבודה.


כמו כן, קבע המומחה כי הבחור נותר עם הגבלה דו צדדית בתפקוד הידיים והכתפיים, הגבלה בתנועות, ירידה בכוח וכאבים. נוסף על כך, המומחה קבע כי אין ביכולתו של הבחור לעבוד בעבודה שדורשת מאמץ פיזי של הידיים.


החברה שבה עבד הבחור, הגישה לבית המשפט חוות דעת של מומחה מטעמה, בה נקבע כי אין קשר בין עבודתו של הבחור ובין הפגיעה בכתפיו. כמו כן, נקבע כי לבחור לא נותרה כל נכות רפואית או תפקודית.


בשל הפערים הגדולים בין חוות הדעת שהגישו הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט שקבע כי ישנו קשר ישיר בין העבודה הפיזית הקשה שביצע האיש במהלך השנים ובין הפגיעה בכתפיו, והוסיף כי נכותו הקבועה היא בשיעור 5% לכל כתף.


המפעל טען שהעובד פוטר בשל שינוי במיקום המפעל


העובד טען כי עבודתו הייתה סיזיפית וקשה מבחינה פיזית, בתצהירו פירט כיצד נראתה משמרת רגילה במקום עבודתו, והדגיש כי נאלץ להרים את ידיו לגובה באופן תדיר לצורך הרמת גלופות.


כמו כן, טען העובד כי בעקבות הפציעה הוא ממשיך לסבול מהגבלה בתנועת כתפיו, מכאבים מתמשכים וכן חש בקושי בתפקוד היום יומי שלו ובביצוע עבודה פיזית שדורשת מאמץ.


נוסף על כך, טען העובד כי בעקבות נכותו, פוטר מהעבודה במפעל, והחל לעבוד במקום חדש, אומנם, בשל המגבלות בתפקוד שלו, הוא משתכר פחות ממה שהיה משתכר בעבר. כמו כן, העובד הדגיש כי גם במקום עבודתו החדש הוא סובל מקשיים פיזיים.


מנגד, המעסיק טען כי העובד פוטר בשל שינוי במיקום של המפעל, כמו שאר העובדים, וכן ציין כי העובד קיבל פיצויי פרישה מכובדים בעקבות המצב.


על כן, המעסיק טען כי לא ניתן להשוות את השכר שקיבל העובד במסגרת העבודה במפעל לשכרו כיום, וכי הפער בשכר אינו מאפיין את הנזק שאירע לו בעקבות נכותו.


יתרה מזאת, טען המעסיק שבמסגרת עבודתו, האיש לא נדרש להרים משקלים כבדים, וכי אין להטיל על המפעל את האחריות על התממשותן של סכנות צפויות.


יתר על כן, המעסיק טען כי יש להטיל על העובד אשם תורם משום שהוא לא התלונן מעולם על תנאי עבודתו ולא ביקש כל עזרה או הביע רצון להחליף תפקיד.


השופטת דחתה את טענתו של המעסיק ולא ייחסה אשם תורם לעובד


השופטת קבעה כי על המעסיק חלה חובת זהירות כלפי העובד, ועל כן הוא היה צריך לוודא ולדאוג לכך שהעובד לא יפגע או יפצע כתוצאה מעבודתו. כמו כן, השופטת התייחסה לחובותיו הנוספות של המעסיק כלפי העובד כמו הנהגת שיטת עבודה בטוחה, הדרכה והנחייה של העבודה באמצעות שימוש בכללי זהירות, וכן פיקוח באופן קבוע.


כמו כן, השופטת קבעה כי הסיכון שחל על העובד היה סיכון גבוה, בעקבות פעולות ההרמה שהתבצעה באופן שגרתי, וכן ציינה כי המעסיק לא דאג להדריך את העובד ביחס לאופן ביצוע העבודה ולא פיקח על עבודתו. על כן, השופטת קבעה שהמעסיק הפר את חובת הזהירות שלו כלפי העובד, וכי הוא האחראי המרכזי לנזק שנגרם לעובד כתוצאה מעבודתו.


כמו כן, השופטת התייחסה לטענתו של המעסיק לגבי הטלת אשם תורם על העובד, והחליטה שלא להטיל אשם תורם על העובד, משום שהמעסיק לא הוכיח שעמדה בפני העובד אפשרות או דרך שונה לבצע את עבודתו.


לבסוף, השופטת קבעה כי המעסיק יפצה את העובד בגין הפסדי שכר לעבר בסך 17,512 שקלים, בגין גריעה מכושר השתכרות לעתיד סך של 180,000 שקלים, כמו כן, קבעה כי המעסיק יפצה את העובד בגין עזרת הזולת בסך 10,000 שקלים, ישלם לו סך של 3,000 שקלים בגין הוצאות רפואיות, וכן פיצויים בסך 45,000 שקלים בגין נזק לא ממוני.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונת עבודה


סכום הפיצוי הכולל שקיבל העובד לאחר ניכוי גמלת המל"ל (125,228 שקלים) עמד על 130,284 שקלים. 

 

ת"א 26710-09-17