תאונה במסיבת סטודנטים: בחור שהתגלש במגלשת מים נחבל בעצם הזנב

בית משפט השלום בירושלים קיבל לאחרונה תביעה בגין נזקי גוף שהגיש סטודנט שנפצע במהלך פעילות שארגנה אגודת הסטודנטים של המכללה בה למד.

האירוע התקיים בבריכה בקיבוץ ואורגן על ידי חברת יחסי ציבור ששכרה אגודת הסטודנטים. חברת יחסי הציבור דאגה להציב מתקנים באזור הבריכה, ביניהם מגלשה מתנפחת.

הסטודנט התגלש במגלשה לתוך הבריכה וטען כי נפגע ונפצע בעצם הזנב.

החברה שהייתה אחראית על אספקת הציוד לאירוע טענה שהבחור לא היה סטודנט במכללה

הסטודנט הדגיש בטיעוניו כי פגיעתו התרחשה לקראת סוף הגלישה במגלשה בעקבות מחסור באוויר בחלקה התחתון של המגלשה.

כמו כן, טען הסטודנט כי האחראים על אספקת ציוד המתקנים הפרו כלפיו את חובת הזהירות וכן טען כי הם היו צריכים לוודא את תקינות המתקנים ובכך למנוע תאונות אפשריות.

מנגד, החברה שהייתה אחראית לאספקת הציוד הדגישה בטיעוניה כי העדות היחידה על התרחשות האירוע הייתה של הסטודנט, וכי הוא לא פנה לאף אחד מעובדי החברה לאחר קרות התאונה. עוד נטען כי גרסת הסטודנט ביחס לחוסר אוויר בחלקה התחתון של המגלשה אינה הגיונית, משום שאם אכן היה מחסור באוויר, לא היה ניתן להתגלש במגלשה כלל והיא הייתה מתפרקת, כל שהבחור היה נופל למים ולא מקבל מכה וממשיך להתגלש.

נוסף על כך, החברה הדגישה בטיעוניה כי בזמן האירוע, הבחור לא היה סטודנט במכללה, והאירוע יועד לסטודנטים בלבד, ועל כן ביקשה לקבוע לו אשם תורם.

עם זאת, החברה טענה שיש להטיל חלק מהאחריות לתאונה על הקיבוץ שבו היא התרחשה ועל המכללה שהייתה אחראית לארגון האירוע.

מנגד, המכללה והקיבוץ טענו כי יש לייחס את מלוא האחריות לתאונה לחברת יחסי הציבור משום שהשטח הושכר לה והיא הייתה האחראית היחידה על הפקת האירוע.

השופטת בחרה להשית על הבחור אשם תורם בגובה 50%

השופטת התייחסה בהכרעתה לטענת החברה ביחס לכך שהבחור היה האחראי הבלעדי לתאונתו ולבקשתה לקבוע לו אשם תורם מלא ובחרה לדחות טענה זו, משום שאומנם בזמן האירוע הבחור לא היה סטודנט במכללה, אך אחיו אכן היה ולכן היה יכול לרכוש כרטיס בהיתר.

כמו כן, קבעה השופטת כי עדותו של הבחור אודות האירוע מהימנה, והתייחסה לעדויות שנתנו אחיו וחברו הטוב, שאומנם לא צפו בתאונה, אך ראו כי הבחור סבל מכאבים לאחר מכן.

השופטת בחנה קיומה של רשלנות בהתנהגות החברה, והתייחסה לעובדה שהיה מפעיל ששמר ופיקח על הגולשים במגלשה, וכן לעובדה שלאחר התאונה אנשים המשיכו להתגלש בה כרגיל.

נוסף על כך, השופטת התייחסה לכך שהבחור נפצע במהלך השימוש במגלשה, ולכך שהחברה שהייתה אחראית על הפעלתה של המגלשה לא טענה בפני בית המשפט שהבחור השתמש במגלשה בצורה שאינה תקינה או שעלולה לסכנו, ועל כן קיים סיכוי גבוה לכך שהבחור נפצע במהלך השימוש במגלשה.

עם זאת, קבעה השופטת כי גם במידה ובמגלשה היה חסר אוויר, הבחור היה צריך להבחין בכך לפני שעלה להתגלש, ועל כן החליטה להשית עליו אשם תורם בשיעור של 50%.

יתר על כן, התייחסה השופטת בהכרעתה לחוות הדעת של המומחים שהגישו כל אחד מן הצדדים. בחוות דעתו של המומחה בתחום האורתופדיה שהגיש הבחור נקבע כי נכותו הקבועה עומדת על 10% בגין חבלות וכאבים באזור עצם הזנב, ולעומת זאת בחוות הדעת שהגישה החברה נקבע כי נכותו הקבועה של הבחור עומדת על 5% בלבד בגין שבר בעצם העוקץ.

לבסוף, החליטה השופטת לקבל את חוות הדעת שהגישה החברה וקבעה כי נכותו הקבועה של הבחור תעמוד על 5% בלבד.

לפי אחוזי הנכות שקבעה, השופטת חישבה את הפיצויים שמגיעים לבחור בגין הפסד שכר לעבר והתייחסה לכך שהבחור לא הצליח להוכיח בפני בית המשפט כי שכרו נפגע לאחר התאונה, מלבד הגשת אישורים על ימי המחלה שקיבל. על כן, קבעה השופטת כי הפיצוי בגין ראש נזק זה יעמוד על 5,308 שקלים בלבד.

כמו כן, השופטת קבעה שלבחור לא נותרה נכות תפקודית, משום שהצליח להשתכר בצורה טובה יותר לאחר התאונה, אך עם זאת פסקה לטובתו פיצויים בסך 20,000 שקלים בגין הפסד השתכרות לעתיד.

יתרה מזאת, השופטת פסקה לטובת הבחור פיצויים בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד בסך 3,000 שקלים, בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד פיצויים בסך של 5,692 שקלים וכן פיצויים בגין כאב וסבל בסך של 20,000 שקלים.

סך הפיצויים שקיבל הבחור עמד על 54,000 שקלים ולאחר ניכוי אשם תורם בשיעור של 50% נקבע כי מפעיל המתקן ישלם לו סך של 27,000 שקלים.

ת"א 37669-12-15