לאחרונה הוגשה לבית משפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו בקשה לקיום צוואה של אדם אמיד שנפטר והחזיק ברשותו נכסי נדל"ן ורכוש רב בשווי מיליוני שקלים. הבקשה הוגשה על ידי בניו של האיש שירשו את כל הכספים האמורים. בד בבד עם הבקשה, הוגשה גם התנגדות לקיום הצוואה בידי בתו של האיש, כיוון שהיא ואחיותיה הודרו ממנה לחלוטין.


לגרסת הבת, האב עבר שטיפת מוח על ידי בניו ששכנעו אותו לערוך צוואה על פי דין תורה, כלומר להוריש את כל רכושו לגברי המשפחה בלבד. היא טענה שלאחר שנודע לה הדבר, היא פנתה לאביה ואמרה לו שלא הוגן להפלות בין הבנים והבנות בחלוקת העיזבון. כתוצאה מכך, מספר שנים לפני מותו האב ביטל את הצוואה הלא שוויונית.


הבנים טענו שהצוואה בוטלה שלא כדין, ולכן היא עדיין בתוקף. הם גרסו כי האב היה שומר מצוות ורצה לפי המסורת להעניק את נכסיו רק לגברים במשפחה, כך שאחיותיהם לא זכאיות לנכסים מהעיזבון. בית המשפט נדרש לעסוק בשאלת תוקפה של צוואה שבוטלה, כשישנם רצונות מנוגדים בשני צידי המתרס.


האב התחרט על הצוואה הלא שוויונית אחרי שבתו סיפרה לו שהיא חולת לב


שלושת הבנים שירשו את עיזבונו המכובד של אביהם, טענו שהוא ביטל את הצוואה אחרי שאחותם הפעילה עליו לחץ, כך שלמעשה חתם על הביטול לא מתוך רצון חופשי. לגרסתם, היא סיפרה לאביהם שהיא חולת לב והתאשפזה בבית חולים מספר פעמים בשל כך כדי שירחם עליה.


אחד הבנים סיפר שאביו דיבר איתו על כך באופן מפורש, ואמר לו שהוא מודאג ממצבה הבריאותי של בתו שהידרדר, כך היא טענה, בעקבות הדרתה מהצוואה. הבן הסביר שאם צוואה מבוטלת לא מרצונו החופשי של המוריש, אין לקבל את הביטול ולפיכך הם רשאים לדרוש את קיום הצוואה המקורית.


הבנים טענו: הצוואה הראשונית עדיין בתוקף כיוון שלא בוטלה כדין


עורך הדין שייצג את הבנים במשפט, הסביר שהצוואה הראשונית לא בוטלה באופן חוקי. לטענתו, בצוואה צוין שהיא תבוטל רק בנוכחות שני עדים ועורך דין, ואילו במעמד הביטול היה למעשה רק עד אחד נוסף לעורך הדין. יתרה מזאת, צוין כי בניסוח ביטול הצוואה נעשה שימוש במילה "מבקש לבטל" במקום "מבטל", ולכן הרצון הוא בגדר משאלה לביטול ולא מתוך רצון כנה ואמיתי של האב.


האחות הסבירה שהאב עבר שטיפת מוח כדי שיוריש את רכושו רק לבניו


בבית המשפט העידה האחות שהגישה את ההתנגדות לצוואה, וטענה שהאחים השפיעו על אביהם ושכנעו אותו לערוך צוואה על פי דין תורה. צוואה כזו מורישה את הנכסים לבנים בלבד, תוך נישול מוחלט של הבנות במשפחה - האחיות והאם.


נוסף על כך, היא סיפרה שהאחים הגדילו לעשות, ושכרו רב שישהה עם אביהם באופן יום יומי תוך שטיפטף לו שיש להוריש לבנים בלבד לפי ההלכה. לטענתה הדבר היווה שטיפת מוח וחתימה על צוואה מכורח. היא הסבירה שמרגע שנודע לה שכך נעשה, היא פנתה לאביה ואמרה לו שהדבר לא הוגן, ושלא ראוי שיפלה בירושה בין ילדיו על בסיס מינם. לגרסתה, עקב כך הוא החליט מיוזמתו לבטל את הצוואה.


השופטת קבעה כי יש לקבל את ההתנגדות לקיום הצוואה וחייבה את הבנים לשלם לאחותם


לגבי טענת הבנים שהיו צריכים להיות שני עדים ולא רק אחד כשהצוואה בוטלה, השופטת קבעה כי הפסיקה מראה שגם אם יש פגם או חסר קטן בדרישות לעשיית הביטול, ניתן לקבל אותו כל עוד ההצהרה של המוריש נעשתה באופן מפורש וחד משמעי.


בהכרעתה, ציינה השופטת את סעיף 36 לחוק הירושה העוסק בביטול צוואה. לפי החוק, ניתן לבטל צוואה באחת משתי דרכים: ביטול מפורש לפי הסעיף הרלוונטי בעריכת הצוואה המדוברת, או בהשמדת הצוואה.


השופטת הסבירה שבמקרה הנדון הצוואה בוטלה לפי שתי הדרכים גם יחד: האב המנוח ביקש לבטל אותה מול עורך דינו ומול עד נוסף, וכן היא הושמדה בנוכחותו באותו מעמד בדיוק. עורך הדין העיד בבית המשפט וסיפר שהוא התרשם שרצונו הכן של האיש הוא בביטול הצוואה, ולכן קרע אותה לשניים מול עיניו ובהסכמתו.

 

יש לך שאלה?

פורום צו ירושה | צו קיום צוואה


לסיום, השופטת קבעה כי השמדת הצוואה הוכיחה את רצונו המפורש של האיש לביטולה, גם אם החתימה על הביטול נעשתה רק בנוכחות עד אחד ולא שניים. היא הסבירה שמאחר שהביטול הוא סופי ולא נכתבה צוואה חדשה, דין הירושה קובע חלוקה שוויונית של העיזבון בין כל שאריו של הנפטר.


מלבד זכייתן של האחיות בנכסיו הרבים של אביהן, פסקה השופטת ששלושת האחים מחויבים לשלם לאחותם שהגישה את ההתנגדות לצוואה את שכר טרחת עורכי הדין והוצאות המשפט, סכום של 45 אלף שקלים.


ת"ע 34556-05-18
ת"ע 34562-05-18