בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעת פיצויים שהגיש חבר קיבוץ נגד מעסיקתו בגין נזק קשה שנגרם לגבו בעקבות עבודתו בתפקיד נהג חלוקה שנדרש להרים משאות כבדים ולבצע נסיעות רבות בכיסא ללא ריפוד מתאים וללא בולמי זעזועים.

 

לאחר שהשופט בחן את מכלול העדויות והראיות הוא קבע כי לנהג נגרם נזק במהלך עבודתו על פי תורת המיקרוטראומה, כי המעסיקה לא סיפקה לו סביבת עבודה בריאה ובטוחה וכי היא הייתה צריכה לצפות שהנהג עלול ללקות במחלות גב בעקבות הרמת משאות במשקל של 10 קילוגרם באופן חוזר ונשנה וכתוצאה מביצוע נסיעות רבות ברכב ללא בולמי זעזועים.


לפי העובדות שפורטו בפסק הדין, חבר קיבוץ בגיל 60 עבד במשך שנים רבות כנהג חלוקה במפעל מעטפות שנמצא בשטח הקיבוץ ובבעלותו.


עבודת הנהג כללה הרמת משאות כבדים ונסיעות רבות ברכב ללא בולמי זעזועים


הנהג טען כי עבודתו כנהג חלוקה כללה הרמת משאות כבדים וביצוע נסיעות מרובות בכיסא ללא בולמי זעזועים וריפוד מתאים, גרמה לו לנזקים קשים בגבו אשר פגעו בכושר עבודתו. המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו של הנהג להכרה בפגיעתו כתאונת עבודה ובעקבות זאת הוא עתר לבית הדין לעבודה. בסופו של דבר המוסד לביטוח לאומי והנהג הגיעו להסדר שקיבל תוקף של פסק דין ולאחר בדיקת הנהג על ידי ועדה רפואית לעררים המוסד לביטוח לאומי הכיר בנכותו של הנהג כנכות שנגרמה עקב עבודתו וקבע לו נכות רפואית קבועה בשיעור 28% בתוספת נכות בשיעור 14% מכוח תקנה 15.


נוסף על כך, הנהג טען שהמעסיקה לא העמידה לרשותו כלי עזר מתאימים לנשיאת הארגזים עם המעטפות ולא הפחיתה את משקלן של האריזות. כמו כן נטען כי הרכב ששימש את הנהג לביצוע עבודתו היה ללא בולמי זעזועים ומושב הנהג היה מאולתר וללא ריפוד.


הנהג הגיש חוות דעת של מומחה רפואי מטעמו אשר בדק אותו וקבע כי נכותו הקבועה היא בשיעור של 49.6%.


מנגד, המעסיקה כפרה בחבות והגישה חוות דעת של מומחה רפואי מטעמה אשר קבע כי נכותו הקבועה של הנהג היא בשיעור של 10% בגין פגיעה צווארית כמו גם נכות בשיעור של 10% בגין פגיעה בעמוד השדרה המותני. עם זאת, המומחה קבע שאין לייחס את הנכות של הנהג לעבודתו.


המעסיקה טענה כי פגיעתו של הנהג אינה מתאימה לפגיעה מסוג מיקרוטראומה


המעסיקה הוסיפה וטענה כי עדותו של הנהג היא עדות יחידה של בעל דין אשר לא נתמכה בעדויות נוספות שהנהג היה יכול להביא בקלות, ועל כן אין להסתמך עליה כדי לתת פסק דין בתיק. עוד טענה המעסיקה כי עבודתו של הנהג הייתה מגוונת וכללה תנוחות שונות בגבהים שונים ועל כן אינה מתאימה לפגיעה מעבודה מכוח תורת המיקרוטראומה.


בעקבות הפערים בין חוות הדעת שהגישו הצדדים, השופט החליט למנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט אשר בדק את הנהג וקבע לו נכות משוקללת קבועה בשיעור של 27% אשר נגרמה לו עקב תנאי עבודתו.


עדותו של הנהג הייתה קוהרנטית ואמינה


לאחר שבחן את מכלול הראיות והעדויות השופט קבע כי עדותו של הנהג הייתה אמינה וקוהרנטית ועל כן החליט לקבל את גרסתו בנוגע לתנאי העבודה. השופט ציין כי המעסיקה לא הציגה גרסה סותרת לגרסת העובד אף על פי שכל המידע היה מצוי בידיה כמעסיקתו של העובד. השופט קבע כי העובד הרים במצטבר במשך שנות עבודתו מאות רבות של קילוגרמים מדי יום במשך חמישה ימים בשבוע. על כן, השופט קבע כי ישנה הסתברות גבוהה שבמהלך העבודה הופעלו לחצים שונים על גופו ועל גבו של העובד.


השופט ציין ששוכנע שהמעסיקה הייתה צריכה לנהוג אחרת מכפי שנהגה בפועל מאחר שלא סיפקה לנהג סביבת עבודה בטוחה ובריאה. השופט הוסיף כי מאחר שהנהג ביצע את עבודתו שכללה הרמת משאות כבדים ונסיעה ברכב ללא בולמי זעזועים על גבי כיסא ללא ריפוד ראוי, המעסיקה הייתה צריכה לצפות את הנזק שייגרם לו. מאחר שהיא לא עשתה זאת, היא הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית שלה כלפיו.


המעסיקה נושאת באחריות לפצות את הנהג בגין הפגיעה שנגרמה לו בעבודה


השופט קבע שהנהג נפגע באופן משמעותי, הותיר עליו רושם אמין, כאשר עדותו הייתה מהימנה וקוהרנטית. על כן קבע כי המעסיקה נושאת באחריות לפצותו בגין הפגיעה שנגרמה לו בעבודה.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונת עבודה


בסופו של דבר, השופט קבע שהמעסיקה תפצה את הנהג בסך כולל של 600 אלף שקלים עבור הפסדי השתכרות, עזרת הזולת לעבר ולעתיד, הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה וכאב וסבל. מאחר שהפגיעה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כאמור, הוחלט לנכות מסכום הפיצוי הכולל סך של 295,956 שקלים ששולמו לנהג בגין דמי פגיעה וגמלת נכות. על כן, המעסיקה חויבה לפצותו בסך של 304,044 שקלים בתוספת שכר טרחת עורך דין בסך של 71,146 שקלים.


ת"א 37339-05-17