לאחרונה, בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב יפו דן בתביעת נזיקין שהוגשה על ידי אישה נגד בעלה. התביעה עסקה בהחלטתו של הגבר לבטל טיפול פוריות שלקראתו עברה האישה טיפולים מקדימים רבים. לטענתו של הגבר, הוא ואשתו היו מצויים במשבר שבעקבותיו אף החלו לנהל הליך גירושין בבית הדין הרבני, מה שהיווה את הרקע למעשיו.
מטעם האישה נטען כי לאחר שנים רבות שהיא מנסה להרות ללא הצלחה, ביטול הטיפול שבו היו אמורים להשתיל ברחמה את העוברים הוא בגדר פגיעה נזיקית מוחשית בגופה ובכספה. לפיכך הגישה את התביעה הנזיקית בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב יפו, בנפרד מהליך הגירושין בבית הדין הרבני, ודרשה סכום פיצויים של כחצי מיליון שקלים.
הבעל ביטל את החזרת העוברים של האישה, למרות שניסו להרות במשך ארבע שנים
פסק הדין פתח עם סיפורם של בני הזוג אשר מנסים להרות כבר ארבע שנים ללא הצלחה, תחילה באופן טבעי ולאחר מכן באמצעות טיפולי פוריות שונים. לאחר שפנו לשתי חברות שונות, הזוג חתמו על חוזה לייבוא ביציות מחו"ל. לצורך ההיריון, בוצעה הפריה חוץ גופית לביציות המיובאות ונקבע מועד שבו יושתלו ברחמה של האישה עוברים מוקפאים וטריים.
טרם מועד ההשתלה בני הזוג עברו משבר ביחסים שהחריף עד שהאישה הגישה תביעת גירושין מבעלה בבית המשפט. ביום הגשת התביעה, יומיים טרם מועד השתלת העוברים ברחמה, האישה אף החליפה את מנעולי הבית כך שבעלה לא היה יכול לחזור לדירה שבה התגוררו במשותף.
האישה טענה כי הגישה תביעת גירושין בגלל רמות ההורמונים הגבוהות שבגופה
ביום הגשת תביעת הגירושין לבית הדין הרבני, הגבר הלך למרפאת הפוריות וביקש להקפיא חזרה את העוברים אשר היו אמורים להיות מושתלים ברחם אשתו ביומיים שלאחר מכן. הוא טען כי גם הרופאה במכון המליצה לו לעשות כן, בהנחה שהמשבר בינו בין אשתו יחריף לכדי החלטה סופית על גירושין.
עם זאת, האישה טענה כי הגישה את תביעת הגירושין על רקע לחץ והתרגשות שמקורם ברמות ההורמונים הגבוהות שהוזרקו לגופה לקראת השתלת העוברים. היא הסבירה שחשבה כי יוכלו לצלוח את המשבר, כפי שעשו בעבר במשבר דומה, ושאין חשש שיתגרשו על רקע זה. לפיכך טענה כי ביטול טיפול הפוריות גרם לה נזק מוחשי וממשי, הן מבחינה נפשית והן מבחינה כלכלית ופיזית.
הגבר טען כי התביעה הוגשה מתוך נקמה וכי הוא לא מעוניין בילדים מאשתו
הגבר מצדו טען כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב ועל רקע קשיי האישה להתמודד עם הגירושין ביניהם, אף על פי שהחליטו על המעשה באופן משותף. לדבריו עצם הגשת התביעה לבית הדין הרבני מעידה על כך שהקשר הזוגי ביניהם מסתיים, ולראייה החלפת המנעולים בדירתם המשותפת.
הגבר הבהיר כי טיפולי הפוריות לאורך השנים היו בהסכמתה וברצונה המלאים של אשתו, וכי פקיעת הנישואין היא גם הסכמה להפסקת טיפולי הפוריות. כמו כן הזכיר כי הוא ואשתו הסכימו על כך שלא יביאו ילד לתוך גירושין, ומאחר שהם מתגרשים, הצעד ההגיוני מבחינתו היה לבטל את טיפול הפוריות ולהקפיא חזרה את העובר עד לתום ההליכים.
האישה טענה כי לאורך כל שנות נישואיהם הגבר תמך בה בטיפולי הפוריות והיה מחויב לתהליך המשותף. היא הסבירה שלצורך כך נדרשה לעבור טיפולים רבים וכואבים בגופה והם דרשו ממנה כסף וזמן רב שלא ניתן להשיב. היא הסבירה שנגרם לה נזק בלתי הפיך לאחר שגופה הוכן להשתלה באמצעות זריקות הורמונים, והחלטתו הפתאומית של הבעל לבטל את הטיפול פגעה בה באופן חמור.
השופטת קיבלה את התביעה באופן חלקי וחייבה את הבעל לשלם לאשתו פיצויים
בכתב התביעה האישה עתרה לקבל מהגבר סכום פיצויים של כחצי מיליון שקלים מתוכם 150 אלף שקלים פיצויים בשל חוסר תום לב ותרמית, 150 אלף נוספים עבור נזקים נפשיים ואי ההתחשבות של הבעל ופיצויים ממוניים של כ-200 אלף שקלים על בדיקות שונות, טיפולים שאליהם נדרשה וכן בזבוז הזמן שהקדישה.
השופטת בחנה את הצדדים השונים, את הראיות והעדויות וקבעה כי התביעה מתקבלת בחלקה. מכתב התביעה עלה כי עלות טיפול הפוריות שבוטל היה 44 אלף שקלים שאותם שילמו הוריה של האישה. האישה טענה שאם הגבר היה מבטל בזמן את הטיפול, היה ניתן לקבל את ההחזר הכספי של הטיפול שלא בוצע.
לפיכך קבעה השופטת כי הגבר יחויב בסכום של 22 אלף שקלים שהוא מחצית עלות הטיפול. היא הסבירה כי שני הצדדים אחראיים למשבר שנוצר ביניהם, כמו גם לנזקים הכלכליים והנפשיים כתוצאה מהגירושין ומהפסקת הניסיונות להיכנס להיריון. היא הדגישה שלא ניתן להאשים צד אחד במקרה כולו.
יש לך שאלה?
עם זאת, היא ציינה שהגבר נהג באדישות כאשר ביטל את הטיפול בלי שניסה לבחון אפשרות של קבלת החזר כספי. היא הסבירה שהיה מצופה ממנו להבין את המצב הרגיש וגם אם החליט לבטל את הטיפול, הוא היה צריך לעשות זאת בצורה שקולה והוגנת, תוך פגיעה מינימלית באישה לפחות בהיבט הכספי.
תלה"מ 44073-04-17
.jpg)
.jpg)
