.jpg)
לאחרונה, בית משפט השלום בתל אביב יפו עסק בעונש הראוי לאישה אשר ניהלה גן ילדים שהתגלו בו עבירות תקיפה וחבלה חמורה. לדברי כתב האישום, שתי סייעות שהעסיקה הגננת פעלו באלימות מול 19 ילדי הגן, זאת כשהיא הייתה מודעת למעשים או לפחות חושדת בקיומם, אך לא דיווחה עליהם לרשויות.
בחוק העונשין תשל"ז-1997 מוזכרת הוראה מפורשת המחייבת אזרח לדווח על עבירה שעניינה התעללות כלשהי בקטין או בחסר ישע. ההוראה מציינת תקיפה פיזית כמו גם מינית או נפשית. מודגש כי גם במקרה של חשד לביצוע עבירה, חובה על האזרח לדווח על המקרה למשטרה או לעובד סוציאלי.
העונש על הפרת חובת הדיווח יכול להגיע עד לשלושה חודשי מאסר בפועל, זאת רק על עצם הנקיטה בפסיביות ובעצימת עיניים מול עבירה. במקרה זה, 19 קטינים היו קורבנות אלימות של הסייעות שהגננת העסיקה בגן הילדים שבבעלותה. האם בית המשפט הטיל עליה עונש?
הסייעות בגן הפעילו אלימות כלפי הילדים - הגננת ידעה ולא עשתה דבר
גן הילדים אשר פעל בעיר במרכז הארץ היה מחולק לשתי קבוצות גיל, כאשר באחת יש תינוקות ובשנייה פעוטות עד גיל שלוש. בכתב האישום צוין כי קבוצת גיל זו מוגדרת בחוק העונשין כ"חסרי ישע", כלומר קבוצה שאם מתבצעת כלפיה עבירת התעללות מכל סוג קיימת החובה לדווח לגורמים המתאימים, אחרת מדובר בעבירה פלילית כשלעצמה.
נטען כי הגננת הייתה נוכחת ברחבת הגן כשבוצעו אירועי תקיפה של הסייעות כלפי הפעוטות, וכן הובא לידיעתה מקרה שבו סייעת אחת נהגה באלימות כלפי אחד הילדים, אחזה בידו בכוח ומשכה אותו תוך טיול בחצר הגן. המאשימה ציינה כי לא מדובר באירועים חד פעמיים אלא בהתנהלות תוקפנית של שלושה שבועות לפחות.
לפי כתב האישום, הגננת הייתה מודעת לאווירה התוקפנית של הסייעות ואף הייתה הכתובת לתלונות רבות וחוזרות של הורים על סימני חבלה שיש לילדיהם. אף על פי כן, הגננת לא דיווחה למשטרה או לגורמים סוציאליים על המקרה, ואף הרגיעה את ההורים וטענה בפניהם שהכול בסדר.
הגננת אמנם לא דיווחה על המקרים אך נקטה באמצעי זהירות והתקינה מצלמות בגן
עורך דינה של הגננת ציין כי רף החומרה של העבירה הוא נמוך מאוד, וכי מדובר באישה בת 56 שמקור פרנסתה היחיד הוא גן הילדים שבניהולה. הוא טען כי אף שלא דיווחה על המקרים, היא החליטה להתקין מצלמות בגן מתוך מחשבה שירתיעו את הסייעות מלפעול באלימות שוב. כמו כן, הוזכר כי הגננת שיתפה פעולה באופן מלא עם החקירה, דבר שהוביל בסוף להרשעת הסייעות במקרי האלימות שיוחסו להן.
המאשימה טענה מנגד כי אותות האזהרה היו ברורים וגלויים, ועל הגננת היה לפעול בצורה מיידית מול החשדות ולא לעצום עיניים מולם. צוין כי אם הגננת הייתה ממלאת את חובתה, הן האזרחית והן בתור האחראית והמנהלת של גן הילדים, היו נמנעים סבל ונזק ל-19 הקטינים חסרי הישע שספגו חבלות ויחס אלים מצד הסייעות.
בעקבות גילוי מקרי האלימות, הגננת ומשפחתה נקלעו לקושי כלכלי ועברו שיימינג כבד
הגננת העידה בפני בית המשפט שהנזק שנגרם לה ולמשפחתה כתוצאה מהמקרה היה גדול מאוד. היא הסבירה שלאור האישומים החמורים של הסייעות והשם הרע שיצא לגן, היא נאלצה לסגור אותו ונקלעה לקשיים כלכליים.
נוסף על הפגיעה הכלכלית, הגננת טענה כי היא ספגה שיימינג רב ברשתות החברתיות ומחוצה להן. היא ציינה שהפרשה התפרסמה בצורה נרחבת, ועוררה זעם רב בקרב הורי הילדים וכן בקרב אחרים שנחשפו לפרטי הסיפור. לדבריה, אנשים שונים הפגינו מול ביתה תוך שאיימו עליה בתביעות וברדיפות שונות.
השופט כיבד את הסדר הטיעון שנחתם וגזר על האישה מאסר על תנאי בלבד
בפסק הדין ציין השופט כי לאחר דיון בבית המשפט ושמיעת טענות הגננת ועדות של אחת מהורי הילדים, הצדדים הגיעו להסדר טיעון שבו הסכימו על עונש של מאסר על תנאי. עם זאת, הוא הדגיש כי בית המשפט רשאי לבחון את הסדר הטיעון ולקבוע אם הוא סביר ומאוזן בנסיבות העניין. לאחר שהוא בחן שיקולים דוגמת נטילת אחריות בתחילת ההליך, היעדר של עבר פלילי וקיום של אורח חיים נורמטיביים וכן חומרת עבירה נמוכה יחסית, הוא קבע כי הסדר הטיעון סביר וניתן לקבלו.
יש לך שאלה?
השופט הוסיף כי טענת השיימינג שהעלתה הגננת מהווה שיקול משמעותי ויש להתחשב בה בגזירת העונש. עוד הוא קבע כי מאחר שמתקיים גם הליך אזרחי נגד הגננת שבו ככל הנראה תחויב לשלם פיצויים להורי ילדי הגן, אין לפסוק לחובתה פיצוי כחלק מהעונש בהליך הפלילי. לפיכך הוא גזר עליה עונש מאסר של שישה חודשים שיתקיים בתנאי שתבצע את העבירה שבה הורשעה לאורך שלוש שנים מיום מתן פסק הדין.
ת"פ 1525-11-18
