לאחרונה, בית המשפט לענייני משפחה בטבריה עסק בתביעת לשון הרע שמקורה היה סכסוך בין אחים. התובע טען כי אחיו ואשתו הפיצו מודעות גנאי שבהן נראתה תמונתו ומעליה כיתוב שהציג אותו כנואף. הוא הסביר שיש לו מעמד חשוב בקהילה הדתית שאליה הם משתייכים, ולכן המודעה שעודדה את הוקעתו פגעה בשמו הטוב. נוסף על תביעת לשון הרע, האיש טען כי פרטיותו נפגעה מפני שלמודעת הגנאי צורפה תמונה שלו ללא אישורו וללא ידיעתו.
מייד לאחר הגילוי על המודעות, ילדיו של האיש ובני זוגם הלכו להסיר את כל המודעות שראו ובדרכם לעשות כן פגשו באחיו של האיש, דודם ובאשתו. לדברי הילדים, הדוד ואשתו ישבו ברכב ונצפו זורקים ממנו את המודעות, כך שללא ספק היו אלה שהפיצו אותן. מנגד, אחיו של האיש טען כי אין לו שום קשר למעשה.
האח ואשתו טענו כי אין לקשור אותם למקרה על סמך שמועה בלבד
האיש טען כי המודעות פגעו בשמו הטוב וכן בפרנסתו מכיוון שנתן שירותים לבני הקהילה שבה התגורר. לדבריו הוא הפך מטרה לבוז וללעג בשל מעשה נפשע שיוחס לו בלי צדק. הוא תיאר כיצד הכרזה תיארה אותו כבוגדני ומרושע ואף עודדה את הקהילה להוקיע אותו מקרבה, דבר משפיל ומעליב.
האח ואשתו הכחישו כל קשר לפרסום המודעות, וטענו כי לא ניתן לדון בתביעת לשון הרע שמבוססת על שמועה בלבד. לטענתם האיש מעוניין לסחוט מהם כספי פיצויים על מעשה שלא ביצעו, וזאת על רקע הסכסוך המשפחתי שהתגלע ביניהם. לדבריהם של האח ואשתו, אין שום ראיות אובייקטיביות שקושרות אותם למעשה מלבד שפגשו בילדיהם של האיש שקיללו אותם כשראו אותם, מבלי שהחזיקו בידיהם או ברכבם כרזות או השליכו אותן כפי שנטען. עוד ציינו שהרכב שמופיע בסרטון האבטחה שצירף בנו של האיש אינו רכבם, וכי רק במשפחתם יש עוד שישה רכבים כאלה בדיוק.
האיש צירף ראיה חדשה: הודאת אחיו בחקירה משטרתית בביצוע המעשה
בתגובה להכחשה הגורפת של האח ושל אשתו, האיש ביקש להגיש לבית המשפט "ראיות הזמה". הזמה היא הוכחת הצד השני כמי שאינו דובר אמת. בתיקי תביעה נדרש להגיש את כל הראיות בתחילת המשפט אך אם אחד הצדדים טוען דבר שקרי, מותר לצד השני לבקש מבית המשפט אישור להגשת ראיות הזמה שיוכיחו את דבר השקר ויבטלו את מהימנות העדות הנגדית.
השופט אישר את הבקשה, והאיש הגיש את הודאת אחיו במשטרה שבה הוא ערך את הכרזות ופיזר אותן. כשהוצגו לפניו ראיות ההזמה, האח טען כי ההודאה אינה אמיתית וכי הוא חיפה במעשיו על אדם אחר שרצה להגן עליו. לדבריו הודאתו במשטרה אינה קבילה ואינה מוכיחה שאכן ביצע את הפצת הכרזות. השופט לא קיבל את טענתו זו והסביר ששתי טענות עובדתיות לכאורה אשר סותרות זו את זו דינן להיפסל. הוא ציין שמצב זה נקרא בפסיקה "השתק שיפוטי" ונועד לשמור על טוהר ההליך השיפוטי ולמנוע מהציבור לנצל לרעה את אמון בית המשפט.
השופט קבע כי המעשה מהווה עבירת לשון הרע וחייב את האח ואשתו בתשלום פיצויים
עוד הוזכר כי עדות האיש ובניו הייתה מהימנה ועקבית, בעוד שעדויותיהם של האח, אשתו וילדיהם היו לא אמינות ומלאה בסתירות מהותיות, כולל מתן מספר גרסאות לא אחידות בקשר לכרזות ולפרסומן. לאחר קביעת האחריות למעשה, נידונה שאלת הפצת הכרזות והאם היא מהווה לשון הרע.
השופט הדגיש כי הכרזה הייתה משפילה ומטרתה הייתה לשים את האיש לבוז וללעג. הוא קבע כי המשפט המעליב בצירוף התמונה של האיש מהווים ביטוי מובהק של לשון הרע ולכן מחייבים בפיצויים. עוד הוא ציין כי אין צורך בהוכחת נזק ממשי כדי להגדיר מעשה כלשון הרע, ומספיק אם הוכח שהפרסום נעשה במטרה לפגוע באיש. לאחר חקירת האח ואשתו, התרשם השופט כי האמירות שנכתבו בכרזה לא היו מבוססות אמת כלשהי אלא שמועות בודדות, ולכן קבע כי הפרסום נעשה בכוונת זדון ובחוסר תום לב.
יש לך שאלה?
לסיכום, השופט חייב את האח ואשתו בתשלום 30 אלף שקלים פיצויים בגין הפצת לשון הרע, 10,000 שקלים פיצויים בגין הפגיעה בפרטיות על השימוש של האיש בתמונתו ללא ידיעה וללא הסכמה, וכן בהוצאות משפט בסך 10,000 שקלים נוספים. סך הכול, חויבו האח ואשתו לשלם 50 אלף שקלים פיצויים בגין מעשיהם.
תמ"ש 70299-11-17
.jpg)
.jpg)
.jpg)
