בית משפט השלום בירושלים קיבל לאחרונה תביעת פיצויים בגין נזקי גוף שהגישה מורה שסבלה מצרידות חמורה בקולה בעקבות העבודה בכיתה שבה נאלצה להרים את קולה באופן קבוע.
במסגרת עבודתה, העבירה שיעורים בכיתות של 40 תלמידים, ובכדי שהתלמידים יוכלו לשמוע אותה ולהקשיב לה, הרימה את קולה באופן קבוע.
לאחר 18 שנות עבודה בבית הספר, החלה המורה להרגיש צרידות בקולה, וכן לסבול מקשיים בדיבור.
על כן, התייצבה המורה בפני ועדה רפואית, שבה הוחלט כי היא תעבור לעבודה במשרה חלקית. אומנם, שנה לאחר קבלת החלטה זו, המצב של המורה החמיר, ולכן חזרה בשנית לוועדה, בה נקבע כי אינה יכולה לחזור ללמד, ומשרד החינוך בחר להוציא אותה לפנסיה וקבע לה דרגת נכות בשיעור של 28%.
כל אחד מן הצדדים הגיש לבית המשפט חוות דעת רפואית מטעם מומחה אף אוזן גרון
המורה הגישה חוות דעת רפואית של מומחה אף אוזן גרון לבית המשפט, בה נקבע כי נותרה לה נכות צמיתה בשיעור של 20% בגין צרידות חמורה שגורמת לקשיים בדיבור ולקושי בהבנתו על ידי הסביבה. כמו כן, נקבע כי הסיבה לנכותה היא מאמץ יתר שהפעילה על קולה במהלך שנות עבודתה.
משרד החינוך הגישו מטעמם חוות דעת של מומחה אף אוזן גרון גם כן, שבה נקבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10% בשל צרידות חמורה והפרעה בדיבור בשל מחלת מיתרי הקול, אומנם נקבע כי הנכות נבעה בעיקר בשל עישונה הכבד של המורה, ורק אחוז אחד מן הנכות יוחס לעבודתה כמורה.
בשל ההבדלים המשמעותיים בין חוות הדעת שהגישו הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום האף אוזן גרון, שקבע כי למורה נכות צמיתה בשיעור 10%, וייחס אותה לעישונה הכבד של המורה.
המורה ביקשה לפסול את חוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט
המורה בטיעוניה, ביקשה לפסול את חוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט ולמנות מומחה אחר, משום שלדבריה המומחה לא שמר את הטפסים הרפואיים שמילא בבדיקה שערך עבורה, כמו כן לא התייחס בחוות דעתו לכך שהוועדה הרפואית קבעה קשר סיבתי ישיר בין הצרידות ובין העבודה, וכן בשל העובדה שייחס את הצרידות לעישון בלבד, למרות שהפסיקה לעשן לפני שהחלה לסבול מהצרידות.
נוסף על כך, טענה המורה כי משרד החינוך התרשל בכך שלא ביצע בדיקות תקופתיות שבהן יכלו לגלות את הצרידות בשלב מוקדם יותר ולטפל בה, וכן לא הגבילה את כמות התלמידים בכיתה, היקף שעות עבודה, ולא סיפקה מגברי קול שיכלו להקל על עבודתה באופן משמעותי.
כמו כן, טענה כי על פי החלטת הוועדה הרפואית, היא אינה יכולה לחזור לעבוד כמורה, ועל כן ביקשה לקבוע נכות תפקודית בשיעור 50% על התקופה שבה עבדה בחצי משרה, ונכות תפקודית בשיעור 100% על התקופה שבה חדלה לעבוד.
משרד החינוך טען כי הבקשה של המורה לפסילת חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט נובעת מהעובדה שקביעותיו לא תואמות לרצונה, ועל כן ביקש שלא לפסול אותה.
כמו כן, טען משרד החינוך כי נקט באמצעי זהירות בכדי למנוע צרידות של מורים בדיוק כפי שהחוק מחייב, וכן טען כי המורה לא הוכיחה ששימוש באמצעי הזהירות שציינה היה יכול למנוע את הנזק.
לבסוף, משרד החינוך הוסיף כי סכום הפיצויים שביקשה המורה גבוה מהרגיל, והדגיש כי כל ההוצאות הרפואיות שלה כוסו במסגרת השירות הציבורי, וכן טענו כי אין לה כל צורך לעזרה מהזולת, ועל כן, ביקשו לנכות תגמולי ביטוח לאומי מכל סכום שייפסק.
השופטת דחתה את בקשתה של המורה לביטול חוות הדעת של המומחה
בהכרעתה, בחרה השופטת שלא לקבל את טענתה של המורה לביטול חוות דעתו של המומחה, משום שכל הרישום הרפואי נכלל בחוות דעתו ולכן לא היה צריך מסמך נוסף, כמו כן קבעה השופטת כי המומחה עצמאי, ולא מחויב להתייחס לחוות דעות אחרות ולקביעותיה של הוועדה הרפואית ושל המוסד לביטוח לאומי.
עם זאת, קבעה השופטת כי משרד החינוך אכן התרשל כלפי המורה, משום שלא הוכח אף אמצעי זהירות שננקט לצורך מניעת מחלת הצרידות. עוד נקבע כי בכדי להקטין את הסיכוי של מורים לחלות, יש צורך במתן שעות מנוחה מספיקות וכן לאפשר שימוש במגברי קול במהלך העברת שיעורים תוך הגבלת כמות התלמידים בכל כיתה.
נוסף על כך, השופטת בחנה את הקשר הסיבתי בין התרשלות משרד החינוך ובין הנזק שנגרם למורה, וקבעה כי יש לייחס חלק בשיעור 1% מתוך נכותה של המורה שנגרם כתוצאה ישירה מהתרשלותו של משרד החינוך כלפיה, בעוד ששאר אחוזי הנכות מיוחסים באופן ישיר לעישון המרובה של המורה.
לבסוף, השופטת פסקה למורה פיצויים בגין הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד בסכום 30,000 שקלים, פיצויים בגין סבל וכאב בסכום 30,000 שקלים ופיצוי בסך של 2,000 שקלים בגין הוצאות רפואיות. סך הפיצוי הכולל עמד על 62,000 שקלים בניכוי תגמולי מל"ל בסך 51,578 שקלים.
יש לך שאלה?
על כן, בסופו של דבר השופטת קבעה כי משרד החינוך ישלם למורה סך של 10,422 שקלים, שכר טרחת עורך הדין בסך 2,438 שקלים והוצאות משפט.
ת"א 2093-08-17