לאחרונה בית משפט השלום קיבל תביעת פיצויים בגין נזקי גוף של תלמיד בית ספר שנפגע מכיסא בזמן ההפסקה.


התלמיד הגיש תביעה בגין רשלנות נגד בית הספר שבו למד, וכן נגד נער נוסף שהיה מעורב בהתרחשות.


גרסאות שונות ומנוגדות לאירועים שהתרחשו בכיתה


התלמיד פירט בתצהירו כי בזמן ההפסקה הוא יצא מהכיתה, וכאשר שב אליה הבחין באחד מתלמידי הכיתה משחק עם תלמיד נוסף בכדור שהיה שייך לו, ואף משליך אותו על חבר כיתה נוסף. על כן, ביקש התלמיד שיחדלו ממעשיהם ושישיבו לו את הכדור. מכיוון שהשניים לא נענו לבקשתו, החליט לקחת את הכדור בעצמו, וכתגובה הילדים הפילו אותו לרצפה. לאחר מכן, הוא טען כי התפתח ביניהם ויכוח והכדור נזרק על התלמיד. בעקבות זאת, התלמיד ניסה לברוח אך חברו לכיתה זרק עליו כסאות אשר פגעו ביד ימינו וכן בגבו, וכתוצאה מכך פונה מיידית לבית החולים שם פציעותיו נתפרו ונחבשו.


התלמיד השני, הלוא הוא צד ג', טוען כי הוא ותלמיד נוסף עסקו בזריקת קלמרים והשלכת ספרים האחד על השני, כאשר לפתע התלמיד התקרב אליהם והחל בזריקת כיסאות לעברם, והוא כתגובה אחז באחד מהכיסאות בכדי שישמש עבורו כמגן, וכתוצאה מכך התלמיד נפצע.
בית הספר שבו למד התלמיד שנפגע, טען כי צד ג' היה זה שהשליך את הכיסא אל עבר התלמיד, ובכך נגרמה פגיעתו. כמו כן, טען כי צד ג' השתמש באלימות חמורה ותקף את התלמיד.


השופט קבע כי בית הספר התרשל ואילולא פעל אחרת היה יכול למנוע את הפגיעה


השופטת התייחסה לטענות בית הספר שבחר שלא להביא אנשי צוות הוראה לתת עדות אודות האירוע. עם זאת היה זה מנהל בית הספר שהעיד. אומנם, השופט קבע כי עדותו איננה קבילה, משום שגרסאותיו השונות אינן מסונכרנות זו עם זו. בתצהיר ראשון טען המנהל כי צד ג' זרק כיסא ובתצהיר נוסף טען כי הוא הדף את הכיסא בלבד. ולכן, נראה כי אין אדם מבית הספר שיכול להעיד על התרחשות האירוע, משום שהמעורבים היחידים היו התלמידים.


כמו כן, התייחסה השופטת לטענות התלמיד וכן לטענות צד ג', ובחרה לקבל את גרסתו של התלמיד משום שבטופס הבדיקה שנערך בסמוך לאירוע, נכתב כי נזרקו על התלמיד כיסאות ובשל כך הוא נפגע בידו הימנית, ועל טופס זה היה חתום מנהל בית הספר, כמו כן בטופס השחרור מהמיון שהוגש לבית המשפט, נכתב כי התלמיד היה מעורב בקטטה בה נפגע מכיסא, וכך נכתב גם בטופס התביעה שהוגש לפוליסה האישית לתלמיד.


בהמשך, התלמיד העיד בשנית על התרחשות האירועים, והשופט קבע כי עדותו מהימנה.


נוסף על כך, עסקה השופטת בשאלה האם התקיימה רשלנות מצד בית הספר כלפי התלמיד, וקבע כי על צוות ההוראה חלה חובה לדאוג לשלומם ולביטחונם של התלמידים ולמנוע כל פגיעה אפשרית של התלמידים בעצמם או בתלמידים אחרים. השופט ציין כי יש לבדוק את ההקשר הסיבתי בו התרחש האירוע ולהחליט האם בית הספר היה צריך לצפות את הסיכון והאם נקט באמצעי זהירות מספקים בכדי למנועו.


על כן, השופטת ייחסה חשיבות לזמן התרחשות האירוע שהיה במהלך הפסקת הצהריים, זמן שבו יש לאפשר לתלמידים עצמאות וטווח פעולה חופשי, אומנם בכדי למנוע פגיעות אפשריות, המורים צריכים להימצא בקרבת מקום, בכדי שיוכלו להבחין מרחוק במידה ומתרחשים אירועים חריגים, וזאת על פי הוראת משרד החינוך. מכיוון שבזמן התרחשות האירוע אף מורה תורן לא נכח בקרבת מקום, השופטת קבעה כי בית הספר לא נקט באמצעי זהירות מספקים שיכלו למנוע את האירוע.


יתרה מזאת, השופטת התייחסה לחלוקת האחריות בין הגורמים באירוע, וקבעה כי בית הספר נושא ב70% מהאחריות לנזק לאחר ניכוי אשם תורם של 10% משום שהתלמיד לקח חלק במריבה, בעוד צד ג' נושא ב-30% מהאחריות לאירוע בלבד.


כמו כן, התייחסה השופטת לחוות הדעת הרפואיות שהוגשו מטעם התלמיד ומטעם בית הספר אודות הפגיעה, ולנוכח הפערים בין חוות הדעת, הוחלט למנות מומחה בתחום כירורגיית כף היד מטעם בית המשפט. בחוות הדעת שאומצה על ידי השופטת נקבע כי נכותו של התלמיד עומדת על 7.5% בגין צלקת שנותרה וקישיון באצבע, ונוסף על כך נקבעה גם נכות זמנית בשיעור של 100% לחודש אחד ו-50% לחודש שני.


בסופו של דבר, החליטה השופטת לפסוק לתלמיד פיצויים בגין כאב וסבל בסך של 36,000 שקלים, פיצויים בגין גריעה מכושר השתכרות בעתיד בסך 120,000 שקלים, פיצויים בגין הפסדי שכר ופנסיה בסך של 15,000 שקלים, בגין עזרת הזולת פיצויים בסך 2,500 שקלים ופיצויים בגין הוצאות רפואיות בסך 1,000 שקלים.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד


סכום הנזק הכולל עמד על 174,500 שקלים בניכוי אשם תורם של 10%- 157,050 שקלים ובתוספת שכר טרחת עורך דין והוצאות משפטיות 25,000 שקלים, בעוד שצד ג' ישלם 54,615 מתוך הסכום שנקבע.


ת"א 46152-07-16