בית משפט השלום ברמלה קיבל לאחרונה תביעת פיצויים שהגישה אישה נגד חברה קבלנית שביצעה עבודות שיפוצים בבית המשותף שבו היא התגוררה. לאחר שבחן את כלל העדויות והראיות השופט קבע כי החברה הקבלנית חשפה את האישה לסיכון בלתי סביר בכך שהותירה פסולת בניין ברחבת החניה של הבית המשותף ולא חסמה את המעבר הפנימי מלובי הבניין לכיוון הרחוב אשר חלקו עבר דרך חניית הבניין.


האישה החליקה על פסולת בניין שהונחה בחניית הבית המשותף


לפי גרסת האישה שהייתה בגיל 61 בעת האירוע, בתאריך 27.6.16 היא החליקה על פסולת בניין שנמצאה ברחבת החנייה של הבניין המשותף שבו היא התגוררה בזמנים הרלבנטיים. לטענתה התאונה גרמה לה לחבלות בכל חלקי גופה ובעיקר בכתף שמאל ובשורש כף יד שמאל.


האישה צירפה לתביעתה חוות דעת של מומחה רפואי בתחום האורתופדי אשר בדק אותה וקבע כי בעקבות התאונה נגרמה לה נכות קבועה בשיעור של 15% בגין שבר ומגבלות תנועה בכתף שמאל, ונכות קבועה בשיעור של 10% בגין השבר והגבלות תנועה בכף יד שמאל.


מנגד, חברת הבנייה ששיפצה את הבניין הכחישה את נסיבות התאונה ואת אחריותה לנזקים שנגרמו לאישה. חברת הבנייה צירפה לכתב הגנתה חוות דעת של מומחה רפואי בתחום האורתופדי אשר קבע כי בעקבות התאונה נותרה לאישה נכות קבועה בשיעור של 5% בגין הפגיעה בכתף ונכות בשיעור של 2% בגין הפגיעה בכף יד שמאל.


מומחה רפואי מטעם בית המשפט קבע לאישה נכות רפואית משוקללת בשיעור 19.75%


לאור הפערים בין חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים, בית המשפט מינה מומחה רפואי בתחום האורתופדי אשר בדק את האישה וקבע כי בעקבות התאונה נותרה לה נכות קבועה בשיעור של 15% בגין השבר בכתף ונכות בשיעור של 5% בגין השבר בשורש כף היד.


לאחר שבחן את כלל העדויות והראיות, השופט קבע כי האישה הצליחה להוכיח שהתאונה קרתה לה בזמן שהיא החליקה על פסולת בניין שהכילה אבנים קטנות ברחבת החנייה של הבית המשותף.


השופט קבע כי הותרת פסולת בחניית הבית המשותף והימנעות מחסימת המעבר הפנימי מלובי הבניין לעבר הרחוב גרם לאישה להיחשף לסיכון בלתי סביר. השופט הוסיף כי חברת הבנייה הייתה יכולה לצפות והייתה צריכה לצפות שהולך רגל שיעבור בחניית הבית המשותף יחליק וייפול. על כן הוחלט שחברת הבנייה נושאת באחריות כלפי האישה מאחר שהותירה פסולת בניין כאמור וגרמה לה לנזקים.


התאונה התרחשה בתאורה מלאה ובסביבה שהייתה מוכרת היטב לאישה


בסוגיית האשם התורם, השופט ציין כי התאונה התרחשה בשעות הבוקר, בתאורה מלאה ובסביבה שהייתה מוכרת היטב לאישה וכל זאת בעת שבבית המשותף מתקיימות עבודות שיפוצים על ידי חברת הבנייה. על כן השופט החליט לייחס לאישה אשם תורם לתאונה בשיעור של 25%.


השופט החליט לאמץ את קביעת המומחה הרפואי שמינה וקבע כי הנכות הרפואית המשוקללת שנותרה לאישה כתוצאה מהתאונה היא בשיעור של 19.25%. בסוגיית הנכות התפקודית השופט ציין כי הנכות הרפואית אמנם משמשת נקודת מוצא אך כדי להכריע בשאלת הנכות התפקודית יש לבחון את השפעת הנכות הרפואית על הנפגע המסוים.


תלונות האישה על מגבלות בתפקוד מתיישבות עם חוות דעתו של המומחה הרפואי


השופט הוסיף כי תלונות האישה אודות הגבלות בביצוע פעולות שגרתיות דוגמת איסוף שיער, רחצה ועוד מתיישבות עם קביעת המומחה מטעם בית המשפט ועם התיעוד הרפואי ביחס לשורש כף יד שמאל וכתף שמאל. השופט קבע כי אף על פי שמדובר בפגיעות שאינן ביד הדומיננטית של האישה, הוא שוכנע שהנכויות שנגרמו לאישה הן בעלות משמעות תפקודית עבורה ולכן יש בהן כדי להגביל את תפקודה היום יומי. לפיכך, השופט קבע כי שיעור הנכות התפקודית של האישה הוא זהה לשיעור נכותה הרפואית ועומד על 19.25%.


בסופו של דבר השופט קבע כי נזקיה של האישה מסתכמים בסך של 251,479 שקלים עבור הפסדי שכר ופנסיה, פגיעה בכושר ההשתכרות, עזרת הזולת, כאב וסבל והוצאות רפואיות ואחרות.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד


השופט ניכה מסכום זה אשם תורם בשיעור של 25% ותגמולים שהאישה קיבלה מהמוסד לביטוח לאומי בסך של 81,383 שקלים. על כן נקבע כי סכום הפיצוי שהחברה הקבלנית תשלם לאישה הוא בסך של 107,227 שקלים. כמו כן, השופט קבע שחברת הבנייה תשלם לאישה שכר טרחת עורך דין בסך של 21,445 שקלים.


ת"א 5648-11-17