לאחרונה, בית משפט השלום בתל אביב-יפו קיבל תביעת פיצוים בגין הטרדה מינית, אפליה ולשון הרע, שהגישה צעירה בת 18 נגד חברת האוטובוסים לאחר שנתקלה בנהג שלא אפשר לה לעלות לאוטובוס.


הצעירה, הייתה בדרך למקום עבודתה, וכשניסתה לעלות לקו האוטובוס, בו היא נוסעת מידי יום, קיבלה סירוב מצד הנהג, בשל לבושה, בטענה שהוא לא צנוע מספיק. למחרת, ניסתה הצעירה לעלות על הקו בשנית, ונתקלה באותו הנהג. היא החליטה לשאול אותו מדוע סירב לעלות אותה, והוא טען שהיא לבשה מכנסיים קצרים מידי "כמו תחתון".


לאחר המקרה הראשון הנערה ואימה שלחו מכתב למחלקת פניות ציבור של חברת האוטובוסים ונענו כי החברה מתכוונת להמשיך לעקוב אחרי התנהגות הנהג. לאחר המקרה השני, הגישו מכתב תלונה נוסף, וקיבלו תשובה שהנהג יעבור בירור ושהאירוע יועבר לנציג האחראי על הטרדות מיניות, אולם הבירור בוצע בפועל רק לאחר קבלת התביעה.


הצעירה נותרה פגועה ומושפלת בתחנת האוטובוס

 

הצעירה טענה כי נהג האוטובוס סירב לאפשר לה לעלות לאוטובוס, בשל העובדה שלבשה באותו היום מכנסיים קצרים מידי. נוסף על כך, סיפרה כי בעת ניסיונה לעלות על הקו הנהג אמר לה "ככה את לא עולה", ו"שיהיה לך ברור שככה את לא עולה".


יתר על כן, טענה כי נשללה ממנה זכות יסודית להשתמש בשירותי תחבורה ציבורית, באופן שגרם לה להרגיש מושפלת. הצעירה ציינה כי בעקבות המקרה נאלצה להסתייע באימה בכדי להגיע למקום עבודתה ולא לאחר.


הצעירה הוסיפה שלמחרת, פגשה שוב בנהג וניסתה להבין מדוע הוא לא הסכים להעלות אותה לאוטובוס יום קודם, ונענתה, שהסיבה הייתה שהיא לבשה את "המכנסיים הכי קצרים בעולם". היא ציינה שגם לאחר המקרה השני הרגישה פגועה ומושפלת.


אמה של הנערה, מספרת בתצהירה כי בתה התקשרה אליה, בבכי וסערת רגשות, וסיפרה לה כי הרגישה מושפלת ופגועה. הנערה נותרה לבדה בתחנה בעודה מאחרת ליומה הראשון במקום עבודתה החדש.


הנהג ניסה למנוע עימותים עתידיים בין נוסעי האוטובוס


הנהג טען כי הצעירה הייתה לבושה בלבוש חריג, שאינו תואם או מאפיין את השקפת דתו ועולמו האישי, כמו גם את השקפת עולמם של יתר הנוסעים בקו האוטובוס הספציפי, וציין שהוא רצה למנוע עימותים עתידיים אפשריים בין נוסעי האוטובוס, לכן ביקש בנימוס מהצעירה לא לעלות לקו.


הנהג הדגיש כי הבחירה שלא לעלות לאוטובוס הגיעה מכיוון הצעירה, משום שהבינה את בקשתו והחליטה לכבד אותה. עוד טען הנהג, שלמחרת האירוע, הגיעה הצעירה לאוטובוס בשנית, אך הפעם בלבוש צנוע, ולכן היא עלתה לקו.


בתצהירו, הסביר הנהג שהוא הבין כי פעל בצורה שגויה כאשר ביקש מהצעירה לא לעלות לקו ואף הביע צער וחרטה על מעשיו. אולם, הוא ציין כי מעשיו אינם מהווים לשון הרע, הטרדה מינית או אפליה כלפי הבחורה.


לסגנון לבושה של הנערה אין כל חשיבות בנסיעה באוטובוס


השופטת העדיפה את גרסת הצעירה שטענה כי הנהג לא הסכים להעלות אותה על פני גרסת הנהג שטען כי הוא ביקש ממנה באופן מנומס לא לעלות.


השופטת החליטה להתייחס לשני המקרים באופן נפרד. בבחינת המקרה הראשון, ציינה כי הנהג משמש כעובד ציבור, ועל כן הוא מחויב לספק שירותי תחבורה ציבוריים לכל אדם שדורש אותם. לכן, הכריעה שהוא ביצע אפליה כלפי הצעירה, על סמך אורח חייה והשקפת עולמה, בכך שסירב להעניק לה שירות.


כאשר התייחסה לאירוע השני, השופטת הכריעה כי מדובר בהטרדה מינית משום שבאירוע זה הובהרה הסיבה לסירוב של הנהג, והיא לבושה החושפני של הנערה. עוד נקבע כי היחס לאופן הלבוש והמראה החיצוני נחשב להטרדה מינית מצד הנהג שהתייחס למיניותה של הנערה, ותוך כך השתמש במילים בוטות באופן תיאורו את לבושה.


הנערה זכאית לפיצויים מהרף הגבוה ביותר


השופטת קבעה כי חברת האוטובוסים המעיטה בחשיבות האירוע ובחומרתו בכך שביצעה בירור מול הנהג רק לאחר הגשת התביעה, למרות הפנייה לנציג תלונות הציבור שקדמה לתביעה. עוד ציינה השופטת כי ההתנהלות המשפטית של החברה לא תרמה להתנהלות המשפט ואף גרמה לעיכוב, כאשר סרבה למסור את המסמכים הנדרשים באופן פתוח וגלוי.

 

יש לך שאלה?

פורום הטרדה מינית - פגיעה מינית


בסופו של דבר, השופטת הכריעה כי הנערה זכאית לפיצויים מטעם חברת האוטובוסים בסך של 120,000 שקלים בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 28,080 שקלים.

 

ת"א 2320-04-19