לאחרונה, בית משפט השלום בקריית גת עסק בתביעת נזיקין שהגישה בחורה בת 17 נגד קטין, ילד בן 14 שהיכה אותה באגרוף. קודם להגשת התביעה האזרחית, הצעירה התלוננה במשטרה אך התיק נסגר מחוסר עניין לציבור כך שלא הוגש כתב אישום בגין תקיפה, זאת למרות הודאת הקטין במעשה האלים.


בפתח פסק הדין ציין השופט כי לכאורה מדובר במקרה פשוט, מכיוון שהקטין הודה שהיכה את הצעירה באגרוף והיא התלוננה על נזקים גופניים ונפשיים כשהיא נתמכת בחוות דעת רפואית מתאימה. עם זאת, הוא הדגיש כי קיימות נסיבות מיוחדות משום שהפוגע מצוי על סף הגיל שבו קיימת חבות ואחריות נזיקית, וכן שהרקע לתקיפה הוא התנהלות לא ראויה של הצעירה באופן שגרם לו לפגוע בה.


הילד סבל ממגבלות רפואיות ובעקבותיהן הפך מטרה ללעג והקנטות רבות מצד הצעירה


הקטין העיד בבית המשפט כי סבל באופן מתמשך מהצקות בבית הספר בשל המגבלה הרפואית שלו, והדבר היה מוביל לתגובות אלימות מצידו עד שההקנטות פסקו. בכתב התביעה צוין כי הצעירה הייתה בדרכה הביתה כאשר הקטין שגר בשכנות אליה ירד מביתו, הפתיע אותה מאחור, היכה אותה באגרוף בפניה וברח. עם זאת, הקטין ציין כי לא התכוון לפגוע בה פיזית, ועשה זאת משום שאיבד את עשתונותיו כשראה אותה כי היא הייתה נוהגת ללעוג לו באופן קבוע.


בעקרון, כאשר תקיפה מגיעה על רקע של התגרות מצד הנפגע לעיתים ניתן להכיר בה כמובילה לאירוע ולהטיל עליו אשם תורם. עם זאת צוין כי במקרה הספציפי, אף שהנערה הייתה מקניטה את הקטין פעמים רבות, לא קדמה לתקיפת האגרוף שום התגרות. השופט קבע כי על סמך הפסיקה לא ניתן להטיל אשם תורם, אך מכיוון שמדובר בנסיבות מיוחדות ורקע של קנטור ולעג מתמשכים, גם אם לא בסמוך לפגיעה כשלעצמה, יש להטיל על הצעירה אשם תורם בשיעור של 5%.


הצעירה טענה כי עקב מכת האגרוף היא סובלת מכאבים פיזיים והפרעות חרדה


בעקבות התקיפה הצעירה התלוננה על כאבי לסת, קושי בפתיחת הפה, סחרחורת ובחילה. עם זאת, לא נמצאו ראיות קונקרטיות לנזק פיזי ולכן היא הופנתה לטיפול נפשי אצל פסיכולוג, שם נקבע כי היא סובלת מנדודי שינה ומהפרעת חרדה. יתר על כן, הצעירה טענה כי היא ניתקה קשר עם חבריה, הסתגרה בבית ופחדה להתנייד בתחבורה ציבורית.


בית המשפט מינה פסיכולוגית מומחית כדי להעריך את נזקיה בעקבות מכת האגרוף, והיא מצאה כי הצעירה סובלת מהפרעת הסתגלות עם תסמיני דיכאון, כך שיש לקבוע לה נכות נפשית בשיעור של 10%. נטען כי למרות התלונות, הצעירה שירתה בשירות לאומי, עבדה ואף החלה לימודים גבוהים בתחום משאבי האנוש.


המומחית ציינה כי עוד קודם לתקיפה הצעירה סבלה מפחדים שונים, וכי לא מדובר בחרדה שמקורה היחיד הוא בעקבות מכת האגרוף. לאחר שמיעת עדויות שונות שסיפרו כי הצעירה מתנהלת באופן שגרתי, פרט אולי לפחדים הנלווים ליציאה מהבית בגפה, השופט קבע לה נכות תפקודית בשיעור של 7.5%.


נקבע כי למרות הנסיבות המיוחדות של המקרה, הקטין יחויב לשלם לצעירה פיצויים


השופט ציין כי מדובר בנער צעיר ופגוע אשר איבד את עשתונותיו מול הצעירה, וכי כל חיובו בפיצויים עלול להוות עבורו עוול נוסף על סבלו החברתי. מנגד, הוא הדגיש כי לא ניתן להצדיק את מעשה האלימות הברוטלי שנעשה כלפי הצעירה וגרם לה לנזקים נפשיים.


הוא הזכיר כי התקיפה התרחשה ללא שום התגרות מקדימה, כאשר הקטין ראה את הצעירה ברחוב וירד מביתו בצורה אקטיבית כדי לפגוע בה. לפיכך הוא קבע כי יש לחייב אותו לשלם לה פיצויים. לאחר אומדן הנזקים של הצעירה בעבור הפסדי שכר בעתיד, עזרה והוצאות ונזק שאינו ממוני, נקבע כי הקטין יחויב לשלם לצעירה פיצויים בסך של כמעט 300 אלף שקלים, לאחר ניכוי 5% בגין אשם תורם.


הצעירה קיבלה מביטוח לאומי תגמולים בסכום כפול מסך הפיצויים שנקבעו בתביעה

בעקבות הנזקים, הצעירה עברה ועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי ונקבעה לה נכות משוקללת קבועה בשיעור של 44%, זאת בגין פגיעה בחדות הראיה, פגיעה בעצב המוח והפרעה דיכאונית. בעקבות נכות זו, נקבע כי סך כל הקצבאות שהצעירה תקבל מהמוסד לביטוח לאומי עולה על 600 אלף שקלים, סכום כפול מסך הפיצויים שנקבע לה בתביעה.


אף על פי שסכום הפיצויים בתביעה נבלע בסכום התגמולים מהמוסד לביטוח לאומי, הצעירה טענה כי לא כל הליקויים שקשורים לנכות מקורם בתקיפה. לדבריה, 37% מהנכות שנקבעה לה מטעם המוסד לביטוח לאומי אינה קשורה לתאונה. היא הוסיפה כי לפי חוק ביטוח לאומי, גם אם גובה התקבולים עולים על הפיצויים, היא זכאית לפחות ל-25% מגובה הפיצוי שנקבע מכיוון שהודיעה לביטוח הלאומי על קיום התביעה האזרחית כפי שנדרש.


יש לך שאלה?

פורום ייצוג משפטי בכתב תביעה וכתב הגנה


השופט קבע כי הצעירה אכן זכאית ל-25% מגובה הפיצוי, זאת מאחר שצירפה מכתב שנשלח בדואר רשום לביטוח לאומי שבו הודיעה על התביעה האזרחית המתנהלת בעניין הנזקים מאותה התקיפה. לפיכך הוא חייב את הקטין לשלם לצעירה סכום של כ-74 אלף שקלים פיצויים, לא כולל שכר טרחת עורך דין בשיעור של 16 אלף שקלים.

 


ת"א 4750-12-16