לאחרונה, בית משפט השלום בעפולה קיבל תביעת נזקי גוף שהגישה אישה שנפלה באוטובוס ונקעה את רגלה בעקבות כך. לדברי הנוסעת, לאחר ששילמה לנהג על הנסיעה התקדמה לכיוון מושבי האוטובוס והתכוונה לשבת, אך הנהג בלם בעוצמה וגרם לה לאבד את שיווי משקלה וליפול על רצפת האוטובוס. האישה הובהלה לבית החולים שם אובחן נקע בקרסולה הימני.


לטענתה, אף על פי שקיבעו את הקרסול והיא עברה סדרת טיפולי פיזיותרפיה, האזור הכואב לא השתקם כראוי ומאז התאונה היא סובלת מחוסר יציבות ומנפילות חוזרות. היא המשיכה להתלונן על כאבים ואף עברה ניתוח לקיבוע השבר ולתיקון רצועות הקרסול ברגל הפגועה.


מכיוון שנפילה באוטובוס הוכרה כ"תאונת דרכים" לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975, נקבע כבר בתחילת המשפט כי הביטוח של האוטובוס יחויב בתשלום הפיצויים על נזקי הגוף שנגרמה לאישה. עם זאת, בדיון התעוררו מחלוקות באשר לגובה הנזק שנגרם לאישה, ובשאלת הקשר הישיר בין מצבה הרפואי ובין התאונה.


מהתיעוד שהגישה האישה לבית המשפט עלה כי סבלה מסחרחורות ונפילות טרם האירוע


הנוסעת העידה בבית המשפט כי מאז התאונה היא סובלת מכאבים רבים, הגבלות תנועה של הקרסול ונפילות חוזרות בשל חוסר יציבות של הרגל. היא הסבירה שבמשך שמונה חודשים רגלה הייתה מגובסת, ולכן הייתה מרותקת למיטתה ולא יכלה לצאת ולעבוד.


חברת הביטוח טענה שלא ניתן לייחס את כל הפגיעה שנגרמה לנוסעת לבלימה החזקה של נהג האוטובוס. צוין כי בתיק הרפואי של האישה מופיעים אירועים רבים וחוזרים של סחרחורות ונפילות, מה שמוכיח סיכון גבוה לנפילה גם בתנאים אחרים. מדבריה השתמע כי נוסעים אחרים לא היו נופלים בשל בלימת הנהג, ומפני שמצבה הרפואי לא היה מיטבי סיכוייה ליפול היו גבוהים יותר.


עוד נטען מצד חברת הביטוח כי הנוסעת לא עבדה מחוץ לביתה במשך שנים רבות, והתקיימה מקצבאות נכות כללית ומדמי אבטלה של המוסד לביטוח לאומי. לפיכך, לא ניתן לקבל את הטענה שהנפילה באוטובוס גרמה להפסדי שכר או לפגיעה בפוטנציאל ההשתכרות שלה.


האישה טענה כי חלה החמרה במצבה הנפשי בעקבות התאונה


הנוסעת הודתה כי סבלה ממצב נפשי בעייתי גם לפני התאונה, אך טענה שהמצב החמיר בעקבות האירוע והיא החלה לסבול מחרדות, מפחדים, מסיוטים והתקשתה לתפקד באופן כללי. היא הציגה תיעוד רפואי שלפיו הומלץ לה ליטול קנאביס כדי למנוע את הידרדרות מצבה הנפשי.


חברת הביטוח טענה כי ההידרדרות שצוינה הייתה קיימת לפני התאונה, וכי אין קשר ישיר בין הנפילה באוטובוס ובין המצב הנפשי. בתיעוד הרפואי צוין כי האישה סובלת מהפרעה פוסט טראומטית ומתסמינים של חרדה, דיכאון, נדודי שינה ועצבנות יתר. עוד עלה מהתיק כי הנוסעת הייתה במעקב פסיכיאטרי בעקבות נטילת כדורים.


מחברת הביטוח נטען כי מקורן של הבעיות הנפשיות הן בפוסט טראומה שאובחנה אצל הנוסעת הרבה לפני התאונה, ולא ניתן לקשר את התסמינים הללו לנפילה פשוטה באוטובוס. כמו כן, הוזכר כי האישה עברה תאונת דרכים נוספת לאחר האירוע כשנדרסה במעבר חציה, ולכן חלק מהכאבים ברגלה קשורים לתאונה זו ולא לנפילה באוטובוס.


השופט קיבל את חוות הדעת של המומחים הרפואיים וקבע לאישה נכות בשיעור של 12.5%


מומחה בתחום האורתופדיה מטעם בית המשפט קבע כי לנוסעת נותרה נכות רפואית בשיעור של כ-10%. האישה טענה שאף על פי שלא עבדה לפני התאונה, יש לה מוטיבציה רבה להשתלב בשוק העבודה ואף הייתה עושה כך אם יכולותיה לא היו נפגעות כתוצאה מהנפילה. בשל כך עתרה האישה לנכות תפקודית בשיעור של כ-20%.


השופט לא השתכנע, וקבע כי המסמכים הרפואיים שהוצגו הראו כי הקושי במציאת עבודה וההידרדרות הנפשית התרחשו בעיקר לאחר תאונת הדרכים השנייה שעברה האישה. מומחית מטעם בית המשפט בתחום הנפשי קבעה כי אם חלה החמרה בתסמינים הנפשיים לאחר הנפילה באוטובוס, הרי שהיא הייתה מינימלית מאוד.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד


לפיכך, השופט קבע כי הנכות התפקודית של האישה היא בשיעור של כ-12.5%, כאשר 10% בתחום האורתופדי, ו-2.5% בתחום הנפשי, כפי שקבעו המומחים מטעם בית המשפט. לאחר שחושבו הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד, הפסדי פנסיה, עזרת צד שלישי, הוצאות רפואיות וכאב וסבל, סכום הפיצויים שנקבע לאישה עמד על יותר מ-200 אלף שקלים.


לאחר שנוכו תקבולי המוסד לביטוח לאומי, חברת הביטוח של האוטובוס חויבה לשלם לנוסעת פיצויים בסך של כ-124 אלף שקלים, לא כולל שכר טרחת עורך דין בשווי 17,500 שקלים.

 


ת"א 2959-06-15