בית משפט השלום בירושלים קיבל לאחרונה תביעת פיצויים שהגישו ארבעה אנשים נגד חברת קבלן בגין ליקויי בנייה.


הדיירים טענו שהחול ששימש כמצע לריצוף דירותיהם, לא יוצב באמצעות חומר "צמנט", כפי שנדרש בתקן, ועל כן, דרשו פיצויים בגין התקנת ריצוף חדש.


הדיירים הגישו חוות דעת של מומחה מטעמם, שהעריך את הנזק בסכום כולל שנע בטווח שבין 108,373 ועד ל-146,534 שקלים.


המומחה שמונה מטעם בית המשפט מצא ליקויים בהיקף מצומצם ביחס למה שטענו הדיירים


בכדי לגלות את מהות הליקויים ולהעריך את מידת הנזק, מונה מהנדס מומחה מטעם בית המשפט. המהנדס בחן את הדירות, ובחוות דעתו אמד את עלות התיקונים בסכום כולל של 81,000 שקלים, במידה וחברת הקבלן תבצע את התיקונים. כמו כן, טען המומחה שהזמן הדרוש לביצוע תיקון הליקויים הוא כשבוע, ושהדיירים יוכלו להמשיך להתגורר בדירות במשך זמן התיקונים.


נוסף על כך, טען המומחה שלא אותרו סימני שקיעה בכל אחת מן הדירות, אומנם, טען שבאחת מן הדירות הייתה שקיעה נקודתית של כמה אריחים במטבח, אך השקיעה לא נבעה מחוסר ייצוב של מצע הריצוף ועל כן קבע שיש לפצות את הדייר בעלות של 500 שקלים בגין פירוק והתקנה מחדש.


הדיירים פנו למעבדה מוסמכת בכדי להוכיח שלא נעשה שימוש בצמנט בחול המיוצב מתחת לריצוף, ולאחר מכן הציגו את תוצאות בדיקת המעבדה בפני המומחה וביקשו שיעריך את עלויות התיקונים לאחר הבדיקה.


בעקבות תוצאות המעבדה, המומחה טען שיש חשד סביר שאין צמנט בחול, ולכן המליץ לחברת הקבלן להעביר אליו תוצאות בדיקת מעבדה נגדית שתבוצע באחת מן הדירות. אומנם, חברת הקבלן החליטה שלא להקשיב להמלצתו.


המהנדס ביצע חוות דעת משלימה שבמסגרתה הוא פנה ישירות לחברת הקבלן בשאלה האם נעשה שימוש בצמנט, אומנם, לא קיבל תשובה.

 

על כן, קבע שניתן ללמוד שלא נעשה שימוש בצמנט, וזאת בניגוד לתקן. עם זאת, טען המומחה שהסיכון שנובע מהליקויים הוא שקיעה נקודתית של מרצפות, ודבק בעמדתו לפיה אין צורך בהחלפת הריצוף באופן כולל, שכן מדובר בתיקון נקודתי פשוט.


השופט קיבל את חוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט


השופט קבע כי חוות דעתו של המומחה הייתה מקצועית ונטולת פניות, שכן בהמלצתו החליט לקבל רק חלק מן הטענות של כל אחד מן הצדדים, ועל כן החליט לקבלה. כמו כן השופט ייחס חשיבות לחוסר המענה של חברת הקבלן לשאלתו של המומחה, ולכך שהחליטו שלא להגיש בדיקת מעבדה בניגוד להמלצתו.


לכן, השופט הכריע שאכן התבצעה חריגה מהתקן, וקיבל את הטענה שלא נעשה שימוש בצמנט במצע הריצוף.


נוסף על כך, התייחס השופט לדרישה של הדיירים להחלפת הריצוף באופן כולל, ואימץ את עמדתו של המומחה שטען שאין בכך צורך, כמו כן הוא ייחס חשיבות לכך שהדיירים מתגוררים בדירות במשך תקופה ארוכה של 8 שנים, במהלכה שגרת חייהם לא נפגעה באופן משמעותי בעקבות הליקויים.


יתרה מזאת, השופט קבע שהצורך בצמנט במצע הריצוף נבע מניסיון למנוע היווצרות של שקעים, אומנם, בפועל לא נעשה שימוש בצמנט, וכעבור 8 שנים עדיין לא נוצרו שקעים רבים. לבסוף, קבע השופט שניתן לתקן את הליקויים באמצעות הרמה עדינה של הריצוף ויישור החול, ולכן ואין לפצות את הדיירים בסכום של החלפת כלל הריצוף, משום שזה יהווה התעשרות על חשבון חברת הקבלן. עם זאת, קבע השופט כי ניתן לפצות אותם בגין נזק פוטנציאלי עתידי.


השופט התייחס לטענות חברת הקבלן ביחס לכך שהדיירים לא פנו אליה בזמן אמת, ועל כך שבעקבות זאת לא קיבלה הזדמנות אמיתית לתיקון הליקויים, וקבע כי אין לקבל טענה זו, שכן הדיירים פנו לקבלן שמונה על ידי החברה לטיפול בליקויים.


כמו כן, השופט שלל את טענת החברה על כך שהדיירים אישרו את קבלת הדירה במועד המסירה, ולא ציינו אף בעיה, משום שלא יכלו לגלות את הליקויים בשלב זה.


על כן, השופט חייב את חברת הקבלן לשלם לארבעת הדיירים פיצויים בגין ליקויי הבנייה. לדייר הראשון נקבע פיצוי בסך של 43,299 שקלים, לדייר השני נפסק פיצוי בסך של 40,6450 שקלים, לדייר שלישי נקבע פיצוי בסך של 23,110 שקלים ולדייר הרביעי נפסק פיצוי בסך של 31,153 שקלים. הסכומים שקבע השופט כוללים תוספת של 25 אחוזים בכדי שהדיירים יוכלו לבצע את התיקונים ללא עזרה של חברת הקבלן, בהתאם להמלצתו של המומחה.


כמו כן, השופט קבע שבשל החלטתם של התובעים להעמיד את סכום התביעה על סכום גבוה שאינו תואם את מידת הנזק שנגרם, חברת הקבלן תישא באופן חלקי בהוצאות המשפטיות של התובעים ובשכר טרחת עורך דינם ותשלם להם סכום של 4,000 שקלים.


ת"א 33070-06-16