בית המשפט המחוזי בירושלים עסק לאחרונה בשאלת העונש הראוי עבור אדם שהורשע בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות.
הבחור, צעיר בן 32 הבחין בבחור אחר נוהג ברכבו בשכונה, ומסיבה שאינה ידועה החליט לתקוף אותו, נכנס לחנות הקרובה, ממנה לקח סכין, יצא לכיוון רכבו של הבחור השני ושיסף את פניו בעזרת הסכין מבעד לחלון הרכב הפתוח.
הבחור שישב ברכב נפצע קשות וסבל מחתך עמוק באורך 20 ס"מ בלחי השמאלית שלו, נזקק לטיפול רפואי ואף אושפז.
הבחור סובל מסכיזופרניה והפרעות מנטליות אישיותיות ומשתמש בחומרים פסיכו-אקטיביים
הוגשו שתי חוות דעת של פסיכיאטרים בנוגע למצבו של הבחור, כמו כן, צוין כי הבחור מוכר כסובל מסכיזופרניה ושימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים וסובל מהפרעות מנטליות אישיותיות על רקע שימוש בסמים, משנת 2010 ומאז אושפז 4 פעמים על רקע התנהגות תוקפנית ואלימה והפסקת הטיפול התרופתי על דעת עצמו.
עם זאת, נקבע כי בזמן התקיפה הבחור לא היה מצוי במצב פסיכוטי ועל כן אחראי למעשיו וכשיר לעמוד לדין.
מתסקיר שבוצע עבור הבחור שנפגע, עלה כי הבחור בן 30 נשוי ואב לשתי בנות, נמצא כעת בחל"ת, מנהל חיים שגרתיים ונורמטיביים ולא היה מעורב בסכסוכים אלימים. בעקבות האירוע סבל מפוסט טראומה, ונמנע ממצבים שהזכירו לו את האירוע, כמו כן היה מצוי בדריכות גבוהה וחשש לביטחונו האישי ולאובדן שליטה. נוסף על כך, הבחור היה במצב פגיע בעקבות שחרור סרטוני האבטחה שבהם נראה האירוע.
על כן, בסוף התסקיר הומלץ על פסיקת פיצוי משמעותי לנפגע, שיהווה ביטוי והכרה באשמה של הבחור שתקף אותו.
כמו כן, הוגש הסדר טיעון לבית המשפט שבו הוסכם שעל הבחור יושת עונש מאסר בפועל לתקופה של שלוש שנים וכן מאסר על תנאי שיקבע בית המשפט.
המאשימה המליצה על עונש מאסר בפועל לתקופה של שלוש שנים כפי שנקבע בהסדר הטיעון
המאשימה המליצה על עונש מאסר בפועל לתקופה של שלוש שנים בהתאם למה שנקבע בהסכם הטיעון, כאשר התחשבה בהודאה באשמה של הבחור וכן בנסיבות חייו האישית, ביניהן מצבו הנפשי הרעוע.
על כן, ביקשה המאשימה מבית המשפט לקבל את הסדר הטיעון ובנוסף להטיל עליו מאסר על תנאי.
יתרה מזאת, המאשימה הדגישה בטיעוניה כי הבחור שנפגע לא קיבל כל תשלום עקב הנזקים שנגרמו לו, ולכן המליצה לפצותו בסכום הולם.
סנגורו של הבחור שם דגש בטיעוניו על חוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה אודות הבחור בה צוינו המחלות הנפשיות שמהן הוא סובל שמשולבות בצריכת סמים, וכן האשפוזים שעבר. כמו כן, טען כי עונש המאסר שנקבע בהסדר הטיעון הוא עונש סביר ועל כן יש לקבלו.
יתר על כן, ציין הסנגור בטיעוניו כי בתסקיר שבוצע אודות הבחור שנפגע, ניסו להפריז בסכום הפיצוי הכספי, כמו כן הדגיש כי הבחור חתם על הסכם ויתור על פיצוי, ולכן המליץ כי אם יפסק לטובתו פיצוי יש להפחית אותו בשל החתימה על כתב הוויתור.
השופטת פסקה לטובת הנפגע פיצוי כספי בסך 20,000 שקלים
בהכרעתה, התייחסה השופטת להסדר הטיעון שנחתם בין הצדדים, למצבו הנפשי של הבחור, להודאתו באשמה ולחרטה שהביע על ביצוע מעשיו.
כמו כן, השופטת ייחסה חשיבות למעשיו החמורים של הבחור שכללו שיסוף פניו של הנפגע והותירו בפניו צלקת, וכן שמה דגש בהכרעתה על התסקיר שבוצע עבור הנפגע, ממנו עלה הסבל הרב והחוויה הפוסט טראומתית שממנה הבחור סובל.
נוסף על כך, כשהגיעה להכרעה על העונש הראוי השופטת קבעה כי עונש המאסר בפועל שהוצע בהסדר מתאים לעונש ההולם עבור העבירה שביצע.
על כן, השופטת קיבלה את הסדר הטיעון שנערך בין הצדדים וגזרה על הבחור עונש מאסר בפועל לתקופה של 3 שנים, וכן מאסר על תנאי למשך תקופה של 9 חודשים לתקופה של שלוש שנים.
יתרה מזאת, התייחסה השופטת להסכם כתב הוויתור על הפיצוי הכספי שנערך בין הצדדים, וקבעה כי לא ניתן לדעת בוודאות שהנפגע אכן חתום עליו. כמו כן, התייחסה השופטת לעובדה שסנגורו של הבחור המליץ בטיעוניו על הפחתה של סכום הפיצוי ולא ביקש לבטל את הפיצויים לחלוטין, ועל כן ניתן ללמוד שבהסכם הוויתור אין סעיף המציין ויתור על תשלום פיצוי לנפגע.
לבסוף, קבעה השופטת כי סכום הפיצוי הכספי הראוי עבור הנפגע עומד על 20,000 שקלים.
ת"פ 32114-04-19