לאחרונה, בית משפט השלום בראשון לציון גזר את עונשו של אדם שהגיש קורות חיים מזויפים כדי לעבוד במשרה ציבורית. המכרז שבגללו זייף האיש את קורות חייו דרש תארים אקדמיים, בזמן שהוא לא היה זכאי אפילו לתעודת בגרות.
בהתאם לתנאי המכרז, האיש זייף תעודות של שני תארים: תואר ראשון בהנדסת תעשייה וניהול, ותואר שני במדעי החברה והרוח. בקורות חייו הוא ציין שהוא בעל התארים הללו ואף הוסיף ניסיון של שלוש שנים בתחום. את התעודות השקריות צירף לקורות החיים המזויפים כשהגיש את מועמדותו למשרה.
האיש הואשם בשתי עבירות, האחת שימוש במסמך מזויף והשנייה ניסיון לקבלת דבר במרמה. כפילות העבירות נרשמה משום שהגבר לא הסתפק בזיוף קורות חייו, אלא ניסה באמצעותם להשיג משרה ציבורית שלא עמד בדרישותיה.
הסניגור טען: הרשעה בעבירה תפגע בעבודתו הנוכחית של האיש
בכתב האישום נטען כי יש לאיש תיק פלילי נוסף שקשור אף הוא בזיוף מסמכים ונעשה מספר שנים לפני כן, אך צוין שלא התקבלה בתיק עדיין הכרעה. המדינה גרסה כי כדי למנוע את הישנות העבירות בעתיד, צריך להרשיע את הגבר ולגזור עליו עונש שירתיע אותו.
היא טענה כי העובדה שביצע את העבירות קודם לכן ולא הורתע מלבצע אותן שוב, אף על פי שכבר נשפט ונענש, מעידה על הסיכון שיבצע עבירות כאלה גם בעתיד. הסניגור טען מנגד כי הרשעה תהרוס את חיי הנאשם. הוא הסביר שהגבר זייף מלכתחילה את המסמכים כדי להתקבל לעבודה בשירות הציבורי, והרשעה תמנע ממנו באופן מוחלט להשיג כל עבודה בתחום זה.
נוסף על כך, הסניגור הזכיר שהאיש עובד כעת מול שירותים ממשלתיים, כך שההרשעה תפגע בו גם בעבודה הנוכחית. הוא ציין שהאיש מצוי בחובות, מה שהניע אותו לנסות להשיג עבודה יציבה עם תנאים טובים ומשכורת גבוהה. לפיכך, הוא טען שהרשעה תפגע ביכולתו הנוכחית והעתידית להרוויח כספים שיוציאו אותו מהחובות.
שירות המבחן המליץ לבית המשפט לא להרשיע את האיש ותמך בעונש של עבודות שירות
בדברו האחרון מול השופטת, האיש אמר שהוא מתחרט על מעשיו ומבין את חומרתם. הוא הסביר שהעבירות נבעו מתוך מצוקה כלכלית שהובילה אותו לחפש עבודה כל כמה חודשים, וכעת הוא מבין את הטעות וזקוק לעזרה. לבסוף, הוא ביקש מהשופטת שתרחם עליו כדי שלא יצטרך לחפש עבודה אחרת מזו שיש לו כעת.
מתסקיר שירות המבחן שנעשה בעניינו, עלה כי האיש נשוי עם שלושה ילדים ועובד כמנהל מחלקת מכירות בחברה למיחזור. כאמור, במסגרת עבודתו הוא מנהל קשרים עם משרדים ושירותים ממשלתיים. עוד צוין כי האיש חולה סוכרת, ובשל כך שוחרר משירות צבאי לפני הזמן.
שירות המבחן התרשם כי האיש נקלע למצוקה בעקבות חובות כספיים לבנק, וזה מה שהוביל אותו לביצוע מעשי הזיוף. הוא סיפר כי חיפש משרה שתציג לו מעמד הולם ותספק לו תנאים יציבים ומשכורת ראויה. לדבריו, הוא השקיע מחשבה רבה ותיכנן לפרטים את זיוף המסמכים, תוך שנעזר במידע שמצא באינטרנט.
משירות המבחן נמסר כי האיש מתמודד באופן לקוי עם הקשיים בחייו, אך החרטה שלו כנה ואין לו קווי אישיות עברייניים. לפיכך הומלץ להשית עליו עונש של עבודות שירות, תוך שילובו בקבוצה טיפולית. שירות המבחן ביקש מבית המשפט שלא להרשיע את האיש בעבירות שיוחסו לו, והציג מסמך שמאשר את העובדה שעבודתו הנוכחית תיפגע אם יורשע בפלילים.
השופטת בחרה לאמץ את המלצת שירות המבחן לעונש שיקומי אך קבעה: האיש יורשע
בהתאם לבקשות הסניגור ושירות המבחן שלא להרשיע את הנאשם, בחנה השופטת את המקרה וקבעה שיש להרשיע את האיש בכל זאת. היא הסבירה שכל עוד אדם נמצא אשם בעבירות שביצע, צריך להרשיע אותו לפי החוק. היא ציינה שהרשעה היא תוצאה מתחייבת מהמשפט הפלילי, כדי להרתיע את האיש ואת הקהילה מביצוע של מעשים דומים.
היא הזכירה את דברי השופטת דורנר לגבי שני תנאים שבגינם אפשר לא להרשיע אדם, גם אם אשמתו הוכחה. התנאי הראשון הוא שההרשעה תפגע בשיקום הנאשם, והתנאי השני הוא שסוג העבירה קל באופן יחסי ולכן ניתן לוותר על הרשעה בלי שהשיקולים לענישה ייפגעו.
יש לך שאלה?
השופטת קבעה שתנאים אלה אינם מתמלאים במקרה זה. לדבריה, שאלת השיקום איננה רלוונטית כיוון שהאיש לא השתלב עדיין בהליך טיפולי. כמו כן, היא ציינה שהמעשים שביצע היו חמורים ונעשו בזיוף, בכזב ובמרמה, כך שיש לגזור על המבצע אותם עונש הולם ומרתיע.
לפיכך, השופטת הרשיעה את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, וגזרה עליו ארבעה חודשים של מאסר בתנאי שיעבור עבירות זיוף ומרמה נוספות בשלוש השנים הבאות, נוסף על עבודות לשירות הציבור בהיקף של 180 שעות וקנס של 1,500 שקלים.
ת"פ 64191-11-18
