בית המשפט המחוזי בבאר שבע עסק לאחרונה בסוגיית העונש הראוי לאדם שהורשע בביצוע מעשה סדום ומעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 16 ללא הסכמתה, וביצוע מעשה מגונה בפומבי תוך הפרת צו פיקוח.


בעת ביצוע המעשה, הבחור היה מצוי תחת צו פיקוח שאסר עליו לשהות במחיצת קטינים ללא נוכחות מבוגר נוסף.


הבחור הבחין בילדה בעודה הולכת ברחוב, כאשר נסע באוטובוס, ועל כן החליט לרדת בתחנה ולעקוב אחריה. הקטינה הבחינה בו, החלה לברוח, והוא בתגובה הגביר את הקצב עד שתפס אותה, הצמיד אותה לקיר ומנע ממנה כל אפשרות להימלט.


לאחר מכן, הבחור חשף את איבר מינו בפני הילדה, וכתגובה איימה הילדה שתתקשר למשטרה. אומנם, הבחור לא נרתע ולא חדל ממעשיו, לקח את ידה של הקטינה, הצמיד אותה לאיבר מינו, והמשיך בפעולה, בעודה מתחננת שיפסיק. בהמשך, הבחור אחז בפני הילדה בחוזקה והחדיר את איבר מינו לפיה.


לבסוף, הילדה הצליחה להכות את הבחור בחוזקה ולברוח. הבחור שרצה לרדוף אחריה, הבחין בעוברי אורח ועל כן עלה בחזרה לאוטובוס ונסע.


הבחור הסביר על המשיכה שחש כלפי הקטינה ברגע שהבחין בה


מתסקיר שביצע שירות המבחן עלה כי הבחור, צעיר בן 26 נשוי ואב לשלושה ילדים, ולפני מעצרו היה עובד במפעל.


עוד צוין בתסקיר שהבחור איבד את ראייתו בעין אחת כאשר היה תינוק, ובגיל 6 נפגע בראש כתוצאה מתאונת דרכים שעבר.


נוסף על כך, צוין בתסקיר שהבחור מוכר כנכה באגף השיקום, אומנם אינו מוגדר כמוגבל שכלית משום שהוא מתפקד בצד הגבוה של התפקוד הגבולי.


בתסקיר עלה גם כי אביו היה מטפלו העיקרי של הבחור, ובכדי להתמודד עם התנהגותו החליט לחתן אותו בגיל צעיר יחסית בתקווה שחיי נישואיו יספקו את צרכיו המיניים.


יתרה מזאת, שירות המבחן בחן את עברו הפלילי של הבחור, שכלל שלוש הרשעות קודמות, 2 מהן בגין ביצוע עבירות מין ואחת בגין החזקת סכין.


הבחור אומנם הודה באשמה והביע חרטה, אך לא הצליח להביא עצמו לפרט אודות המעשים שביצע בקטינה. כמו כן, הבחור הסביר כי חש משיכה כלפי הילדה ולא היה מסוגל לכבוש את יצרו.


שירותי המבחן הגיעו למסקנה כי נשקפת רמת מסוכנות גבוהה מהבחור, ועל כן המליצו לשלבו במסגרת טיפולית סגורה שתספק טיפול אינטנסיבי ותעזור לו להתמודד עם דחפיו המיניים והקושי לווסת אותם.


אומנם, לאחר חודש וחצי שבו היה מצוי בטיפול, הבחור החל להתנהג באופן אלים כלפי אנשי הצוות, סבל מהתפרצויות זעם רבות ואף סירב לקבל טיפול.


על כן, שירות המבחן המליץ על הפסקת הטיפול ועל ענישה מוחשית אשר תעביר לו מסר מרתיע.


המאשימה הדגישה את הנזק הנפשי העצום שנגרם לילדה


המאשימה התייחסה בטענותיה לחומרת המעשים שביצע הבחור ותוך כך הדגישה את הערכים המוגנים שנפגעו לרבות, הגנה על בטחון הציבור, ערך שלמות הגוף והנפש, הזכות לכבוד, לפרטיות ולצניעות. כמו כן, ציינה את העובדה כי מדובר בעבירת מין כלפי קטינה והדגישה את פער הכוחות בין הצדדים ואת ההשלכות של המעשה על המצב הנפשי של הילדה והנזק שנגרם לה.


נוסף על כך, המאשימה ייחסה חשיבות לתכנון המקדים שקדם למעשה של הבחור וטענה כי מדובר ב"תכנון מוקפד", שכן הבחור חיפש אחר קורבן, והייתה מעורבת רדיפה וכן תקיפה בעת התנגדות.


יתרה מזאת, המאשימה הדגישה כי המעשה בוצע כאשר הבחור היה מצוי תחת צו פיקוח שאוסר עליו להיות בנוכחות קטינים ללא מבוגר.


לבסוף, המליצה המאשימה להשית על הבחור עונש הממוקם בחלקו העליון של מתחם הענישה וכן פיצוי משמעותי לקטינה.


סנגורו של הבחור, טען כי הוא אומנם הואשם בארבע עבירות, אך הוסיף כי הן התבצעו במסגרת אירוע אחד. כמו כן, ביקש להתחשב בכך שהבחור מוכר כנכה ושהיכולת הקוגניטיבית שלו נמוכה משל אדם נורמטיבי ועל כן היכולת שלו להבין את השלכות מעשיו נמוכה יותר.


נוסף על כך, הסנגור ייחס חשיבות לנסיבות חייו האישיות של הבחור, לתאונת הדרכים הקשה שעבר בילדותו, לאובדן ראייתו וטען כי מיומנותו החברתית פחותה.


יתרה מזאת, הסנגור ביקש להתחשב בכך שהבחור נטל אחריות על ביצוע המעשה, בהודאתו באשמה ובחרטה שהביע על המעשה.


בהקשר להליך הטיפולי, הסנגור טען כי הבחור אכן גילה נכונות להשתתפות בהליך שיקומי, אומנם בשל מגבלותיו לא הצליח להשלים אותו.

 

על כן, הסנגור המליץ להשית על הבחור עונש שנע בין 2-5 שנות מאסר.


בהכרעתו הדגיש השופט את עוצמת המעשה המתועב שביצע הבחור


בהכרעתו, השופט התייחס לעוצמה ולגודל הנזק שנגרם לילדה הקטנה כתוצאה מהמעשה המתועב של הבחור, שהשתמש בה בכדי לספק את יצרו המיני, וקבע כי כתוצאה מהמעשה נפגעו ערכים חברתיים רבים, ביניהם ערך חובת ההגנה על חלשים ופגיעה בגוף ובשלוות הנפש.


כמו כן, השופט ייחס חשיבות לכך שהבחור הפר את צו הפיקוח אשר היה מצוי תחתיו, ולעובדה שהמעשה היה מתוכנן מראש, הבחור הבחין בילדה מחלון האוטובוס, ובחר לרדת בתחנה ולרדוף אחריה בנחישות כאשר לא הצליח לשלוט ביצרו.


אומנם, כשהגיע לבחינת מידת האשמה של הבחור, השופט התייחס גם לעובדה שמדובר בבחור בעל מגבלות שכליות וקוגניטיבית, אך עם זאת, קבע כי הוא הצליח להבין שהוא פוגע באדם אחר, משום שהילדה ברחה, התנגדה וצעקה ועל כן הכריע כי האשמה במלואה נופלת על הבחור.


יתר על כן, השופט ייחס חשיבות להודאה באשמה של הבחור, שחסכה זמן שיפוטי ומשאבים ציבוריים.

 

יש לך שאלה?

פורום עבירות מין ותלונת שווא במשטרה


לבסוף, החליט השופט להשית על הבחור עונש מאסר בפועל לתקופה של 10 שנים, מאסר על תנאי למשך 9 חודשים למשך שלוש שנים, וכמו כן פיצוי כספי לקטינה בסך של כ-80,000 שקלים.


תפ"ח 69315-07-19