בשבוע שעבר (יום א') בית משפט השלום בתל אביב יפו קיבל תביעת נזקי גוף של אישה שנפלה אחרי שנפגעה מדלת אוטומטית. הפגיעה אירעה בזמן שהאישה נכנסה למתחם מגורים של דיור מוגן שבו התגוררה. התביעה הוגשה נגד המוסד שתפעל את הדיור המוגן, וכן נגד החברה שסיפקה לו את הדלתות האוטומטיות ותחזקה אותן.


האישה טענה שכאשר נכנסה למתחם המגורים, הדלת האוטומטית החלה להיסגר וכתוצאה מכך היא נדחפה אחורה בחוזקה ועפה על הרצפה. לאחר הנפילה האישה התלוננה מספר פעמים על כאבי גב חמורים, והדבר תועד בתיק טיפולי שהוחזק במוסד לדיור מוגן שבו התגוררה.


עם זאת, התיק הטיפולי כלל דיווחים סותרים שלפיהם הנפילה אירעה בתאריכים שונים, או שאירעו מספר נפילות. האישה עצמה הודתה שהיא אינה זוכרת בדיוק וייתכן שנפלה באותו יום במקום אחר. המוסד וחברת הדלתות טענו כי בשל העדויות המבולבלות של האישה לא ניתן לסמוך על מהימנותה. עורך דינה השיב בתגובה כי מספר שנים קודם לנפילה היא אובחנה כלוקה בדמנציה קלה, וזו הסיבה לשוני בגרסאות.


שומר הבניין מסר תצהיר שתמך בהתרחשות התאונה כפי שהאישה סיפרה


לבית המשפט הוגשה עדותו של שומר הבניין שהיה עד לנפילת האישה ותיעד את הדברים בכתב באמצעות פקידת הקבלה. העדות תמכה בגרסתה של האישה, ולכן השופטת לא קיבלה את טענת המוסד וחברת הדלתות שלפיה לא ניתן לסמוך על עדותה בקשר לנפילה.


יתר על כן, לדברי קצין הביטחון של הבניין מצלמת אבטחה תיעדה את התאונה והוא אף צפה בסרטון לאחר התרחשותה. ואולם כשהמוסד לדיור מוגן התבקש על ידי בית המשפט למסור את הסרטון כראיה, נטען כי הוא נמחק מהמחשב שעליו נשמר בעקבות תקלה. השופטת קבעה כי למרות היעלמות הסרטון גרסתה של האישה מתקבלת, בתמיכת עדות חיצונית של שומר הבניין ושל קצין הביטחון.


כתוצאה מהנפילה האישה נחבלה בגבה, ולפי חוות דעת של מומחה מטעמה היא נותרה עם נכות אורתופדית בשיעור של 42%. עם זאת, מומחה מטעם המוסד וחברת הדלתות קבע כי לא נותרה לאישה נכות כלל. בשל הפער בין חוות הדעת, בית המשפט מינה מומחה מטעמו שקבע כי האישה נותרה עם 20% נכות על שבר בחוליית עמוד השדרה והגבלה קשה בתנועתו.


השופטת אימצה את חוות דעתו של המומחה, ולכן עלתה השאלה מי ישלם על נזקי הגוף שנגרמו לאישה בתאונה, המוסד שבחזקתו הייתה הרשת לדיור מוגן או החברה שסיפקה לו את הדלתות האוטומטיות שמהן האישה נפגעה?


התאונה התרחשה בשל תקלה במנגנון של הדלת האוטומטית


המוסד לדיור מוגן טען כי החברה שסיפקה לו את הדלתות האוטומטיות והייתה אחראית על תחזוקתן היא האחראית לתאונה, כיוון שהאירוע התרחש בשל תקלה במנגנון הדלת. נטען כי הדלת הייתה אמורה להישאר פתוחה כל עוד קיים הולך רגל שעומד בתחומה, אך בשל העובדה שהגלאי שהיה אמור לזהות אנשים המצויים בקרבתה היה תקול, הדלת נסגרה על האישה אף על פי שהיא עמדה ממש בפתחה.


המוסד ציין כי קיים חוזה שנחתם שנה לפני התאונה שלפיו החברה שסיפקה את הדלתות האוטומטיות מחויבת לערוך להן בדיקות תקופתיות. בחוזה הוזכרו שתי בדיקות בשנה וכן שירות באופן שוטף בהתאם לצורך. עוד נמסר כי הדלת תוקנה מספר פעמים, ויום טרם הנפילה קצין הביטחון אישר הצעת מחיר להתקנת גלאי בטיחות משולב בדלת.


קצין הביטחון אף העיד בפני בית המשפט כי זה לא אירוע הנפילה הראשון שמתרחש בגלל המנגנון התקול של הדלת. מעדותו עלה כי בתקופה של חמש שנים, בין 20 ל-30 איש נפגעו מהדלת האוטומטית. כתגובה לטענות אלה, מנכ"ל החברה העיד שאחרי שנמצאה תקלה במנגנון הוצע למוסד להחליף את הגלאי ולהתקין גלאים נוספים. הוא הסביר שההחלטה הסופית הייתה מצויה בידי המוסד לדיור מוגן, והם האחראים לתאונה כיוון שהיו צריכים לבצע את התיקון קודם לכן.


השופטת קבעה: חברת הדלתות והמוסד לדיור מוגן שניהם אחראיות לתאונה


השופטת הדגישה שמכיוון שנמצא פגם בדלת האוטומטית, החברה נושאת באחריות לתקן את הדלת במהירות האפשרית. עם זאת, גם המוסד לדיור מוגן נושא באחריות, כיוון שעד להחלפת הגלאי בדלת האוטומטית היא עדיין מהווה סיכון לעוברים בדרך, ולכן היה צורך לדאוג לכניסה אחרת, אפילו מכנית, עד לתיקון המנגנון.


השופטת קבעה כי האחריות היא משותפת, ולמרות ניסיונותיו של המוסד לדיור מוגן להפיל את האשמה על החברה שהייתה אחראית לתחזוק הדלת ותיקונה, בסופו של דבר התאונה אירעה בשטחי המוסד והוא היה צריך להשבית את הדלת האוטומטית כדי להימנע מתאונה. המוסד לדיור מוגן אחראי לשלום הקשישים שמתגוררים בתחומו, ולכן אחראי לכל פגיעה שנגרמת, במיוחד כשהתקלה הייתה ידועה לקציני הביטחון.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד


לפיכך, השופטת קבעה כי האחריות לתאונה שעברה האישה תחולק באופן שווה בין חברת הדלתות ובין המוסד לדיור מוגן. מומחה מטעם בית המשפט קבע כי לאישה נותרה נכות קבועה של 20% בגין שבר בעמוד השדרה שגרם לה לכאבים רבים. לאחר חישוב רכיבי הנזק, סכום הפיצויים שנפסק לטובת האישה עמד על 165 אלף שקלים. השופטת קבעה כי המוסד לדיור מוגן וחברת הדלתות יישאו בסכום באופן שווה, וכן ישלמו את שכר טרחת עורך דינה, סכום של 38 אלף שקלים.

 


ת"א 25412-05-16