בית המשפט לענייני משפחה בנצרת קיבל לאחרונה תביעה שהגישה אם לקבלת משמורת מלאה על שני ילדיה והעתקת מקום מגוריהם מקיבוץ בצפון הארץ לדרום.
לפני התביעה, על פי חלוקת זמני השהייה, הילדים שהו אצל האב יומיים בשבוע בין השעות 16:00-20:00 וכן כל שבת שניה עד צאת שבת, ובשאר הזמן התגוררו עם האם בקיבוץ שנמצא בקרבת מקום מגוריו של האב.
שירותי הרווחה טענו כי מעבר מגורים יגרום לפגיעה בקשר שבין האב ובין ילדיו
מהתסקיר שערכו שירותי הרווחה, עלה כי בני הזוג נפרדו לפני 7 חודשים, והילדים מתגוררים אצל האם. כמו כן, העובדת הסוציאלית ציינה כי קיים כעס רב וחוסר אמון בין בני הזוג.
נוסף על כך, עלה מהתסקיר כי שני ההורים היו מעורבים במידה גבוהה בחיי ילדיהם ובגידולם, גם לאחר הגירושין והמגורים הנפרדים.
יתרה מזאת, שירותי הרווחה העריכו כי מעבר המגורים של האם והילדים למקום מרוחק מהאב, יגרום לפגיעה בקשר של הילדים עם אביהם.
העובדת הסוציאלית העריכה כי במידה שיחליטו לשנות את מקום מגורי הילדים, הם יוכלו להסתגל לכך באופן מהיר משום שהם צעירים, אומנם התנגדות האב למעבר עלולה להקשות עליהם בהסתגלות.
לבסוף, המליצה העובדת הסוציאלית כי במידה שהמעבר יאושר המשמורת תהיה אצל האם, ובמשך כל שלושה שבועות רציפים מיום חמישי ועד מוצאי שבת ישהו הילדים אצל האב ב60% מהזמן ואצל האם ישהו 40% מהזמן.
האם טענה כי היא עברה לצפון רק בעקבות הנישואים, וכיום חשה כלואה בעיר זרה
האם ביקשה מבית המשפט לאשר את המעבר שלה ושל ילדיה לדרום, וטענה כי היא מעוניינת במגורים בדרום משום ששם גדלה ושם מתגוררת המשפחה שלה כיום, וכן טענה כי עברה לצפון רק בעקבות הנישואים ומשום ששם נמצאת משפחתו.
כמו כן, ציינה האם כי היא חשה כלואה ובודדה בעיר שזרה לה לאחר הגירושין והיא רוצה לשוב לגור בקרבת הוריה שיעזרו לה בגידול הילדים, וכן יתמכו בה רגשית.
יתרה מזאת, האם הדגישה בדבריה כי לאורך שנות נישואיה ערכה פשרות רבות לטובת הזוגיות, והמעבר לצפון אף מנע ממנה לעבוד בתחום אותו למדה, וכן בעקבות המעבר הפסיקה את לימודי התואר השני לאחר שנה אחת בלבד.
נוסף על כך, סיפרה האם כי בעקבות שריפה, היא וילדיה עברו דירה, וגרושה סירב לעזור להם מבחינה כלכלית, ואף גרם לה סבל רב בכך שהתנגד למעבר בתוקף, אף על פי שהדירה הייתה קרובה מאוד למקום מגוריו.
לבסוף, טענה כי היא הדמות המרכזית בגידולם של הילדים, וכן ציינה כי האב לא הגיש בקשה לקבלת משמורת עליהם ולא התנגד לכך שהמשמורת עליהם תהיה בידה. כמו כן הדגישה כי היא מכירה בחשיבותו של הקשר בין האב לילדים ועל כן מתכוונת לקיים כל החלטה שתתקבל בבית המשפט לגבי חלוקת זמני השהות של הילדים.
האב הדגיש בדבריו כי ההחלטה על מגורים בצפון הייתה החלטה משותפת, וכן טען כי הוא עובד במשרה מלאה בצפון.
כמו כן, האב טען כי הוא אב מסור, שמשמש דמות הורית יציבה ועובד קשה במטרה לפרנס את ילדיו בצורה מכובדת, וכן ציין כי כיום הוא מתגורר אצל הוריו בשל קשיים כלכליים, וכאשר יעבור לגור לבד מעוניין להרחיב את זמן השהות עם ילדיו.
לבסוף, האב טען כי מעבר לצפון יפגע במצבם הנפשי של ילדיו וכן ירחיק אותם ממנו ולא יאפשר קיום של זמני השהות שנקבעו, וזה לא משרת את טובתם של הילדים.
השופטת קבעה כי הילדים יכולים להסתגל למעבר
בהכרעתה, ייחסה השופטת חשיבות לשמירה על שלומם של הילדים, וכן לשמירה על הקשר עם הוריהם ועל איכות חייהם.
השופטת התייחסה להמלצתה ולחוות דעתה של העובדת הסוציאלית שטענה כי עדיף להשאיר את מצב המגורים כפי שהוא, וכן את זמני השהות בכדי שהילדים יוכלו לגדול במחיצת שני הוריהם. השופטת החליטה שלא לקבל את עמדת העובדת הסוציאלית משום שהפרדה גיאוגרפית לא פוגעת בטובתם של הילדים, לא תגרום להם לקשיים נפשיים, והם מסוגלים להסתגל למעבר, משום שגם לאחריו, יוכלו לבקר את אביהם ולשמור עימו על קשר טוב.
כמו כן, התייחסה השופטת לעמדתה של העובדת הסוציאלית בנוגע לאב, שלפיה הוא מתקשה להפריד בין הסכסוך שלו עם גרושתו ובין הטיפול בילדיו ותפקידו כהורה, ולכן הם נחשפים לתכנים שאינם אמורים להיאמר בנוכחותם, וכן לעובדה כי האב עבר להתגורר אצל הוריו לאחר הפרידה, ולכן ילדיו לא מגיעים לישון אצלו, ולמרות הבעת רצון לעבור דירה, לא עשה מעשה ממשי שמראה נכונות.
יתרה מזאת, השופטת ציינה את עמדתה של העובדת הסוציאלית ביחס לאם, שלפיה היא הדמות המרכזית בחיי הילדים, כמו כן ציינה כי היא אם מסורה ואוהבת, נותנת עדיפות לצרכי ילדיה על פני צרכיה האישיים, ועל כן מוכנה לוותר על המעבר, במידה ותאלץ לוותר על המשמורת בכדי שיתאפשר.
השופטת התייחסה למרחק שייווצר בין הילדים לאב בעקבות המעבר, וקבעה כי המרחק אומנם יקשה על קיום הסדרי הראייה ויהיה כרוך בנסיעות ארוכות, אך לא יגרום לנתק משמעותי בין האב לילדיו, שכן האם הביעה נכונות להתגמשות בשעות ובימי המפגשים לאחר המעבר.
יש לך שאלה?
פורום משמורת | הסדרי ראיה ושהות
לבסוף, השופטת קבעה כי האם תקבל משמורת קבועה על הילדים, ואישרה את מעבר המגורים של האם והילדים לדרום. עם זאת קבעה כי זמני השהות ישתנו בהתאם, ובחרה לקבל את המלצת העובדת הסוציאלית לכך שזמני השהות עם האב יגדלו ובחופשות ובחגים יקבל 60% מהזמן בעוד שהאם תקבל 40% בלבד, וכן זמני השהות בין האב לקטינים יהיה מיום חמישי עד מוצאי שבת שבועיים ברצף אצל האב.
תלה"מ 39377-08-18