לאחרונה, בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב יפו עסק בתביעה כספית שהוגשה על ידי הורים נגד בנם ופרודתו. בכתב התביעה נטען כי ההורים העניקו לבנם סכום כסף של 900 אלף שקלים שהיווה הון ראשוני נדרש בקניית דירה לו ולבת זוגו. בני הזוג לא נישאו, אך הוגדרו כידועים בציבור ואף הולידו ילדים.


ההורים טענו כי הכסף ניתן בצירוף הסכם שעליו חתמו יחד עם הבן ובת זוגו, ולפיו במידה שהם ייפרדו, יצטרכו להחזיר את המתנה במלואה. שנתיים לאחר מכן בני הזוג נפרדו, וההורים דרשו חזרה את הכסף לפי ההסכם. בנם הסכים להשיב אותו אך פרודתו סירבה, מה שהוביל את ההורים להגשת התביעה הכספית.


לדברי בת זוגו לשעבר של הבן, הכסף שהועבר מטעם ההורים וסייע להם בקניית הדירה, ניתן להם במתנה ולא כהלוואה. לפי פסיקות קודמות של בית המשפט, קיימת מורכבות מסוימת בעסקאות מסוג העברה ללא תמורה, ולא תמיד ניתן להשיב את המתנה לאחר שניתנה.


הפרודה טענה כי הכסף ניתן במתנה וההסכם נחתם רק למראית עין


ההורים טענו כי ניסוח המסמך שהוגש לבית המשפט היה מפורש למדי, כאשר הכסף הוגדר לאורך כל ההסכם כ"הלוואה". יתר על כן, הם הציגו את הסעיף שעליו חתמו בנוכחות בני הזוג ושמחייב אותם להחזיר את הכספים שניתנו במקרה של פרידה, כפי שקרה.


הפרודה טענה מנגד כי ההסכם נעשה רק למראית עין, כדי להעניק את המתנה הכספית בצורה חוקית, בלי כוונה אמיתית לקבל אותו חזרה. היא הדגישה כי הייתה צד להסכם רק משום רצונו של בן זוגה שטען כי הם מקבלים את הדירה במתנה בזכות כספי הוריו.


כמו כן, הפרודה ציינה שהוחתמה על ההסכם במרמה ובחופזה ולא עיינה בסעיפיו. לפיכך היא עתרה לביטולו בשל טעות והטעיה. מדבריה עלה שייתכן כי לא הייתה חותמת על המסמך לו היה ידוע לה כי היא נדרשת להחזיר סכום כסף כה רב, במקום לקבל אותו במתנה.


השופט קבע כי ההורים מחויבים להוכיח שהכסף ניתן כהלוואה ולא כמתנה


בהכרעתו, השופט ציין כי ההנחה הראשונה בפסיקה היא שרכוש או כסף שניתן בין הורים ובין ילדיהם ניתן מרצון ומוגדר כמתנה. הוא הזכיר כי גם מתנה שמועברת מההורים ומזכה את בני הזוג של הילדים נכללת, משום שלרוב קיים שיתוף מלא במסגרת הזוגית.


עם זאת, השופט הדגיש שלא כל מתנה שמועברת בין הורים ובין ילדיהם בהכרח מוגדרת ככזו בהיבט המשפטי. לדבריו, הצד הנותן, במקרה זה ההורים, צריכים להוכיח כי הכסף ניתן כהלוואה או תמורת דבר מה מוגדר, כך שהדין שיחול לא יהיה על עסקת מתנה או העברה ללא תמורה, אלא דין חוזים והסכמים רגיל.


ההורים חתמו בהסכם גם על רישום הערת אזהרה בנכס שנרכש בכספם


בסעיפי ההסכם שבמסגרתו הועבר הכסף לקניית הדירה, צוין כי תירשם על נכס המקרקעין הערת אזהרה על שמם של ההורים. הערת אזהרה נועדה לסמן לכל המעוניין שקיימת התחייבות כתובה בין מי שמחזיק בנכס, במקרה זה בני הזוג, ובין אדם אחר, כלומר הוריהם. התחייבות זו מונעת מהמחזיק בנכס לבצע עסקאות ללא ידיעת או הסכמת האדם שעל שמו רשומה הערת האזהרה.


במקרה זה, הערת האזהרה נועדה לשמור את בעלותם של ההורים על הנכס שלמעשה נקנה בכספם. כך, אם בני הזוג מעוניינים למכור את הדירה הם יצטרכו קודם את הסכמתם של ההורים. סעיף זה מעיד למעשה על כך שההורים רצו חזרה את ההלוואה שנתנו במתנה לכאורה. עוד נטען במסמך כי בני הזוג התחייבו להחזיר את ההלוואה בתשלומים, אך כאמור הדבר לא התרחש בפועל.


השופטת קבעה כי הכסף ניתן במסגרת הלוואה וחייבה את בני הזוג להחזיר אותו


לאחר שבחנה את ההסכם, השופטת החליטה כי הוא לא נחתם למראית עין וכי הפרודה לא הגישה שום ראיות שיאששו את טענתה זו. היא הדגישה כי ניסוח המסמך המגדיר את הכסף כהלוואה ולא כמתנה, נוסף על הערת האזהרה על הנכס, תומכים במהימנות ההסכם.


לגבי טענתה של הפרודה שחתמה בחטף על ההסכם, בעדותה היא סיפרה שבן זוגה הקריא לה את הטיוטה של ההסכם ואף שלח לה אותו בדואר אלקטרוני. לפיכך, השופטת קבעה כי אין לקבל את הטענה שלא ידעה על מה חתמה ושהדבר נעשה בחטף.


השופטת הזכירה בהכרעתה כי הנכס שנרכש באמצעות כספי ההורים היה בסכום גבוה יחסית מכיוון שנחשב לדירת יוקרה, וכי לא היה בידי בני הזוג באותה עת לרכוש אותו באופן עצמאי. האב אף העיד שסכום ההלוואה היה גדול וכי אף ילד אחר שלו לא קיבל סכומים כאלה, ודאי שלא במתנה או בהעברה ללא תמורה.


הפרודה חויבה לשלם להורי בן זוגה לשעבר את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין


לאחר שהוכח שההסכם קביל וכי הפרודה חתמה עליו ביודעין ומתוך רצון, קבעה השופטת כי היא ובנם של התובעים יחזירו את סכום ההלוואה בסך 900 אלף שקלים, נוסף על הפרשי הצמדה וריבית מאז חתמו על ההסכם ועד לזמן שבו התשלום ניתן בפועל.

 

יש לך שאלה?

פורום בית משפט לענייני משפחה

 

בעניין הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין, נקבע כי רק הפרודה תישא בתשלום ותעביר 20 אלף שקלים לידי הוריו של בן הזוג לשעבר. אף על פי שגם הבן נכתב כנתבע מכיוון שהיו ישות אחת בעת עריכת ההסכם, הוזכר כי הוא הסכים להחזיר להוריו את הכסף ופרודתו היא שהתנגדה. בשל כך קיבלה השופטת את טענת התביעה שרק היא תישא בהוצאות אלו, משום שהובילה להגשת התביעה מלכתחילה, תוך שיהוי החזרת ההלוואה ביותר משנתיים.

 


תמ"ש 52490-02-18