לאחרונה, בית המשפט לענייני משפחה בנצרת עסק בבקשתה של אישה לאמץ את ילדי בן זוגה. תהליך האימוץ כולל את אישור היועמ"ש שהילד הוא "בר-אימוץ", את הסכמת ההורה הביולוגי או גורם אחר שמעיד על אי מסוגלות הורית, ואת אישור בית המשפט לאימוץ הילד על ידי הגורם החיצוני, תוך בחינת משתנים נוספים כגון רצון הקטין עצמו וטובתו.


אמם הביולוגית של הילדים נפטרה מסרטן, ולאחר שאביהם מיסד קשר רציני עם אישה חדשה, הם עברו להתגורר יחדיו בביתה שבקיבוץ. לדברי האישה, היא רוצה בכנות לאמץ את הילדים הקטינים, בן תשע ובת 13, הן בשל רגשותיה העמוקים כלפיהם והאיחוד המשפחתי, והן בחשיבה על עתידם. היא הסבירה שבשל העובדה שהם מתגוררים בביתה שבקיבוץ, הם יהיו זכאים לזכויות שונות כשיגדלו אם יהיו ילדיה המאומצים לפי חוק.


אחותו של הקטין התנגדה לאימוץ וטענה: זה יהיה כמו לבגוד באמא


לאחר מיסוד הקשר בין האב ובין בת זוגו החדשה, הילדים קיבלו את הדמות ההורית החדשה ברצון ויצרו עמה קשר מכבד ואוהב. עם זאת, תסקיר של עובדת סוציאלית מהשירות למען הילד גילה כי למרות היחס החם, הבכורה מבין הילדים מתנגדת לאימוץ שלה בידי בת הזוג החדשה, זאת מכיוון שלטענתה לא מתקיימים ביניהם יחסים של אם ובת.


מדברי הילדה עלה כי האישה נכנסה לחייה כשכבר הייתה גדולה, ולכן היא לא יכולה להתייחס אליה כאל תחליף לאמה. הובהר כי הקטינה מעריכה מאוד את כל מה שהאישה עושה עבורה, אך לא מעוניינת להיות מאומצת על ידה, בין היתר מכיוון שזה ירגיש לה כאילו היא בוגדת באמה. לעומת אחותו, הקטין הביע רצון מפורש להיות מאומץ על ידי האישה.


מהתסקיר שנכתב עבורו עלה כי אמו הביולוגית נפטרה כשהיה קטן ואין לו הרבה זיכרונות משמעותיים ממנה. נטען כי הקטין סומך על בת הזוג של אביו ומעוניין שהיא תהיה דמות אימהית עבורו, מכיוון שהדבר ייתן לו שקט נפשי והתפתחות תקינה ובטוחה. לפיכך, האפוטרופוסית לדין שמינה בית המשפט בעניינם קבעה כי עדיף לא לערוך שינוי בנושא הקטינה, אך בעניין אחיה כדאי להשלים את הליך האימוץ למען טובתו.


לטענת בת הזוג, האימוץ לא ינתק את הילד ממשפחת אמו הביולוגית


במסגרת בקשתה של האישה להכיר בילד כ"בר-אימוץ" היא טענה כי מניעיה טהורים וכנים לחלוטין, וכי אין היא מתכוונת למחוק את עברו של הקטין ואת קיומה של אמו הביולוגית בחייו. היא הוסיפה שהקשר עם משפחת האם שריר וקיים וכי מעולם לא עשתה מאמצים לחבל בו. היא טענה כי האימוץ נדרש רק לטובת הקטין כדי שיחוש שווה במשפחה ושיוכל ליהנות מהזכויות בקיבוץ שבו הם מתגוררים בעתיד.


האישה הסבירה שכדי שלא לנתק את הקטין מאמו המתה, האימוץ ייעשה ללא שינוי שם האם הביולוגית בתעודת הזהות שלו. עורכת הדין מטעם היועמ"ש תמכה בהצעה והוסיפה כי ייתכן שזו האופציה העדיפה לשיקום חיי הקטין, מכיוון שהוא צריך דמות אימהית בחייו. גם האפוטרופוסית לדין תמכה באימוץ וקראה לבית המשפט להיענות לבקשת האישה כדי לא לערער את ההרכב המשפחתי העדין ממילא.


מדברי השופט עלה כי הוא התרשם שרצונו הכנה של הילד הוא בעד האימוץ, אך מכיוון שהוא עוד קטין בית המשפט צריך לבחון בצורה אובייקטיבית מהי טובתו. הוא הסביר כי מגוון שיקולים מונע ממנו לקבל את בקשת האישה לאימוץ, ולפיכך אין הוא מאשר את קידום ההליך.


השופט החליט לדחות את בקשת האישה וקבע כי הקטין אינו "בר-אימוץ"


השופט קבע כי מבחינה פסיכולוגית יש חשיבות עליונה לקשר בין אחים, ועצם התנגדות אחותו הבכורה של הקטין לאימוץ היא בעייתית ועלולה לעורר חיכוכים עתידיים. הוא אף נזף בעמדת האפוטרופוס לדין ועורכת הדין מטעם היועמ"ש על כך שהניחו כי אישור האימוץ ייטיב עם הקטין.
לדבריו, לא נשקלו כל ההשלכות העתידיות של האימוץ, למשל שינוי אפשרי של היחסים בין האישה והקטין לכשיגדל ויהיה בגיל ההתבגרות. נטען כי תהליך של אימוץ הוא בלתי הפיך, ולכן יש בו השפעה עצומה על עיצוב חיי הילד, לאו דווקא באופן שישפר אותם בעתיד.


עוד צוין כי האם הביולוגית של הקטין לא הסכימה לאימוץ שלו בידי אחרת לאחר מותה, ולא הציעה זאת בצוואתה או במסמך אחר שיביע את רצונה. השופט קבע כי לפי חוק אימוץ ילדים התשמ"א-1981 צריך את הסכמת ההורה למסירה לאימוץ, מכיוון שהכרזת "בר-אימוץ" מנתקת אותו מחיי ילדו.

 

יש לך שאלה?

פורום בית משפט לענייני משפחה


השופט סיכם כי למרות הסכמת האב ורצון הקטין עצמו לאימוץ, הוא מחויב לדחות את הבקשה מכיוון שאישור האימוץ יעיד על ביטול ההורות של הנפטרת וניתוק היחסים בינה ובין ילדה, כולל כל הזכויות והחובות המשפטיות הנוגעות לכך. השופט ציין כי עצם הבקשה מהווה תקדים מסוכן לילדים שאחד מהוריהם נפטר וגורם שלישי מבקש לאמץ אותם, ולכן יש חשיבות לקביעת בית המשפט בנושא מתוך ראיית טובת הילדים.

 


תיק אימוץ 02-18
תיק אימוץ 25-18