לאחרונה, בית משפט השלום בתל אביב-יפו עסק בכתב האישום שהוגש נגד אדם שנתפס בביתו כשבתחתוניו מצוי סם מסוכן מסוג הירואין במשקל של כ-18 גרם. לפי דוח פעולה משטרתי שנכתב בעקבות החיפוש, השוטרים דפקו על דלתו של האיש ולאחר שלא נענו פרצו את הכניסה בכוח.
לפי דוח הפעולה, שני השוטרים שפרצו לבית הבחינו כי האיש יוצא במהרה מכיוון המקלחת כשהוא לבוש באופן חלקי. אחד מהשוטרים חשד כי הוא מנסה להסתיר דבר מה במכנסיו והוביל אותו לחדר השינה, שם ביקש ממנו להתפשט כדי לערוך חיפוש על גופו. מתיאורו של השוטר, לאחר שביקש ממנו להתכופף, נפל מאחוריו סם הירואין עטוף בכפפה.
הסנגורית טענה בכתב ההגנה כי החיפוש שבוצע על גופו היה לא חוקי
לאחר שהוגש כתב האישום, עורכת הדין של האיש טענה כי לא ניתן להרשיע אותו מכיוון שהחיפוש בביתו ועל גופו היה לא חוקי, ולכן יש לפסול את הראיות שנמצאו בחיפוש. לפי סעיף 25 של פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] תשכ"ט-1969, חיפוש בביתו של אדם שנעשה בלי צו של בית משפט חייב להיות מגובה ביסוד סביר להנחה שמתקיים בו פשע בזה הרגע, או שהפשע התקיים בו ממש בשעות האחרונות.
המאשימה שהגישה את דוח הפעולה לבית המשפט, טענה כי המידע לגבי הימצאות סמים בביתו של האיש התקבל באופן חסוי אך אמין, וזה היה הרקע לכל התרחשות האירוע. מנגד, הסנגורית סברה כי לא היה למשטרה ביסוס ראייתי מובהק כדי להשליך את המידע המודיעיני שקיבלו על האיש שבביתו חיפשו.
הסנגורית הוסיפה שהמשטרה לא סיפקה תאריך של המידע שיוכיח את סמיכות הזמנים בין קבלתו ובין החיפוש. היא הסבירה שאם לא הוכחה סמיכות זמנים נדרשת, היה צורך בפנייה לבית משפט כדי לקבל צו חיפוש מוסדר. הסנגורית ציינה כי החיפוש לא היה חוקי מטעם נוסף, מכיוון שלא נכחו במהלכו שני עדים שאינם שוטרים, ואף בדוח הפעולה הדבר לא צוין.
המשטרה טענה: לא ניתן לספק תאריך לקבלת המידע המודיעיני מכיוון שהוא חסוי
השופט בחן את סוגיית חוקיות החיפוש, וקבע כי היה ביסוס ראייתי מבחינה מודיעינית שבעקבותיו השוטרים חשדו ברמה סבירה בהימצאם של סמים בביתו של האיש. עם זאת, הוא הדגיש כי קיום מידע וחשד סביר נגד אדם לא מתירים למשטרה לערוך בביתו ובחפציו חיפוש ללא צו של בית משפט, אלא אם כן התקבל מידע מודיעיני רלוונטי שמצריך חיפוש דחוף.
המשטרה טענה שהמידע המודיעיני שבעקבותיו הוחלט על חיפוש ללא צו בית משפט היה מוגן תחת חיסיון. בשל כך נטען כי לא ניתן לספק כראיה את תאריך קבלת המידע, מה שיוכיח את סמיכות הזמנים לפי פקודת סדר הדין הפלילי. השופט לא קיבל טענה זו, וקבע כי במקרים קודמים היו מגישים בקשה להסרת החיסיון כדי להפוך את הראיה לקבילה משפטית.
מפני שהדבר לא נעשה, לא קיימת ראיה שתוכיח את טענת דחיפות החיפוש. לפיכך, השופט קיבל את טענת ההגנה שלפיה המאשימה לא הוכיחה מדוע החיפוש נעשה בלי צו שיפוטי. עוד הוא קבע שמלבד אותו מידע מודיעיני בתאריך חסוי, לא קיימות ראיות נוספות שמצביעות על דחיפות החיפוש, מה שהופך אותו ללא-חוקי.
המאשימה הסבירה כי בשל חומרת המעשה, הסמים מהווים ראיה קבילה להרשעה
עוד נקבע כי לפי פקודת סדר הדין הפלילי, חיפוש בחפציו של אדם מחייב נוכחות של שני עדים נוספים לשוטרים שהיו במקום. השופט הסביר כי נוסף על אי הוכחת הדחיפות שבחיפוש, גם עובדה זו פוגעת בזכויות הפרטיות של האיש, ולכן קיבל את טענת ההגנה שלפיה המעשה היה לא חוקי מכיוון שלא כלל עדים נוספים.
יתרה מזאת, השופט ציין שחיפוש על גופו של אדם מחייב בהסכמתו, ואילו בדוח הפעולה נכתב כי האיש סירב מספר פעמים להוריד את בגדיו, ועשה זאת רק לאחר שהשוטר פקד עליו. הוא הדגיש שהדין מחייב לבקש באופן מפורש את ההסכמה לביצוע החיפוש, ואם מתקבל סירוב מצד החשוד יש לבקש אישור מתאים מקצין משטרה להמשך הפעולה.
מטעם המאשימה נטען כי גם אם ייקבע שהחיפוש לא היה חוקי, אין לפסול את הסמים שנתפסו בתחתוני האיש, מכיוון שלנוכח חומרת העבירה הם משמשים ראיה קבילה להחזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי. בתגובה לכך הדגישה הסנגורית כי למרות הפסיקה שמתירה שימוש בראיות שהושגו בדרך פסולה, יש לשים לב גם לחשיבות העליונה של חוקיות החיפוש לעומת חומרת העבירות לכאורה.
יש לך שאלה?
השופט הסביר כי אכן יש פסיקה שלפיה ניתן לקבל ראיות שהושגו בצורה לא חוקית, אך לבית המשפט נתונה הסמכות לשקול את חומרת העבירה אל מול חומרת אי-החוקיות, כדי לקבוע אם הראיות יהיו קבילות או לא. הוא ציין שהשוטרים אמנם לא פעלו בזדון, אך אי אפשר להתעלם מחובתם להגביל את סמכויותיהם לפי החוק. עוד הדגיש השופט כי במקרה זה יש להעדיף את זכויות הפרט שנפגעו על פני חומרת העבירה של החזקת סם שלא לשימוש עצמי, ולכן הוא קבע לזכות את האיש באופן מלא מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.
ת"פ 35957-08-19
