לאחרונה בית משפט השלום בעכו קיבל תביעת פיצויים בגין נזקי גוף של צעירה שהלכה על מדרכה ברחוב, נתקלה במהמורה, מעדה ונפלה לכביש.


כתוצאה מהנפילה, פונתה הצעירה לבית החולים שם נקבע כי היא סובלת משבר בקרסול שמאל, וכמו כן מפגיעה בגב התחתון. לאחר הנפילה כושר תפקודה של הבחורה נפגע, ונקבעה לה נכות צמיתה בשיעור של 7.5% מטעם מומחה רפואי שמינה בית המשפט.
לאחר התאונה, ניסו הצדדים להגיע לפשרה, אך ללא הצלחה.


תאגיד המים והמועצה המקומית הפנו אצבע מאשימה האחד כלפי האחר


הצעירה טענה כי היא הלכה על מדרכה בסמוך לכביש, נתקלה בבור שהיה מכוסה בצמחייה, מעדה ונפלה אל הכביש.


בכדי להוכיח את טענתה, העידה בעצמה אודות התאונה בבית המשפט, וכמו כן הביאה 2 עדי ראייה שנכחו במקום האירוע בזמן שבו התרחשה התאונה.


תאגיד המים והמועצה המקומית סירבו לקחת כל אחריות בגין התאונה, וכל אחד מן הצדדים הפנה את האצבע המאשימה כלפי האחר. כמו כן, התאגיד טען שבמידה ותוכח אחריות, היא צריכה להיות מוטלת על הקבלן עצמו, שהיה זה שביצע בפועל את עבודות הביוב במקום שבו נפלה הצעירה.


השופט קבע כי האחריות מוטלת הן על תאגיד המים והן על המועצה המקומית


השופט קבע כי האחריות בגין התאונה מוטלת במשותף הן על המועצה המקומית והן על תאגיד המים. משום שחלק ניכר מתחום אחריותה של המועצה הוא תיקון פגמים וחסרים שנמצאים בשטחה. עם זאת, הכריע כי האחראי העיקרי על התאונה הוא תאגיד המים ועל כן ייחס לו אחריות בשיעור של 75%, לעומת אחריות בשיעור של 25% בלבד למועצה המקומית.


השופט קבע כי התאגיד יזם את העבודות באזור, היה אחראי על הביצוע החסר, והיה צריך לתקן את המפגע ובכך למנוע כל סיכוי אפשרי לפגיעה.


השופט דחה על הסף את ניסיון התאגיד להפיל את האשמה על הקבלן שביצע את העבודות במקום, משום שהעבודות בוצעו זמן רב לפני התרחשות התאונה, וכן לאחר סיומן הקבלן קיבל אישור מהתאגיד שהעבודות בוצעו באופן משביע רצון.


יתר על כן, קבע השופט שהמועצה המקומית היא זו שאחראית על התחזוקה של המדרכות והכבישים ועל כן מחובתה לבדוק קיומם של מפגעים ולדאוג לתקנם, אולם במקרה המדובר התאגיד היה אמור לדאוג לכך שלא יהיו מפגעים שיכולים להוות סכנה.


כמו כן, בהכרעתו התייחס השופט לעדותה של הצעירה, קבע כי היא הייתה אמינה ועקבית וייחס חשיבות לצילום שהוגש לבית המשפט. הוא ציין שנראה בבירור שמדובר במהמורה במדרכה שכוסתה בצמחים, ועל כן היה קשה להבחין בה. נוסף על כך נקבע כי המיקום של הבור היה סמוך לקו צנרת מים שנמצא תחת אחריותו של התאגיד, שהפר את חובת הזהירות שחלה עליו.


יתרה מזאת, השופט קבע כי לא נמצאו סתירות בגרסה של הצעירה לסיפור כאשר נחקרה בחקירה נגדית.


נוסף על כך, התייחס השופט לעדות של עד ראייה שנמצא באזור התאונה בשעה בה התרחשה, וקבע כי היא תומכת באופן מוחלט בגרסתה של הצעירה.


אומנם, השופט ייחס אשם תורם לצעירה בשיעור של 20% משום שלמרות הטענה כי הייתה צמחיה שהסתירה את המהמורה, מהתמונה שהוצגה, היה ניתן לראות כי הצמחייה הסתירה את הבור באופן חלקי בלבד, וחלק ממנו בלט לעין, ולכן הצעירה הייתה צריכה להסתכל לכיוון דרכה.


בכל הנוגע למידת הפגיעה, השופט התייחס לעובדה שהצעירה לא אושפזה בבית החולים, אך עם זאת עברה טיפולים במשך תקופת זמן ממושכת. כמו כן, החליט לאמץ את קביעתו של המומחה האורתופדי הרפואי שמונה מטעם בית המשפט, שקבע כי הצעירה נותרה עם נכות צמיתה בשיעור 7.5%.


טרם התאונה, הצעירה עבדה בתחום המזון והשתכרה שכר מינימום. עם זאת, לא הוגשו תלושי שכר לבית המשפט, ולא ידוע אם היא חזרה לעבודה, ובמידה וכן מהו שכרה הממוצע כעת.


על כן, החליט השופט לפסוק לטובתה פיצויים בסך 15,000 שקלים בגין הפסד השתכרות לעבר, בגין כאב וסבל פיצויים בסך 27,000 שקלים, בגין פגיעה בכושר השתכרות עתידי פיצויים בסך 70,000 שקלים, בגין אובדן פנסיה פיצויים בסך 10,000 שקלים, בגין הוצאות כלליות בעבר ובעתיד פיצויים בסך 5,000 שקלים, בגין עזרת צד ג' פיצויים בסך 5,000 שקלים.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד


סך הפיצויים שפסק השופט לטובת הבחורה עומדים על 132 אלף שקלים בניכוי 20% אשם תורם, קרי 105,600 שקלים, מתוכם התאגיד ישלם 79,200 שקלים בתוספת 23.4% שכר טרחת עורך דין, והמועצה תשלם 26,400 שקלים בתוספת 23.4% שכר טרחת עורך דין.


ת"א 5836-10-16