לאחרונה בית משפט השלום בירושלים זיכה אדם שהואשם בפריצה לבית מגורים בירושלים.
בכתב האישום נטען, שהבחור פרץ לדירה באמצעות פירוק חלון האמבטיה, ולאחר שנכנס פנימה, התחיל לחטט בארונות שנמצאו בחדרים.
מאוחר יותר הבחורה שנמצאה בדירה התעוררה בעקבות הרעשים, והבחור נכנס לתוך החדר בו שהתה, בעודו אוחז פנס, פנה אליה ואמר לה "הכול בסדר, אני פועל בבניין ליד", ולבסוף ברח דרך חלון האמבטיה, דרכו גם נכנס.
המתלוננת לא הצליחה לזהות את הפורץ משום שהפריצה אירעה בשעת לילה מאוחרת ומשום שהבית היה חשוך. הבחור הכחיש כל קשר לביצוע הפריצה.
הפורץ שמע את צעקתה של הבחורה, רץ לכיוון דלת הכניסה של הבית ולא הצליח לצאת
הבחורה ששהתה בדירה, העידה על התרחשות האירוע וטענה כי לאחר שהפורץ שמע את צעקתה, הוא רץ לכיוון דלת הכניסה של הדירה וניסה לפתוח אותה ולצאת, אך מכיוון שלא צלח, הוא רץ חזרה לחדר האמבטיה ויצא משם, כפי שנכנס. כמו כן ציינה שלאחר שהפורץ יצא, היא הבחינה בכך שהחלון בחדר האמבטיה נעקר ממקומו. אומנם, לא הצליחה לזהות את הבחור משום שהדירה הייתה חשוכה לחלוטין באותה העת.
המאשימה טענה שטביעות אצבעותיו של הבחור נמצאו על חלון חדר האמבטיה, שהיה זרוק מחוץ לדירה.
הבחור שהואשם בפריצה טען שטביעות האצבע שנמצאו על החלון אינן שייכות לו, כמו כן טען שלא ביקר מעולם במקום שבו מצאו את חלון הדירה השבור, והוסיף כי בזמן הפריצה הוא ישן בביתו.
במסגרת ההליך המשפטי, הוצגו בפני הבחור תמונות של החלון השבור, ובתגובה, הוא סיפר על כך שבמסגרת עבודתו, הוא מתעסק עם עבודות אלומיניום ומתמקד במוצרים גדולים, והוא אכן מכיר חלונות מסוג זה, אך דבק בעמדתו על כך שלא התקין חלון מסוג זה ברחוב בו התרחשה הפריצה.
מומחית מטעם בית המשפט קבעה שטביעת האצבע של הבחור זהה לטביעת האצבע שנמצאה במקום
ביום הפריצה, הגיע לדירה חוקר, שבדק הימצאות טביעות אצבע במקומות שונים בדירה, ולקח דגימות מאזור החלון. לטענתו של החוקר, לא קיימות טביעות אצבע נוספות מלבד הטביעות באזור החלון. החוקר ציין שכאשר הוא מגיע לבדיקה של זירת התרחשות אירוע, הוא בודק את כל המקומות האפשריים להימצאות טביעות אצבע, ולכן עבר באופן יסודי על מסלולו של הפורץ, מנקודת הכניסה, עד לנקודת היציאה, ובכל מקום אחר בדירה, בו ניתן היה להניח שהוא עבר.
כמו כן, מונתה מומחית לזיהוי והשוואת טביעות אצבע, מטעם בית המשפט, שהשוותה בין שתי הדגימות, האחת מהחלון והאחרת מהנאשם, וטענה כי הן זהות. המומחית סימנה 12 נקודות השוואה בין הדגימות והסבירה בפני בית המשפט באופן מפורט כיצד ביצעה את בחינת הזהות.
השופט החליט שלא ניתן להסתמך על חוות הדעת שסיפקה המומחית
השופט בחר שלא לקבל את האליבי שסיפק הבחור, בעקבות הבחירה שלו, שלא להביא את אימו ואחיו למתן עדות, ועל כן האליבי לא אושש.
כמו כן, השופט התייחס להימצאותן של טביעות האצבע של הבחור על החלון, וקבע כי גם אם הבחור שהה בשטח הצמוד לדירה, ונשען על האזור שבו נמצא החלון מבחוץ, טביעות האצבע שלו לא יכלו להגיע לחלון משום שהחלון ממוקם גבוה מאוד ביחס לגובה הממוצע של כל אדם.
נוסף על כך, השופט שלל את טענת הסנגור בדבר אפשרות שהבחור לא נמצא במקום האירוע בזמן, בשל העובדה שטביעות האצבע שנמצאו על החלון היו שם במשך זמן רב, שכן אין לדעת באופן ודאי על זמן הימצאותן של טביעות אצבע על משטח כלשהו, משום שעל פי הסברה של המומחית, ניתן ללמוד שישנם גורמים רבים המשפיעים על זמן הותרת הטביעות במשטחים, כמו לדוגמא הזעה.
יתרה מזאת, השופט התייחס לחוות הדעת שסיפקה המומחית שמונתה מטעם בית המשפט, וקבע כי לא ניתן להסתמך על המסקנות אליהן הגיעה, משום שבזמן החקירה הנגדית, המומחית סירבה לספק הסברים לסנגורו של הבחור, שביקש ממנה להתייחס לנקודות ספציפיות שלטענתו לא היו זהות.
יש לך שאלה?
לפיכך, השופט קבע שהמאשימה לא סיפקה הוכחות מספקות לכך שטביעות האצבע שנמצאו במקום האירוע אכן שייכות לבחור.
לבסוף, השופט החליט לזכות את הבחור מכל אשמה, מפני שלא הוכח שטביעת האצבע שנמצאה על החלון שייכת לו, ומאחר שלא היו ראיות אחרות שמעידות על מעורבותו בפריצה.
ת"פ 75390-07-19
