.jpg)
לפני שבועיים, בית משפט השלום ברמלה גזר את דינם של אב ובנו שהיכו את מי שהשכיר להם את דירתם. נטען כי קיימת היכרות מוקדמת בין משכיר הדירה ובין האב והבן, וכי יש ביניהם חברות עמוקה וקרובה.
לפי עובדות כתב האישום, הידיד התלונן במשטרה שהאב והבן היכו אותו, תקפו אותו בלוח ברזל כבד ופצעו אותו בסכין. לדבריו הוא הגיע אליהם לאחר שאיחרו בתשלום השכירות וביקש מהם להתפנות מהדירה שהשכיר להם. כתוצאה מכך התלהטו הרוחות והשניים התקיפו אותו באופן שגרם לו חבלות חמורות בכל גופו.
בכתב האישום הראשוני האב והבן הואשמו בתקיפה הגורמת חבלה של ממש
בפתח גזר הדין, השופטת ציינה כי האב, בן 57 ובנו, בן 26 בתחילה הואשמו בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בצוותא, עבירה שהיא חמורה יותר באופן משמעותי מאשר עבירת התגרה במקום ציבורי.
אולם, לאחר ניתוח הראיות התברר כי נסיבות האירוע אינן מצדיקות האשמה בעבירה מסוג זה, וכי התמונה שפרס משכיר הדירה בפני השוטרים בחקירתו הייתה לא שלמה בלשון המעטה. לפיכך, היא קבעה בהכרעת הדין כי האישומים המקוריים נגד האב והבן יתוקנו לעבירה קלה יותר שהיא תגרה במקום ציבורי.
משכיר הדירה התלונן במשטרה על האירוע תוך שהשמיט את תרומתו לתגרה
נטען כי משכיר הדירה, ידיד ותיק של האב והבן עוד לפני שעלו ארצה וגם לאחר מכן, הלך אל השניים כדי לדרוש את שכר הדירה שאיחרו לשלם במשך חודשיים. האב והבן לא סתרו זאת, והודו כי אכן איחרו בתשלומי השכירות.
עם זאת, בניתוח שאר ממצאי החקירה וכן לאחר עדותו של משכיר הדירה, עלה כי הוא דרש את פינויים המיידי של השניים, אף על פי שנותר להם עוד זמן רב עד שתסתיים השכירות. נטען כי הפינוי כלל לא היה קשור לשכר הדירה אלא למצבו האישי של הידיד שהפך לגרוש ובשל כך לנטול קורת גג.
לטענתם של האב והבן, הם נבהלו מהדרישה הנמהרת לפנות באופן מיידי את הדירה, ודבר זה הוביל אותם לנקוט בדרך אלימה כלפי הידיד הוותיק. צוין כי המשכיר לא הודיע על בואו והתפרץ בהפתעה לדירתם, מה שעורר בהם תחושה של פחד ושל חדירה לפרטיות.
התברר כי פציעת הסכין אירעה למשכיר הדירה באשמתו ולא כחלק מהתקיפה
הידיד של האב והבן התלונן כי לאחר שדרש את פינוי הדירה, הוא הוכה בידי הבן באמצעות לוח ברזל כבד ונגרמו לו חבלות בכל גופו. עוד הוא טען כי האב איים עליו לעזוב ושלף מולו סכין דבר שהוביל לפציעתו ממנה. לאחר בחינת הראיות, התברר כי האב לא התקיף בסכין את הידיד אלא רק נופף בו באיום, וכי הידיד תפס את להב הסכין בכף ידו כך שנחתך ממנה.
השופטת ציינה כי למעשה לא התבצעה תקיפה באמצעות סכין אלא איום באמצעותה בלבד, וכי פציעת משכיר הדירה נגרמה בשל מעשיו שלו. יתר על כן, השופטת קבעה כי מהחבלות שנגרמו למשכיר הדירה לא ניתן להוכיח כי הבן השתמש בלוח ברזל כדי לפגוע בו.
אירוע התגרה התרחש ביוזמת משכיר הדירה ובעקבות סיבה שאינה מוצדקת
נטען כי האב והבן לא יזמו אקט אלים כלפי משכיר הדירה ולמעשה רק הגיבו מול איום ספציפי שאליו נקלעו מכורח הסיטואציה. השופטת הסבירה כי השתכנעה שהם הכירו בחוב תשלומי השכירות שלהם כלפי הידיד, וייתכן שהיו מגיבים באופן ראוי יותר לו הייתה ניתנת להם הודעה מראש לקבלת דרישה לתשלום.
בהכרעת הדין צוין כי השניים אמנם השתתפו בקטטה והיכו את משכיר הדירה, אך הודגש כי הוא זה שיזם את האירוע והוביל את הדיירים לנקוט נגדו באלימות. השופטת הסבירה שהידיד היה יכול לפנות באופן מסודר למשטרה או לבית המשפט כדי לאזן את העניינים בינו ובין השניים, אך בחר להתעמת איתם, מה שהוביל לתגרה.
בעוד שהאב נעדר עבר פלילי, הבן הורשע בעבירות רכוש וריצה מאסר ממושך
בגזר הדין נטען כי האב חסר תיק פלילי ואילו בנו ריצה עונש מאסר של כמעט שלוש שנים והורשע בעבירות רכוש שונות. השופטת ציינה כי לא מדובר בעבירות אלימות, כך שהדבר לא מעיד על מסוכנות עתידית לביצוע חוזר של עבירות מסוג תגרה או תקיפה, אך עדיין יש לתת לכך משקל בפסיקת העונש.
היא הסבירה כי הרקע הפלילי של הבן דורש את החמרת עונשו ביחס לאביו, אם כי באירוע הספציפי חומרת המעשים של האב גבוהה מזו של בנו בשל השימוש באיום בסכין. לפיכך, היא פסקה כי הם ייענשו במידה זהה.
השופטת גזרה על האב ועל בנו עונש מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למשכיר הדירה
לא נערכו תסקירי שירות מבחן עבור האב ובנו, והשופטת הסכימה כי במקרה זה נראה שלא היה צורך בהכנתם, הן מפני שהעבירה קלה יחסית והן מפני שהשתכנעה כי הליך טיפולי אינו מתאים בעניינם. השופטת הוסיפה כי לאחר אירוע התגרה נערך פיוס בין האב ובנו ובין משכיר הדירה, ידידם. היא ציינה כי מאז המקרה השלושה מתגוררים באותו בניין והשתתפו מספר פעמים באירועים משפחתיים משותפים.
יש לך שאלה?
לסיכום, השופטת גזרה על האב ובנו עונש זהה שכלל חמישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, קנס כספי של 1,500 שקלים או חמישה ימי מאסר תמורתו ופיצוי לידידם בסך 750 שקלים.
ת"פ 4517-10-17
