בית משפט השלום בתל אביב- יפו קיבל לאחרונה תביעת פיצויים בגין רשלנות שהגיש המוסד לביטוח לאומי יחד עם בחורה שנפלה לאחר שמעדה על כיפת בטון שהייתה ממוקמת במרכז מעבר להולכי רגל, נגד בעלי המתחם שנמצא בסמוך למעבר בו נפלה. כיפת הבטון, הוצבה במקום בכדי להוות מחסום לכלי הרכב שעוברים במקום ובכדי למנוע חנייה של רכבים זרים.


התאונה הוגדרה על ידי ביטוח לאומי כתאונת עבודה, כמו כן, נקבעה לבחורה נכות צמיתה בשיעור של 64%.


בית המשפט מינה מומחים רפואיים בתחום הפה והלסת, האורתופדיה והפסיכיאטריה


הבחורה הגישה לבית המשפט חוות דעת של שלושה מומחים. המומחה בתחום הפה והלסת קבע כי נותרה לה נכות משוקללת בשיעור 42.5%, המומחה בתחום האורתופדיה קבע כי נותרה לה נכות צמיתה בשיעור 14.5% והמומחה בפסיכיאטריה קבע כי נותרה לה נכות צמיתה בשיעור של 70%.


בעלי המקום שבו נפלה, לא הסכימו עם חוות הדעת שהגישה, ולכן הגישו חוות דעת נגדית ממומחה לשיקום הפה ומומחה בתחום האורתופדי, שקבעו כי לבחורה לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהנפילה.


לנוכח הפערים המשמעותיים בין חוות הדעת שהביאו הצדדים, הוחלט על מינוי מומחים מטעם בית המשפט. המומחה לפה ולסת, קבע כי לבחורה לא נותרה נכות צמיתה, אך עם זאת, היא זכאית ל-19,000 שקלים בגין טיפולי שיניים שעברה כתוצאה מהתאונה. המומחה בתחום האורתופדיה, קבע כי הבחורה סובלת ממגבלה בעמוד השדרה, ועל כן נקבעה לה נכות צמיתה בשיעור של 5%. המומחה בתחום הפסיכיאטריה, קבע כי הבחורה נותרה עם נכות צמיתה בשיעור של 30%.


הבחורה טענה כי לא יכלה להבחין בכיפת הבטון שצבעה היה זהה לצבע המדרכה


באת כוחה של הבחורה טענה בשמה כי בעלי המקום התרשלו משום שהשתמשו בכיפת בטון שאינה מסומנת, ועל כן קשה מאוד להבחין בה, כמו כן טענה כי מלכתחילה היו צריכים להתקין שער כדי למנוע כניסת מכוניות לשטחם הפרטי, ולהימנע מפתרון מאולתר ומסוכן כמו הצבת כיפת בטון.


הבחורה טענה כי אין לייחס לה אשם תורם מכיוון שלא יכלה להבחין בכיפת הבטון, משום שהייתה בצבע זהה לזה של המדרכה, לא היה סימן מזהיר מפניה, וכן המיקום של הכיפה השתנה מפעם לפעם, כך שגם אם הלכה בדרך זו כדרך קבע, לא יכלה לזכור היכן מוקמה בכל פעם.
בא כוחם של בעלי הנכס, טען שהפציעה של הבחורה נבעה מתאונה שהתרחשה לפני תאונה הזו.


נוסף על כך, טען כי התצהיר של הבחורה אינו אמין, משום שכאשר הגישה אותו, מומחה מטעם בית המשפט קבע לה 100% נכות בגין דמנציה, ועל כן אין לקבלו. כמו כן, ציין כי היא לא זכרה את נסיבות התאונה.


יתר על כן, בא כוחם של בעלי הנכס, הפנה את האצבע המאשימה כלפי הבחורה, בטענה כי ניתן להחליק וליפול מכל מהמורה שמוצבת בדרך, במידה ולא מסתכלים לאן הולכים, וציין כי הדרך שבה הלכה הבחורה, הייתה מוכרת לה משום שהיא עברה שם בעבר. כמו כן, ציין כי הבחורה לא הוכיחה שלא היה ניתן לראות את האבן. ולכן, טענו כי יש לייחס לה אשם תורם.


השופט קבע כי כיפת הבטון היוותה מפגע עבור הולכי רגל


השופט התייחס לטענה של באי כוחם של בעלי הנכס שלפיה אין צורך להתחשב בעדותה של הבחורה, מכיוון שבעת מתן העדות נקבע כי היא סובלת מדמנציה, ובחר שלא לקבלה.


כמו כן, השופט התייחס לסיבה שבעקבותיה בחרו להניח את כיפת הבטון במעבר, שהיא מניעת חניה של רכבים זרים בשטח, וכן התייחס לעדותו של אחד מבעלי הנכס, שטען כי מאז התאונה הותקן שער לצורך חסימה שרוב הזמן נשאר פתוח, ומכאן ניתן ללמוד כי הצורך בחסימה לא היה משמעותי.

 

השופט הכריע כי כיפת הבטון שהוצבה במעבר היוותה מפגע, משום שהייתה צבועה בצבע זהה למדרכה, וכן לא היה לה מיקום קבוע, אלא הוזזה לפי צרכיהם ורצונם של בעלי הנכס בכל פעם למקום אחר, וכן קבע כי חובת הזהירות כלפי הולכי הרגל במתחם מוטלת על בעלי הנכס. אומנם, בעלי הנכס לא השתמשו באמצעי זהירות כמו לדוגמא שלט המזהיר מפני הכיפה, ועל כן קבע כי הם התרשלו.


נוסף על כך, השופט החליט להשית על הבחורה אשם תורם בשיעור של 10%.


לבסוף, השופט קבע כי הנכות התפקודית של הבחורה וכן הפגיעה בכושר ההשתכרות שלה תעמוד על 25%, כמו כן, פסק לטובתה פיצויים בגין כאב וסבל בסך 100,000 שקלים, פיצויים בגין הפסדי שכר לעבר בסך 244,736 שקלים, בגין הפסדי שכר לעתיד 142,585 שקלים, פיצויים בגין עזרת צד ג' בסכום של 40,000 שקלים, ופיצויים בגין הוצאות רפואיות ונסיעות בסך של 40,000 שקלים.


כמו כן, קיבל השופט את תביעת הביטוח הלאומי בסך 306,707 שקלים בתוספת תשלום הוצאות שכר טרחה בגובה 23.6%.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונת עבודה


על כן, הבחורה תקבל פיצויים בסך 567,321 שקלים בניכוי תשלום המל"ל ו-10% אשם תורם, הסכום יעמוד על 203,882 שקלים בתוספת שכר טרחה לעורך הדין בשיעור 23.4% מסכום הפיצוי.


ת"א 43431-01-15