לאחרונה, בית משפט השלום בתל אביב יפו קיבל תביעת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לאישה מבוגרת בתחומי עיריית רמת גן. האישה, מזכירה רפואית במקצועה, הלכה ברחוב ולטענתה נפלה לרצפה כתוצאה ממפגע במדרכה שלא היה מסומן. לדבריה, העירייה הפרה את החובה החקוקה בפקודת העיריות לדאוג לבטיחות משתמשי הדרך ברחוב שאינו פרטי, ולכן היא זכאית לקבל פיצויים על נזקי הגוף שנגרמו לה.


מכיוון שהאישה הייתה בדרכה למקום עבודתה, התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. בוועדה הרפואית נקבע כי האישה נותרה עם נכות אורתופדית בשיעור של 15%, זאת בשל שבר בזרוע השמאלית והגבלה של תנועות היד. כתוצאה מההכרה בתאונה, האישה קיבלה תגמולים מהביטוח הלאומי בסכום של 10,000 שקלים.


העירייה טענה בתגובה כי אין לחייב אותה לשלם פיצוי לאישה נוסף על התגמולים שקיבלה, בין היתר מכיוון שנכותה של האישה לא קשורה באופן ישיר לתאונה. צוין כי לאישה נכויות קודמות שהשפיעו על מצבה הרפואי ולא ניתן לייחס את הנכות שנקבעה לה לפגיעה הקלה מהתאונה הנוכחית. עוד נטען כי קופת העירייה לא גדולה ותשלום פיצויים בעבור אדם פרטי כמו האישה המבוגרת, יבוא על חשבון כספי הציבור.


נציגי העירייה טענו: אי אפשר לסמוך על חוות הדעת הרפואית שהוגשה


האישה שעבדה כמזכירה רפואית, הגישה לבית המשפט חוות דעת על מצבה הבריאותי מטעם מומחה שהיה הרופא שתחתיו תפקדה. נציגי העירייה טענו כי לא ניתן לסמוך על מה שכתוב בחוות הדעת, מכיוון שהיא אינה אובייקטיבית וככל הנראה מציגה אינטרסים שונים של הרופא כמעסיקה הישיר של האישה.


מצד האישה נטען בתגובה כי מעבר ליחסי העבודה, המומחה הוא הרופא האישי שלה במשך שנים ולכן היה המוסמך ביותר לעריכת חוות דעת מקצועית בעניינה. נוסף על כך, לבית המשפט זומנה עדה מטעם האישה שהייתה חברתה הטובה ולטענתה עזרה לה לאחר התאונה.


העירייה סברה כי גם על עדות זו לא ניתן לסמוך, הן מפני שהחברה העידה בעצמה שהייתה עושה הכול עבור חברתה הטובה, והן מפני שלא הוגשו לבית המשפט אסמכתאות של תשלומים או תיעוד של שעות עבודה שנעשו על ידה. דבר זה היה תמוה בעיני נציגי העירייה, מכיוון שהאישה שעבדה במשך שנים כמזכירה רפואית העידה על עצמה שהיא אדם מסודר, ולמרות זאת לא ערכה רישומים מסודרים של ההוצאות שלהן נדרשה לאחר האירוע.


בתיעוד הרפואי שנרשם מייד לאחר התאונה האישה לא ציינה שום מפגע


נציגי העירייה טענו כי אף על פי שהמוסד לביטוח לאומי קבע לאישה נכות בשיעור של 15%, כשמדובר בנזקים שנגרמו ישירות מהתאונה, יש להתייחס רק ל-7.5% מהם. הם ציינו כי העבר הרפואי של האישה כולל תחלואים רבים וביניהם פגיעה בכתף שמאל שהייתה קיימת קודם לתאונה המדוברת.


יתרה מזאת, נטען כי מחלת הסוכרת שממנה סובלת האישה היא גורם אפשרי לנפילתה מלכתחילה. זאת מכיוון שהאישה העידה שהיא לא נוטלת כדורים לטיפול במחלה, וידוע שסוכרת לא מאוזנת יכולה לגרום לאיבוד שיווי המשקל. לפיכך, נציגי העירייה גרסו כי לכל הפחות יש לייחס לה אשם תורם משמעותי לנפילה.


טענה נוספת של העירייה הייתה כי ישנן סתירות מסוימות בין עדות האישה ובין הממצאים שצורפו לתיק לגבי אופן הנפילה והנסיבות שהובילו לכך. בכתב התביעה האישה טענה כי היא נתקלה במדרכה גבוהה ונפלה, אך התמונות שתיעדו את המפגע הציגו מדרכה שבורה שתוקנה לאחר מכן. לטענתם, התמונות שצורפו לא היו קשורות לנפילת האישה ולאירוע שבגינו הוגשה התביעה.


השופט קבע כי העירייה התרשלה בטיפול במפגע ולכן תשלם לאישה 34 אלף שקלים פיצויים


בתגובה לטענת העירייה לגבי סתירות בעדותה של האישה, השופט קבע כי אין לראות בשינוי סמנטי זעיר סתירה מהותית, מכיוון שמדרכה שבורה יכולה להוות הפרשי גבהים ושניהם יכולים לגרום לאישה ליפול ולהינזק. עוד הוא ציין כי העדות של האישה הייתה עקבית וקוהרנטית והשאירה עליו רושם מהימן.


השופט הדגיש כי מקום התאונה היה בסמוך לתחנת אוטובוס, וכי היה על העירייה לצפות כי במקום כזה יעברו הולכי רגל רבים שעלולים למעוד על המדרכה השבורה. הוא קבע כי המפגע שבעטיו נפלה האישה אכן היווה גורם סיכון, והעיד על רשלנות העירייה שלא טיפלה בו לפני שמישהו נפגע.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד


בתגובה לטיעונים שהציגה העירייה בנוגע למצבה הבריאותי של האישה, קבע השופט כי מהתיעוד הרפואי הקודם של האישה לא עלו גורמים שהיו יכולים להעמיד אותה בסכנת נפילה כדוגמת איבוד שיווי משקל או סחרחורות. כתוצאה מכך, השופט חייב את העירייה לשלם לאישה על נזקי הגוף שנגרמו לה עקב הנפילה, סכום של 34 אלף שקלים, לאחר ניכוי התגמולים שקיבלה מהמוסד לביטוח לאומי. יתר על כן, העירייה חויבה לשלם סכום של כ-8,000 שקלים עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

 


ת"א 42182-11-17