לאחרונה, בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע קיבל תביעת פיצויים שהגישה עובדת עקב אפליה בשכרה. לדבריה, במשך ארבע שנים עבדה במרכז רפואי וקיבלה שכר הנמוך באלפיים שקלים מאשר העובד הקודם בתפקיד, כאשר הם ביצעו את אותה העבודה בדיוק. לפי חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996, עובדים אשר מופלים לרעה בשכרם בשל מינם זכאים לקבל פיצויים מהמעסיקים שלהם.


מטעם המעסיקה שהיא החברה שבבעלותה המרכז הרפואי נטען כי לא קיימת אפליה בשכר בין גברים ובין נשים. לדבריה, המקרה הספציפי הוא חריג ולא היה תלוי במין העובד אלא בנסיבות ספציפיות של מחסור בכוח אדם. אף על פי כן, השופט קיבל את תביעת הפיצויים של העובדת וחייב את המעסיקה לשלם לעובדת את הפרשי השכר שלא קיבלה, נוסף על רכיבי פיצויים אחרים כמו גם בגין נזק בלתי ממוני.


העובדת גילתה בטעות כי העובד שקדם לה בתפקיד קיבל משכורת גבוהה ממנה


בכתב התביעה סיפרה העובדת כי באחד הימים נדרשה למצוא מסמך ביטוחי של קודמה בתפקיד, ותוך כדי חיפושיה נתקלה בחוזה ההעסקה שלו. לדבריה, הגבר שאותו החליפה פוטר לאחר חצי שנה בלבד ולמרות זאת הוא קיבל שכר גבוה יותר ממנה. היא הדגישה כי מבחינת ניסיון קודם, בזמן שהיא הגיעה לתפקיד עם תואר אקדמי וניסיון של שבע שנים בתפקיד דומה, הגבר שאותו החליפה ושקיבל שכר גבוה ממנה כלל לא למד בלימודים גבוהים ועבד בעברו בתחום הנדל"ן.


לאחר גילוי זה, העובדת פנתה למנהלי המרכז הרפואי בעצמה ובהמשך בעזרת שדולת הנשים ועורכת דינה, וביקשה להשוות את תנאי השכר שלה לאלו שקיבל קודמה בתפקיד, אך לא נענתה. צוין כי העובדת התפטרה מעבודתה על רקע סיבות אישיות, אך גם לאחר התפטרותה לא קיבלה את הפרשי השכר שהגיעו לה.


מהמעסיקה נטען כי השכר הגבוה של הגבר אושר באופן חריג בשל חוסר בכוח אדם


בכתב ההגנה צוין כי טרם קבלת האישה לתפקיד, היה מחסור חמור בכוח אדם המתאים לעבודה באזור הגיאוגרפי שבו מצוי המרכז הרפואי. לפיכך, כאשר הגבר שאותו החליפה העובדת דרש משכורת גבוהה יותר, לא הייתה למנהלי המרכז ברירה והם ביקשו אישור מיוחד כדי להגדיל את השכר הקבוע שמוגדר לתפקיד.


מהחברה שמחזיקה במרכז הרפואי נטען כי השכר שהעובדת קיבלה היה הסכום המדויק שנדרש לשלם לה מכורח התפקיד שהוגדר לה. כמו כן הודגש כי אין כל אפליה בין נשים ובין גברים בעבודה, והוצג הליך דומה שנעשה כאשר היה צורך באישור חריג עבור הגדלת משכורת של אישה בסניף אחר של המרכז הרפואי. הוזכר כי דרישת העובדת להשלמת הפרשי השכר נעשתה רק שנה וחצי לאחר שגילתה כמה השתכר קודמה בתפקיד, ובסמוך לזמן שבו התפטרה כך שהשיהוי מעלה תמיהה.


לפי החוק, העובדת צריכה להוכיח כי קיבלה פחות שכר עבור תפקיד זהה


טרם הכרעת הדין, השופט הסביר את החידוש שהביא חוק שכר שווה לתחום דיני העבודה. לדבריו, החוק בא למגר את כל האפליות שנעשו עד אותה עת על רקע חופש ההתקשרות. עד כינון החוק, מעסיקים היו רשאים להעלות את שכרם של עובדים מסוימים אם עלה חשש שיעברו לעבוד בחברה אחרת, בלי להשוות את השכר הגבוה אצל עובדים מקבילים המבצעים עבודה זהה.


החוק מובדל מחוק שוויון הזדמנויות בעבודה בכך שאין צורך אפילו להוכיח קשר סיבתי. מספיק שהעובדת מוכיחה שהתפקיד שהיא צריכה למלא זהה לעובד אחר שמקבל יותר ממנה, כדי שהיא תוכל לתבוע ממקום עבודתה פיצויים לפי חוק שכר שווה. עם זאת, מצד המעסיקים יהיה ניתן להתגונן מפני תביעה כזאת אם הוכחו שיקולים פנימיים הקשורים לתפקיד המצדיקים שוני בשכר, כמו למשל דרך ביצוע עבודה, תפוקה, איכותה ונתונים אחרים כמו ותק והכשרה מתאימים.


השופט קבע כי המעסיקה מחויבת לשלם לעובדת פיצויים לפי חוק שכר שווה


בהכרעת הדין צוין כי המעסיקה לא הביאה צידוקים להפרשי השכר בין העובד והעובדת. המעסיקה טענה שהיה צורך מיידי בעובד וכי הגבר שמילא את התפקיד קודם לאישה דרש משכורת גבוהה יותר. עם זאת, ההתכתבות שהובאה לבית המשפט ובה התבקש האישור להעלאת השכר, לא הזכירה נסיבות דחופות או מצב חריג. יתר על כן, הוכח כי חוזה העבודה של העובדת ושל הגבר שמילא את התפקיד לפניה היה זהה לחלוטין, פרט לגובה השכר.

 

יש לך שאלה?

פורום שוויון הזדמנויות, אפליה ושימוע לפני פיטורין


השופט קבע כי חוק שכר שווה מחייב את המעסיקה לשלם לעובדת פיצויים בגובה הפרשי השכר שהיא זכאית להם. בחישוב של ארבע שנות עבודה, המעסיקה חויבה לשלם לעובדת 100 אלף שקלים פיצויים על הפרשי השכר, נוסף לרכיבי פיצויים אחרים בגובה של כ-37 אלף שקלים. כמו כן, השופט חייב אותה לשלם לעובדת פיצוי של 25 אלף שקלים בגין נזק בלתי ממוני, וכן לשאת בהוצאות משפט ושכר טרחת עורכת דין בסכום של 20 אלף שקלים.

 


סע"ש 36943-08-16