לאחרונה, בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל תביעתה של אישה נגד החברה שבה עבדה. לפי כתב התביעה, העובדת התלוננה על כך שפגעו בפרטיותה באופן מתמשך, וכן שפיטרו אותה ללא עריכת שימוע כדין. לטענתה, המנהלת הישירה שלה הייתה מרגלת אחריה בכל פעם שקמה להתפנות, ואף התקינה מצלמות שצופות על הכניסה לתאי השירותים.


העובדת שהתמקצעה בתחום המכירות עבדה בחברה במשך שנתיים, ולא הייתה מחלוקת על כך שעבדה באופן משביע רצון והייתה אחראית וממושמעת. לטענתה, בשלב מסוים החלה המנהלת הישירה שלה לבלוש אחריה בצורה שפגעה בפרטיותה, ואף קיימה נגדה בנושא זה הליכים רשמיים כדוגמת הודעת מייל ושיחת בירור עם ההנהלה. העובדת תיארה כי מאז המקרה היא מצויה בחרדות ובמתח תמידיים, וכן סובלת מכאבים בחזה.


סיבת הפיטורים של העובדת: שלחה קורות חיים למקומות אחרים


לדבריה של העובדת, היא התלוננה לדרגות הגבוהות יותר על התנהגותה של המנהלת אך לא נענתה בהתייחסות ממשית. היא סיפרה כי המנהלת המשיכה לרדוף אחריה ולהתנכל לה, ולבסוף היא הועמדה לפיטורים בסיבות משונות. העובדת הסבירה שהשימוע לפני הפיטורים נערך פחות מיממה לאחר שקיבלה את מכתב הזימון, מה שפוגם בהליך.


העובדת טענה כי בשימוע שנערך לה נטען כי היא מפוטרת בשל כך שחיפשה עבודה אחרת בעודה מועסקת. כמו כן היא גרסה כי בשימוע הוזכרו כל מיני פגמים בעבודתה שהועלו בפניה בפעם הראשונה. לדבריה, היא חיפשה עבודה חדשה בגלל הפגיעה המתמשכת בפרטיותה וההתנכלות מצד המנהלת שלה, אך זו לא סיבת פיטורים מספקת.

 

לגבי השימוע עצמו, העובדת הסבירה שהוא התבצע מתוך רצון לצאת ידי חובה, ולא כשיחה פתוחה שבה היא הייתה יכולה לטעון להגנתה. לפיכך, מלבד הפגיעה החמורה בפרטיות, העובדת תבעה את החברה גם על פגמים בפרוטוקול השימוע ועשייתו שלא לפי הדין.


מהחברה נמסר כי המצלמות הותקנו לצורכי אבטחה ולא לצורכי ריגול


לדברי נציגי החברה, בסמוך לתלונת האישה, עובדת ניקיון של המשרד פנתה אליה באופן עצמאי ללא ידיעתם והעירה לה על אי שמירת ניקיון בשירותים המשותפים. הם טענו כי ברגע שהדבר התגלה, אותה עובדת ננזפה והובאה לשימוע. לגרסתם של הנציגים, הפרשה הסתיימה בכך ולא התרחשה שום התנכלות מצד המנהלת.

 

החברה טענה בנוסף כי עוד לפני תלונותיה נשלחו הודעות מייל ליותר מעשר עובדות נוספות בקשר לשירותים, וזאת בשל חובתה של החברה לשמור על היגיינה בשירותי המשרד. עוד נטען כי המצלמות הותקנו לא רק בכניסה לשירותים אלא בכל מתחם שהוא ציבורי, ולצורכי אבטחה של מניעת פריצות וגניבות.


לגבי הפיטורים נטען כי בתפקודה של העובדת נמצאו מספר ליקויים, והם לא שופרו במהלך תקופת עבודתה בחברה. עוד נמצא כי היא שולחת קורות חיים לחברות אחרות, מה שמהווה חוסר נאמנות מצדה כלפי מעסיקיה שכלל לא ידעו שהיא מחפשת עבודה אחרת. באשר לשימוע עצמו, הנציגים טענו כי רצו לדחות את תאריך השימוע אך העובדת עצמה סירבה לכך.


השופטת חייבה את החברה לשלם לעובדת פיצויים בסך 70 אלף שקלים


השופטת ציינה את הסעיפים הראשונים לחוק הגנת הפרטיות, וקבעה כי כל בילוש או התחקות אחרי אדם שעלולים להטריד אותו הם בגדר פגיעה בפרטיות, לרבות צילום אדם כשהוא מצוי ברשות היחיד. למרות זאת, היא הדגישה כי המעסיק רשאי להתקין אמצעים בסיסיים שלפיהם יוכל לבחון את תום ליבו של העובד שתחתיו. לדברי השופטת קיימת התנגשות בין זכות העובד לפרטיות ובין זכות המעסיק לנהל את העסק שלו כראות עיניו.


בנסיבות המקרה הספציפי, השופטת קבעה כי העובדת קיימה מספר שיחות עם המנהלת הישירה שלה שבה פירטה בפניה את עוגמת הנפש שנגרמה לה בעקבות החדירה לפרטיות. בתמלולי השיחות שהוגשו לבית המשפט, העובדת מתארת באוזני המנהלת כמה היא חשה מושפלת כשהיא מרגישה שעובדת הניקיון עוקבת אחריה בכל פעם שהיא נכנסת לתא השירותים. בשיחה נוספת היא התלוננה שגם מצד ההנהלה היא חווה התעללות כשמעירים לה על דברים אישיים שקשורים לפרטיות הבסיסית שלה.

 

יש לך שאלה?

פורום שוויון הזדמנויות, אפליה ושימוע לפני פיטורין


השופטת קבעה כי במקרה המתואר התנהלות החברה אל מול העובדת חרגה מזכויות היתר שלה, ופגעה בצורה ממשית בפרטיותה עד כדי השפלה ורדיפה. עוד קבעה השופטת כי הפגמים לכאורה בעבודת האישה היו מעטים וקלים מאוד, וכי הסיבה האמיתית לפיטורים הייתה הגשת המועמדות למקומות עבודה אחרים.


השופטת שוכנעה כי המניעים לפיטורים לא היו מקצועיים וכי ההחלטה נעשתה מראש עוד בטרם נערך השימוע. לפיכך היא חייבה את החברה לשלם לעובדת 50 אלף שקלים פיצויים בגין הפגיעה בפרטיות ו-20 אלף שקלים נוספים בגין פגמים שנפלו בהליך הפיטורין, סך הכול פיצוי של 70 אלף שקלים. יתר על כן החברה חויבה לשלם את הוצאות המשפט של העובדת, סכום של 12 אלף שקלים.

 


סע"ש 1018-10-17