.jpg)
בית משפט השלום בירושלים זיכה לאחרונה אישה מעבירות אלימות במשפחה שכללו תקיפת סתם, תקיפה הגורמת לחבלה וכן היזק לרכוש במזיד.
האישה הואשמה כי נהגה באלימות כלפי בן זוגה בשלושה אירועים נפרדים, כאשר השניים היו נשואים. באירוע הראשון נטען כי האישה צבטה את הגרוש שלה בפטמה, משכה אותה ואף הכתה אותו בצווארו במהלך ויכוח. באירוע השני, הואשמה האישה שנשכה את הגרוש שלה בידו כאשר ניסה להתבטא במהלך ריב.
באירוע השלישי, האישה זרקה פמוט פלסטיק לכיוון הגרוש שלה, שנפל בסמוך לרגליו, וחלקי הפלסטיק השבורים נכנסו לעינו והוא נזקק לטיפול רפואי.
לאחר האירוע הראשון, הבחור הגיש נגד גרושתו תלונה למשטרה, אומנם לאחר שמונה חודשים ביקש לחזור בו מתלונתו, לטענתו בכדי שהתלונה לא תפגע בעבודתה של גרושתו.
האישה כפרה בכל המיוחס לה.
האישה הדגישה בטיעוניה כי היא זו שביקשה לרדת מהרכב לאחר הוויכוח
הבחור טען כי האישה התרגזה עליו במהלך ויכוח, תפסה אותו בחזה, הכתה אותו בצווארו באמצעות ידה ואף צבטה את הפטמה שלו. כמו כן, טען כי לא היה ביכולתו לעצור אותה משום שעשתה זאת בזמן שנהג ברכב, לאחר מכן טען כי הוא עצר את הרכב, ביקש ממנה לרדת, והיא ירדה מהרכב.
לעומת זאת, האישה טענה כי אכן התקיים בין השניים ויכוח סוער, והיא צעקה עליו והרימה את קולה, אך לא הרביצה לו. כמו כן ציינה כי ייתכן ששרטה אותו בטעות כאשר השתמשה בתנועות ידיים במהלך הוויכוח. נוסף על כך, טענה כי הוא לא זה שביקש ממנה לרדת מהרכב, אלא היא ביקשה ממנו לעצור את הרכב וירדה מרצונה החופשי.
כמו כן טען הבחור לגבי האירוע השני כי במהלך ריב בינו ובין גרושתו היא נשכה אותו באצבע, אומנם האישה טענה מנגד כי כאשר שטפה כלים והסתובבה הוא כיוון את ידו באופן פתאומי לכיוון פניה וכתגובה נשכה אותו.
השופט קבע כי גרסתה של האישה הייתה אמינה וקוהרנטית ובחר לקבלה
בהכרעתו, התייחס השופט לטענות הצדדים ולעדותם, והחליט לקבל את טענותיה של האישה, משום שנראה כי הבחור חסך בפרטים בעת מתן עדותו ועל כן עדותו נשמעה פחות אמינה.
השופט התייחס לטענת הבחור כי האישה תמיד "חיפשה אותו" וניסתה למצוא סיבות לריב, והשווה אותה לטענתה של האישה שאמרה כי היא ניסתה לשמור ולדאוג לשלום בית בכל עת. כמו כן התייחס השופט לעובדה שהבחור ברח מהבית בכל פעם שהמצב היה קשה, ועל כן קבע כי דבריו של הבחור אינם אמינים.
נוסף על כך, השופט ייחס חשיבות לעובדה שהבחור סירב להשיב כאשר נשאל האם תקף את האישה, וגם זה נתן חיזוק לכך שהבחור ניסה להסתיר דברים ולא דיבר אמת.
כמו כן, השופט התייחס לכך שהבחור הודה בעדותו כי פיתח יחס אובססיבי כלפי האישה וחשש שהיא בוגדת בו, ועל כן הטיח בה באופן קבוע האשמות על כך.
בהכרעתו, השופט בחר לקבל גם את טענתה של הבחורה לגבי דרישתה לרדת מהמכונית באירוע הראשון, וכן קבע כי גרסתה לגבי אופן התנהלותה בוויכוח בצורה אסרטיבית מלווה בתנועות ידיים היא האמינה, לעומת הגרסה של הבחור שטען כי היא אחזה בחזה שלו וצבטה אותו.
יתרה מזאת, השופט התייחס לאירוע שבו הבחור טען שננשך על ידי גרושתו, וקבע כי האישה תזוכה מאישום זה, משום שמצא סתירות בהצהרתו של הבחור אודות עיתוי האירוע. בעוד בפני המשטרה הבחור מסר שהאירוע התרחש לפני חודש וחצי, בפני בית המשפט מסר שהאירוע התרחש לפני חצי שנה. כמו כן, הבחור לא הביא בפני בית המשפט הוכחה או צילום של האצבע שלו, בטענה כי התמונה נותרה בטלפון ישן.
כמו כן, השופט התייחס לכך שהאישה אישרה שהיא נשכה את הבחור, אבל קיבל את טענתה כי עשתה זאת משום שנבהלה ולא ידעה כיצד להגיב כאשר דחף את ידו לכיוון פניה כשהייתה עסוקה בשטיפת הכלים.
יתר על כן, התייחס השופט לאירוע השלישי שביחס אליו הבחור טען שנפגע מרסיסי הפמוט שזרקה האישה לעברו, אומנם לא הייתה אף ראייה שתומכת בטיעון זה, הפמוט היה עשוי פלסטיק וכן התיעוד הרפואי לא העיד על כך שהבחור אכן נפגע מרסיסי הפמוט.
לבסוף, השופט החליט לזכות את האישה גם בעבירת שבירת הפמוט משום שלא עשתה זאת בזדון, אלא במהלך ויכוח ובלהט הרגע.
יש לך שאלה?
על כן, השופט החליט לזכות את האישה מכל האישומים שיוחסו לה.
ת"פ 66343-12-19
