לאחרונה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד גזר את עונשם של אב ובנו שהורשעו בהחזקת סמים מסוכנים שלא לצורך שימוש עצמי. השניים, בעלי עבר פלילי של עבירות סמים אחרות, נתפסו עם רכב שבו אחסנו כמויות גדולות של קוקאין, חשיש, קנאביס, LSD ו-MDMA.
לפי עובדות כתב האישום, האב ובנו החזיקו ברכב שאינו רשום על שמם כדי לאחסן את כמויות הסמים הרבות. ביום שבו נתפסו, עצרו השניים ליד רכב האחסון המדובר, נטלו מתא המטען שקית קוקאין וחזרו לרכב שאיתו הגיעו למקום. לדברי השוטרים, נמצאה עוד כמות של הסם במכונית שבה נסעו, נוסף לשקית שאספו מרכב האחסון.
המדינה טענה: האב ובנו עבריינים חוזרים, צריך ענישה חמורה ומרתיעה
לדברי הקטגור, הענישה בגין עבירות סמים צריכה להיות חמורה משום שלעתים קרובות הן גוררות ביצוע של עבירות נוספות. הוא טען שסחר בסמים פוגע בערך מוגן של הגנה על הציבור, ובעבירה הנוכחית פוטנציאל הנזק אף היה גדול יותר מהרגיל בגלל מגוון וכמות הסמים שבהם החזיקו האב ובנו.
לטענתו, הפסיקה דוגלת בענישה חמורה לנאשמים בהחזקת סמים, ומספיק שהיו מחזיקים בסוג אחד מתוך החמישה שהיו ברשותם כדי שיישלחו לכלא לזמן ארוך. יתר על כן, הוא טען שהחזקת רכב ייעודי לאחסון סמים מראה על תחכום ותכנון מקדים בביצוע העבירה.
עוד צוין כי לאב ולבנו עבר פלילי של עבירות סמים, עבירות הימורים, הפרעה לשוטר ואלימות. הקטגור טען שעצם העובדה שהשניים עבריינים חוזרים מעידה עליהם שלא יוכלו להשתקם, ולכן יש צורך לגזור עליהם עונש הרתעתי חמור.
עורך הדין של האב טען: לא הוכח שהוא ביצע סחר בסמים באופן פעיל
בכתב ההגנה תואר המצב המורכב של המשפחה. האב אושפז מספר פעמים עקב הידרדרות במצבו הנפשי והבריאותי, ואף היה זכאי לצרוך סמים באישור רפואי בשל כאביו הרבים. יתר על כן, בנו הצעיר נהרג בתאונת דרכים ובשל כך התפרקה כל המשפחה. המוות הטראגי פגע בו באופן קשה, הוא סבל מדיכאון עמוק והיה מטופל אצל פסיכיאטר פעם בשבוע.
עורך הדין טען שהאב נתפס כשבחזקתו סמים, ולא ניתן על סמך זה להגדירו כסוחר סמים. לפי החוק, העונש על סחר בסמים גבוה בהרבה מהעונש על החזקת סמים. עורך הדין הסביר שלא נמצאו כל ראיות לכך שהאב עסק אי פעם במכירת סמים או התכוון לעסוק בכך בעתיד.
הבן שוחרר אך בחר להישאר במעצר כדי לתמוך באביו שעוד היה עצור
עורך הדין של הבן טען כי למרות האישום בסיוע לביצוע העבירה, לא קיימת שום אינדיקציה לכך שהוא היה מעורב בתכנון המקדים שלה. בנוגע לעבר הפלילי של הבן, עורך דינו טען כי העבירה האחרונה שביצע הייתה שבע שנים לפני כן, ומאז הוא השתפר בדרכיו ואף התארס לבת זוגו.
עורך הדין הזכיר שהבן לקח אחריות מלאה על המעשה, הודה מיידית בעבירה וחסך זמן שיפוטי רב. נוסף על כך, הוא טען שלא נגרם שום נזק ממשי כיוון שהסמים נתפסו ולא הופצו לרחוב. הוא ביקש להתחשב בצעיר שהיה מסור לאביו לאורך כל הדרך ותיאר כיצד למרות ששוחרר, בחר הבן להישאר במעצר כדי לתמוך באב החולה שעוד היה עצור.
השופט החליט להחמיר את העונש כדי שהשניים לא יבצעו עבירות בעתיד
בקביעתו, הסביר השופט שהחזקת הסמים ברכב ייעודי ונטילתם מרכב אחר מהווה תכנון מקדים לעבירה ולכן מחמירה את העונש. הוא הוסיף שמגוון הסמים וכמותם הגדולה היו גורמים נזק רב אם היו מופצים, הן למשתמשים והן לציבור הכללי - כיוון שסמים מסוכנים עלולים להוות זרז לפשיעה חמורה אחרת.
השופט הציג מקרה שבו נאשם בסחר בסמים קיבל עונש של עבירות שירות בלבד, אך קבע שהמקרה הנוכחי אינו רלוונטי כיוון שהאב ובנו לא נמצאו מתאימים לשיקום. בהקשר הנסיבות האישיות הקשות של המשפחה, השופט ציין כי לא הוגשו לבית המשפט שום רישומים רפואיים או מסמכים כלשהם כדי לחזק את טענות ההגנה.
יש לך שאלה?
הוא קבע שלאור העבר הפלילי של האב ובנו, נראה שעונשי מאסר לא הרתיעו אותם כיוון שהמשיכו לעבור על החוק. לפיכך, הוא קבע כי יש להחמיר את עונשם ולגזור מאסר בפועל לתקופה ממושכת.
עבור האב, השופט גזר יותר שלוש וחצי שנות מאסר בפועל, פסילת רישיון למשך שנה וקנס כספי בסך 10,000 שקלים. עבור הבן, השופט גזר כמעט שנתיים מאסר בפועל, עוד שנה של מאסר על תנאי וקנס של 5,000 שקלים.
ת"פ 67192-02-19
