רשלנות רפואית בניתוח עיניים: נזק בלתי הפיך לאחר ניתוחים לתיקון פזילה אצל צעיר

בית משפט השלום בנצרת קיבל לאחרונה תביעת פיצויים בגין רשלנות רפואית שהגישו הורי ילד בשמו נגד מדינת ישראל.

בגיל שנה, הוריו של הילד הבחינו כי הוא סובל מפזילה בעין ימין, ולכן היה מצוי תחת מעקב רפואי אצל רופאו הפרטי. במסגרת הטיפול הרפואי, המליץ הרופא לבצע ניתוח לחיזוק יכולת הראייה בעין ימין.

לאחר מספר שנים, התגלתה פזילה פנימית אצל הילד בשתי העיניים ועל כן הוא אושפז בבית החולים ועבר ניתוח לתיקון הפזילה.

הילד המשיך להיות תחת מעקב, ונראה שיפור במצבו לתקופה של שנתיים, אשר בסופן הפזילה חזרה.

על כן, הרופא הציע לבצע ניתוח נוסף, בעקבותיו התפתחה אצל התובע פזילה כלפי חוץ, ובסופו הוחלט לבצע ניתוח נוסף.

בהמשך, הגיע הילד למעקב, כאשר אחד מן הרופאים שטיפלו בו חשד בקיומה של הגבלת תנועה בעינו הימנית, ועל כן הפנה אותו לבצע בדיקת סי טי שחזרה תקינה.

כשנה לאחר הבדיקה, הוא הלך להיבדק אצל רופא נוסף שהעלה חשד להחלקת שריר, ועל כן נותח בפעם הרביעית, כאשר במהלך הניתוח אובחן איבוד שריר.

בית החולים טען כי ביצע את כל הבדיקות הנדרשות עבור המטופל

הורי הילד טענו כי לאחר הניתוח השני, הובאה לתשומת ליבם פגיעה שהתרחשה בשריר העין של הילד, ועל כן נדרש להמתין חודשיים עד לביצוע ניתוח נוסף שבו השריר יחובר מחדש, אומנם לא ניתן על כך ביטוי במסמכים הרפואיים.

כמו כן, טענו ההורים כי הניסיון לניתוח נוסף לתיקון השריר לא צלח, ומצב העין אף החמיר. ולמרות זאת לאחר הניתוח השלישי, הודיעו להם כי הניתוח עבר בהצלחה וכי מצב העין תקין.

נוסף על כך, ההורים ציינו כי לאחר הניתוח הרביעי במהלך המעקב הרופאים בבית החולים הודיעו להם כי אין אפשרות לתקן את מצב העין וכי הילד יאלץ להסתגל למצב שאליו היא הגיעה.

יתר על כן, בטיעונם הדגישו ההורים כי הגילוי אודות השריר המנותק התרחש בשלב מאוחר מידי, וכן הדגישו כי במסמכים הרפואיים של בית החולים לא צוין על כך.

ההורים הציגו בפני בית המשפט חוות דעת רפואית מטעם מומחה לרפואת עיניים, שקבע כי ההתרשלות נבעה מהתנתקות השריר שהתרחשה במהלך הניתוח, שלא חובר מחדש, ובעקבות זאת, הילד סובל כיום מנכות.

יתרה מזאת, קבע המומחה כי לילד נותרה נכות צמיתה בשיעור 37.1% בגין פזילה, דלקת בלחמית, ובגין המראה הלא אסתטי של העין.

בית החולים והרופא המנתח, טענו כי לא התרחשה רשלנות כלפי הילד, וכן הדגישו את העובדה שהילד סבל מפזילה מולדת. כמו כן, הדגישו כי בעקבות אי הצלחת הניתוח הראשון, בוצע ניתוח נוסף שבעקבותיו אכן התפתחה פזילה כלפי חוץ, אומנם טענו שמדובר בתופעת לוואי נפוצה בניתוחים מסוג זה.

נוסף על כך, התייחסו בטענותיהם לתזוזת השריר, וציינו כי קיימת אפשרות שהשריר זז ממקומו לאחר הניתוח, כאשר מדובר בסיבוך שיכול לקרות לאחר ניתוח שכזה.

יתרה מזאת, בית החולים והרופא טענו כי ערכו את כל הבדיקות הנדרשות במהלך הטיפול בילד, וכן נתנו לו טיפול מתאים והולם.

על פי חוות דעתו של המומחה שהוגשה מטעמם לבית המשפט נקבע כי נכותו הרפואית של הילד בגין הפזילה היא בשיעור של 10%.

בשל הפערים המשמעותיים בין חוות הדעת הרפואיות שהגישו הצדדים, מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט, שקבע כי לא מדובר בשריר שאבד, ואכן ייתכן והחליק לאחר הניתוח, כפי שציין הרופא ובית החולים, אומנם התוצאה הקוסמטית אכן לא מוצלחת.

לבסוף, קבע המומחה כי הילד נותר עם נכות רפואית צמיתה בשיעור של 15% בגין פזילה וכפל ראייה.

השופטת בחרה שלא לקבל את חוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט

בהכרעתה, השופטת התייחסה לחוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט, אומנם בחרה שלא לקבלה מכמה סיבות, ביניהן העובדה שהוא לא התייחס לקביעה שהמטופל סבל ממצב של איבוד שריר, וכאשר פנו אל המומחה ונתנו לו אפשרות להסביר מדוע התעלם מהקביעה, לא הייתה בידו תשובה.

עם זאת קיבלה את טענותיהם של ההורים שהתבססו על חוות הדעת הרפואית שהציגו בפני בית המשפט, וקבעה כי לאחר ביצוע הניתוח הראשון והשלישי הרישומים הרפואיים שתועדו לא היו מדויקים, ולכן התרחשה רשלנות כלפי המטופל, על ידי בית החולים.

כמו כן, השופטת קבעה כי לאחר הניתוח הראשון, הצוות הרפואי בבית החולים היה צריך להעלות חשד לגבי איבוד השריר של המטופל ולפעול מיידית כדי לתקן אותו. בשל העובדה שלא עשו זאת, השופטת קבעה כי בית החולים התרשל באבחון ובהמשך גם בטיפול בביצוע הניתוח השלישי - הניתוח המתקן.

נוסף על כך, השופטת קבעה כי קיים קשר סיבתי בין התנהלות בית החולים כלפי המטופל לבין הנזק שממנו הוא סובל, משום שבמידה והיו מאבחנים בשלב מוקדם את החלקת השריר יכלו לחברו למקום, וכן במידה והמעקב הרפואי לאחר הניתוח השלישי היה מתבצע כראוי, מצב הפזילה ככל הנראה היה חמור פחות.

לבסוף, השופטת החליטה כי למטופל נותרה נכותה רפואית צמיתה בשיעור של 15%, וכן נכות תפקודית בשיעור של 15% גם כן.

השופטת פסקה לטובתו של המטופל פיצויים בגין הפסדי שכר לעבר בסך 50,000 שקלים, פיצויים בגין הפסדי שכר לעתיד בסך 475,000 שקלים, פיצוי בגין הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים בסך 63,000 שקלים, פיצוי בגין עזרת הזולת בסך 30,000 שקלים, פיצוי בגין הוצאות רפואיות והוצאות על נסיעות בסך 10,000 שקלים, וכן פיצויים בגין סבל וכאב בסך 100,000 שקלים.

יש לך שאלה?

פורום רשלנות בניתוח | רשלנות רפואית בניתוחים פלסטיים

בסה"כ חייבה השופטת את בית החולים בתשלום פיצויים בסך 728,500 שקלים וכן תשלום אגרה, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 95,699 שקלים.

ת"א 65853-10-13