בית משפט השלום ברחובות קיבל לאחרונה תביעת פיצויים בגין נזקי גוף שהגיש בעלים של חברה לאחר שנפל ונפצע במהלך ביצוע העבודה.


הבחור, בעלים ומנהל של חברה שמספקת שירותים כקבלן משנה. במסגרת עבודתו, נהג על משאית מערבל בטון.


באחד מן הימים כאשר עלה לשטוף את המשאית, נפל מהסולם באמצעותו ניסה לרדת ונפצע בידו.


הבחור טען כי התאונה שעבר נחשבת לתאונת דרכים


הבחור טען שלאחר ששטף את המשאית תכנן לשוב לנהוג ולהמשיך את יום עבודתו, וכן הדגיש כי שטיפת הבטון מהמשאית היא תנאי הכרחי לנסיעה בטוחה ונעשתה בכדי להימנע מסיכונים לרכבים אחרים שנוסעים על הכביש, ועל כן טען כי יש להתייחס לתאונה כתאונת דרכים.


כמו כן, הבחור טען כי יש להתייחס למשאית כרכב ששייך לאחר ולא כרכב מושכר, משום שהשימוש שנעשה במשאית היה למטרת ביצוע עבודה ולא לצורך שימוש כללי.


יתר על כן, הבחור טען כי שיעור נכותו התפקודית צריך להיות זהה לשיעור הנכות הרפואית.


מנגד, חברת הביטוח הדגישה בטיעוניה כי ניתן ללמוד מהחקירה שבוצעה לבחור שחלק מן המשאיות בהן עשתה החברה שלו שימוש היו משאיות מושכרות, וכן ציינה כי לא הוכח שהמשאית בה הבחור עשה שימוש בזמן התאונה לא הייתה משאית מושכרת.


נוסף על כך, חברת הביטוח טענה שהתאונה לא נחשבת לתאונת דרכים משום שהבחור ירד מהמשאית כדי לטפל בה, ולא היה זה טיפול דרך, וכן הדגישה שהבחור עלה על המשאית במטרה לנקות אותה ואז נפל כשירד, כלומר הוא לא עלה למשאית כדי להתחיל בנסיעה ולכן יש לקבוע שגם הירידה לא נועדה לשימוש במשאית לנסיעה גם אם כוונתו הייתה להמשיך בנסיעה.


יתרה מזאת, חברת הביטוח טענה כי הבחור לא הוכיח ירידה בשכרו וכן לא סיפק הסברים מדוע הפסיק לעבוד בסוף תקופת אי הכושר, ועל כן נכותו התפקודית לא זהה לנכותו הרפואית.


השופטת קיבלה את גרסתו של הבחור אודות האירוע


השופטת הכריעה כי גרסת הבחור אודות קרות התאונה אמינה, שכן הייתה מבוססת על תיעוד רפואי נרחב. כמו כן, השופטת התייחסה לעובדה שבמסמך הרפואי מבית החולים צוין כי הבחור החליק מסולם המשאית וכן התייחסה לכך שחברת הביטוח לא טענה לסתירות בגרסה זו.


כמו כן, השופטת התייחסה לעדותו של בעל המשאית שסיפר כי הוא מספק את המשאית יחד עם סולר, שירות של קצין בטיחות, ביטוח וכן מעניק שירותי משרד עבור בעל החברה. על כך, מקבל מבעל החברה תשלום בסך 162 שקלים עבור כל נסיעה.


כמו כן, התייחסה השופטת לכך שבעדותו, בעל המשאית הדגיש את העובדה שאינו משכיר את המשאית לבחור אלא נמצא אתו בסוג של שותפות, וכן לעדות שנתנה חשבת השכר של חברת המשאיות, בה ציינה כי לא התנהלה באופן ישיר מול הבחור ולא הייתה אחראית לקחת ממנו תשלום.


לבסוף, השופטת החליטה כי תשלום עבור שירותים של ציוד ומשאבים עבור קבלן אינו בהכרח מעיד על כך שקיימת שכירות, ועל כן קבעה כי המשאית לא הושכרה ודחתה את הטענה להעדר כיסוי ביטוחי.


יתרה מזאת, השופטת התייחסה בהכרעתה לטענה של חברת הביטוח כי האירוע אינו מוגדר כתאונת דרכים אלא כתאונה שקרתה במהלך טיפול חצרים, משום שהצורך בשטיפה לא היה פתאומי, וכן ציינה כי הבחור היה יכול להיפגע גם ללא קשר לרכב. כמו כן, התייחסה לטענתו של הבחור על כך שהשטיפה שערך הייתה הכרחית למטרת המשך נסיעה במשאית.


לבסוף, השופטת התייחסה לכך שעדותו של הבחור לא נסתרה, וקבעה כי פעולת השטיפה הייתה נחוצה בכדי שהנסיעה שתכנן הבחור לבצע תהא בטוחה.


על כן, סיווגה השופטת את התאונה כתאונת דרכים ועברה לבחינת נזקי הגוף שנגרמו לבחור בעקבותיה.


יתר על כן, השופטת קבעה כי נכותו הרפואית של הבחור היא בשיעור של 10% כפי שנקבע בוועדה של ביטוח לאומי, בשל אי יכולת לכווץ את ידו הימנית לכדי אגרוף, וכן התייחסה לשיעור הנכות הזמנית שנקבעה עבור הבחור (15%) בקביעת סכום הפיצוי ההולם.


כמו כן, השופטת קבעה כי נכותו התפקודית של הבחור היא זהה לנכותו הרפואית ועומדת על שיעור של 10% משום שהפגיעה שממנה הוא סובל בעלת השלכות ממשיות על תפקודו הכללי ובכך גם על המשך עבודתו שדורשת שימוש אינטנסיבי בידו.


נוסף על כך, השופטת החליטה כי הפגיעה בכושר ההשתכרות של הבחור זהה גם כן לאחוזי הנכות הרפואית והתפקודית ועומדת על 10%.


לבסוף, השופטת פסקה לטובת הבחור פיצויים בגין הפסדי שכר בעבר בסך 69,000 שקלים, פיצויים בגין הפסדי שכר לעתיד בסך 188,000 שקלים, פיצויים בגין עזרת הזולת בסך 10,000 שקלים, פיצויים עבור הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד בסך 3,000 שקלים וכן פיצויים בגין נזק בלתי ממוני בסך 17,529 שקלים.


סך כל הפיצויים עמד על 287,529 שקלים בניכוי 92,000 שקלים תגמולי מל"ל, סכום הפיצוי שקיבל הבחור היה 195,529 שקלים בתוספת 29,740 שקלים שכר טרחת עורך דין ו-3,000 שקלים עבור הוצאות משפט.


ת"א 70688-01-19