בית המשפט לענייני משפחה בחיפה קיבל לאחרונה התנגדות לצוואה שהוגשה מטעם אחיה של המנוחה שלא נכללו בצוואתה.


המנוחה, הייתה רווקה, ללא ילדים, ובצוואתה הורתה כי כל עיזבונה יעבור אל אחד משבעת אחיה.


האחים שהתנגדו לצוואה טענו כי המנוחה לא הייתה צלולה בדעתה בעת החתימה על הצוואה


האחים שלא נכללו בצוואה, טענו בהתנגדות כי יש לבטל את הצוואה משום שהאח שלו בחרה המנוחה להוריש את כל רכושה, כפה עליה את עריכת הצוואה והשפיע עליה בצורה שאינה הוגנת, וכמו כן, ציינו כי היה אלים ועצבני, והיווה איום כלפי המנוחה, ולכן ניצל את מצבה הרפואי הקשה לטובתו.


נוסף על כך, אחד מן האחים המתנגדים, טען כי בצוואה חסרה חתימת עורך דין וכן מספר רישיון, כמו כן טען כי המנוחה לא הכירה את העדים שהיו חתומים על הצוואה, ועל כן ניתן להבין כי לא הייתה זו שפנתה אליהם. כמו כן, טען כי בצוואה אין פירוט מלא של כל הנכסים של המנוחה.


יתרה מזאת, האחים טענו כי המנוחה לא קראה את תוכן הצוואה, וכי האח קשר קשר עם עורך הדין במטרה להביא את המנוחה לחתום על מסמך שאינה מודעת לתוכנו. לכן, טענו כי משום שהאח היה מעורב בהכנת הצוואה והיווה השפעה בלתי הוגנת, הצוואה צריכה להתבטל.


מנגד, האח שנכלל בצוואה טען כי ההתנגדות אינה מבוססת, ללא ראיות, כמו כן ציין כי הצוואה של המנוחה נערכה 15 שנים לפני פטירתה, לפני שבכלל ידעה על המחלה שממנה סבלה.


יתרה מזאת, האח הדגיש כי לא לקח חלק בעריכת הצוואה, וכי המנוחה הייתה אישה חזקה, חדה ודעתנית, והייתה כשירה ובראש צלול לחלוטין כאשר כתבה את הצוואה.


יתרה מזאת, האח טען שהקשר בינו ובין האחות המנוחה היה קשר אוהב וחזק, וכן התייחס לטענתם של שאר האחים כי הוא בודד אותה משאר משפחתה. האח הוסיף כי הוא ביקש מבני המשפחה סיוע בזמן שהייתה חולה, אומנם הם בחרו שלא לעזור.


השופטת דחתה את קיומה של השפעה בלתי הוגנת בזמן עריכת הצוואה


בהכרעתה, השופטת התייחסה לטענת האחים לגבי יושרה של הצוואה, ולכך שעו"ד לא נכח בעת החתימה עליה, והחליטה לדחות טענה זו, משום שהיא מבוססת על ספקולציות והשערות ואין אף ראייה שתוכל לאמת אותן.


כמו כן, השופטת התייחסה לטענתם של האחים לגבי צלילות דעתה של המנוחה, בזמן שבו ערכה את הצוואה, וציינה כי האחים ביקשו אישור מבית המשפט לעיון במסמכים הרפואיים של המנוחה, אומנם לא הביאו לבית המשפט חוות דעת של מומחה שיתמוך בגרסתם, ועל כן בחרה שלא לקבלה גם כן.


נוסף על כך, השופטת התחשבה בתצהיר של אחת מן האחיות, שטענה כי בזמן אשפוזה, המנוחה ביקשה ממנה להיפגש עמה בנוכחות עורך דין משום שרצתה להעניק לה סמכות לנהל את כספיה וציינה כי היא לא סומכת על האח, לו הורישה את כלל נכסיה לבסוף. כמו כן, אחות נוספת סיפרה בתצהירה כי המנוחה לא אהבה את אשתו של האח שנכלל בצוואתה, ועל כן טענה כי אין סיכוי שהייתה מורישה לו את כל כספה בדעה צלולה. בתצהיר של אח נוסף צוין כי אין סיכוי שהמנוחה פנתה לעורך דין זר שאינה מכירה, משום שבבניינה מתגורר עורך דין, ואם היא זו שהייתה עורכת את הצוואה, הייתה בוחרת בו.


על בסיס תצהירים אלו, השופטת קבעה כי המנוחה הייתה בדעה צלולה בזמן עריכת הצוואה, והייתה מודעת לחלוטין למעשיה ולבחירתה.


יתר על כן, השופטת דחתה את הטענה בדבר אי כשרותה של הצוואה בשל העובדה שנכתבה על ערש דווי, משום שהצוואה נערכה מעל 10 שנים לפני פטירתה, והיא בחרה שלא לשנות או לבטל אותה.


השופטת התייחסה גם לטענה לגבי קיומה של השפעה בלתי הוגנת, וקבעה שהאחים לא הציגו אף ראייה שתומכת בכך שהמנוחה לא הייתה עצמאית בזמן עריכת הצוואה, ולא נזקקה לסיוע, בזמן נתון זה, המנוחה ניהלה מספרה, החזיקה נכסים ואף רכב בו נהגה, וכן דאגה לפרנסתה. על כן, השופטת קבעה כי לא הייתה כל תלות בין המנוחה ובין האח היורש.


יתרה מזאת, השופטת התייחסה לאופי היחסים במשפחת המנוחה, וציינה שנראה כי המנוחה הייתה קרובה לאח שאותו בחרה כיורש, והקשר ביניהם היה חזק, כאשר לאורך כל חייהם חיזקו האחד את השני בכל משבר, והאח אף ליווה אותה לכל הטיפולים, אולם הקשר של המנוחה עם שאר האחים מתואר כקשר פחות חזק.


כמו כן, השופטת הדגישה שרצונה של המנוחה להוריש את כל ממונה לאח, הובהר לכל משפחתה, טרם מותה.


לבסוף, השופטת החליטה לדחות את ההתנגדות של האחים לצוואה, ולקבל את הבקשה לצו קיום הצוואה שהוגשה מצד האח. כמו כן, השופטת חייבה את האחים לשלם את הוצאות המשפט בסך 8,500 שקלים וכן שכר טרחת עורך הדין בסך 25,000 שקלים לאח היורש.


ת"ע 16635-05-18
ת"ע 16691-05-18
ת"ע 17607-05-18
ת"ע 5044-04-19