לאחרונה, בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל את תביעת הפיצויים שהגיש עובד בבית דפוס בגין סיום תקופת עבודתו. העובד טען כי מנהל בית הדפוס פיטר אותו בשיחת טלפון בניגוד לחוק, ללא עריכת שימוע או מתן ימי הודעה מוקדמת.


מנהל בית הדפוס טען בתגובה כי העובד לא פוטר אלא התפטר מיוזמתו. לפיכך, הוא הסביר כי לא היה מחויב לערוך לו הליך פיטורים עם שימוע וימי הודעה מוקדמת, ולכן יש לדחות את התביעה על הסף. בית המשפט בחן את הראיות שהגיעו לידיו, כולל את עדויות העובד ומנהל בית הדפוס. נקבע כי העובד פוטר ולא התפטר, וכי הליך הפיטורים נעשה שלא כדין ולכן מזכה אותו בפיצויים.


העובד טען כי המנהל פיטר אותו, המנהל טען שהתכוון רק להוציא אותו לחופשה


העובד ומנהל בית הדפוס העידו בבית המשפט לגבי מהלך האירועים, והתגלו סתירות בעדותיהם. העובד טען כי מנהל בית הדפוס התקשר אליו וביקש ממנו שלא יגיע לעבודה ביום ראשון מכיוון שלא מתכוונים להעסיק אותו שם יותר. העובד הוסיף כי התבקש להחזיר את המפתחות לבית העסק באופן מיידי, וכשעשה זאת גם לקח את חפציו מהמקום ונפרד מחבריו לעבודה.


מנגד, מנהל בית הדפוס טען כי כלל לא פיטר את העובד בשיחת הטלפון ההיא ואף הבהיר לו שהוא לא מפטר אותו. לדבריו, בשיחה הוא ביקש ממנו שלא יגיע לעבודה ביום ראשון וינצל את ימי החופשה שלו עד שיקבעו פגישה עם עורך דין.


המנהל הסביר לעובד באותה שיחה כי אופן עבודתו לא הולם, וכי הוא מרכל עליו מאחורי הגב ומזלזל בלקוחות ובעבודה עצמה. למרות דברים אלה, הוא הדגיש כי הובהר לעובד שהוא אינו מפוטר, אך שהוא מתבקש שלא להגיע לעבודה ביום ראשון ולצאת לחופשה במקום זאת.


לדברי המנהל, העובד חייב לבית הדפוס כ-6,000 שקלים בגין אי מתן ימי הודעה מוקדמת


מנהל בית הדפוס טען כי העובד לקח את חפציו ונטש את מקום העבודה, אף שהובהר לו שהוא לא מפוטר, ובכך למעשה התפטר בעצמו. לפיכך, המנהל דרש שהתביעה תידחה על הסף ובמקומה יחויב העובד בתשלום של כמעט 6,000 שקלים מכיוון שעזב ללא מתן ימי הודעה מוקדמת על כוונותיו.


העובד טען כי המנהל אמנם אמר בשיחת הטלפון שהוא לא מפטר אותו, אך הלכה למעשה הוא הבהיר לו שאין בשבילו עבודה ואף ביקש ממנו להחזיר את המפתח. הוא הוסיף כי חודש ימים לאחר השיחה הוא קיבל הודעת דואר אלקטרוני מבית הדפוס שבה נשאל מדוע אינו עובד, והוא הופתע לקבלה מכיוון שהיה ברור כי הוא פוטר וכי לא מתכוונים לחזור להעסיק אותו.


השופטת ציינה בפסק הדין כי פיטורים או התפטרות הם הליך חד צדדי שבו הצדדים מודעים באופן מלא לסיום יחסי העבודה. היא הציגה פסיקה שבה נקבע כי המעשים של שני הצדדים מעידים על כוונותיהם, אך שיש גם לבחון מי היה הצד שהיה מעוניין יותר בניתוק היחסים, כדי לשלול מצב שבו אחד הצדדים נאלץ לפטר או להתפטר משום שלא הייתה לו ברירה אחרת.


השופטת קבעה כי מדובר בפיטורים שנעשו לא כדין ופסקה פיצויים לטובת העובד


לאחר בחינת הראיות, השופטת קבעה כי מדובר בפיטורים ולא בהתפטרות. היא הסבירה שהעובד לא מסר מכתב פיטורים לידי הנהלת בית הדפוס ולא הביע את כוונתו לעזוב את העבודה. כמו כן, השופטת קבעה כי מניתוח תמליל השיחה שבין העובד למנהל נטען כי לא מדובר בהליך של פיטורים, אך למעשה זה מה שקרה.


היא הסבירה כי המנהל הדגיש לעובד באותה שיחה כי אין לו תפקיד כרגע בעסק, ולכן גם מבקש ממנו להחזיר את המפתחות. היא קבעה כי לא ניתן לקבל את טענתו של המנהל שלפיה התכוון להוציא את העובד לחופשה קצרה, מכיוון שאמר לו שאין צורך לאייש את משרתו ושעליו להשיב לו את המפתחות, דבר שלא מעיד על חופשה כי אם על פיטורים.

 

יש לך שאלה?

פורום פיצויי פיטורין

 

מאחר שמדובר בפיטורים שלא נעשו לפי החוק, כלומר שלא התבצע בהם שימוע, לא ניתנו ימי הודעה מוקדמת ולא בוצע גמר חשבון לחישוב הפיצויים, השופטת קבעה כי מדובר בפיטורים שלא כדין. היא פסקה כי בעבור אי עריכת שימוע יש לשלם לעובד 10,000 שקלים נוסף על כ-34,000 שקלים בגין פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, דמי הבראה והפרשות פנסיוניות. יתר על כן, מנהל בית הדפוס נדרש לשלם את הוצאות שכר טרחת עורך דינו של העובד בסך 8,000 שקלים.

 


סע"ש 54413-12-17