בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעת פיצויים שהגישה אישה טרנסג'נדרית נגד חברה שבבעלותה חנות פארם לאחר שבמהלך שהייתה בחנות, אחת המוכרות פנתה אליה שוב ושוב בלשון זכר למרות עמידתה על כך שתפנה אליה בלשון נקבה. לאחר בחינת כלל הראיות בתיק השופטת קבעה כי פניותיה החוזרות והנשנות של המוכרת ללקוחה בלשון זכר הן בגדר לשון הרע כהגדרתה בחוק איסור לשון הרע.
המוכרת פנתה ללקוחה טרנסג'נדרית בלשון זכר למרות התנגדותה
הלקוחה טענה כי פניית המוכרת אליה בלשון זכר למרות בקשתה המפורשת כי תפנה אליה בלשון נקבה מהווה לשון הרע אסורה, רשלנות, הטרדה מינית, פגיעה בפרטיות והוצאת דיבה. האישה הוסיפה וטענה כי האמירות של המוכרת כלפיה עולות לכדי לשון הרע מאחר שביזו ופגעו בזכותה לכבוד ולהגדרה עצמית. לגרסתה של הלקוחה, המוכרת חזרה על אמירותיה מספר פעמים במתכוון ובכוונת זדון וכל זאת כאשר המוכרת מצחקקת, לועגת ללקוחה, מקניטה אותה ומסרבת לחדול ממעשיה למרות הפצרותיה של הלקוחה.
הלקוחה הוסיפה וטענה כי האדם הסביר היה חש ביזוי אם היה בנעליה באותה סיטואציה. עוד נטען כי האדם הסביר היה פונה לדמות שלבושה בבגדי נשים בלשון נקבה ומתעניין לפי איזה מגדר היא מעוניינת שיפנו אליה תוך שהוא נמנע מחזרה על אמירות בלשון זכר אחרי שנתקל בהערה בנושא.
כמו כן נטען כי החברה - בעליה של חנות הפארם גרמה לחשיפת ענייניה הפרטיים של הלקוחה בפני כל הלקוחות ובכך הפרה את הוראות חוק הגנת הפרטיות ופגעה בזכותה לשם טוב.
מנגד, החברה שבבעלותה חנות הפארם טענה כי פניית המוכרת ללקוחה בלשון זכר אינה נחשבת ללשון הרע. נטען כי מינה הביולוגי של הלקוחה הוא זכר בעוד הלקוחה בחרה להגדיר עצמה כאישה. לפיכך, מטען כי פניה ללקוחה לפי מינה הביולוגי אינה מבזה או משפילה לפי אמות מידה אובייקטיביות.
בחירתה של הלקוחה לפרסם את האירוע מעידה על כך שהיא לא נפגעה מהפרסום
החברה הוסיפה וטענה כי בחירתה של הלקוחה לפרסם את תיעוד האירוע במדיה חברתית מעידה על כך שהיא לא נפגעה מהפרסום כאשר התנהלותה אף העצימה את הפגיעה בה. עוד נטען כי פניית המוכרת ללקוחה בלשון זכר לפי מינה הביולוגי מוגנת בהגנת "אמת דיברתי".
מכיוון שהמוכרת לא ידעה שהיא מפרסמת לשון הרע היא פנתה ללקוחה בלשון זכר לפי המראה החיצוני שלה וגוון קולה אך לא צחקקה או זלזלה בלקוחה.
נוסף על כך, החברה טענה כי המוכרת לא הפלתה את הלקוחה ולא סירבה לתת לה שירות או למכור לה מוצרים כלשהם. מכיוון שמינה הביולוגי של הלקוחה בא לידי ביטוי במאפייניה הקוליים והחזותיים לא מדובר בעניין פרטי נטען שהמוכרת לא פגעה בפרטיות הלקוחה.
המוכרת המשיכה לפנות ללקוחה בלשון זכר גם לאחר התערבות המנהל
לאחר שבחנה את כלל הראיות השופטת ציינה כי לפי תמלול הקלטת השיחה בין השתיים, עולה כי המוכרת פנתה ללקוחה בלשון זכר, הלקוחה מחתה על כך אך למרות זאת המוכרת המשיכה לפנות אליה בלשון זכר. בעקבות התקרית הלקוחה עירבה את מנהל בית המרקחת והתלוננה על התנהלות המוכרת. בעוד המנהל הכיר בדרישת הלקוחה, המוכרת המשיכה לפנות אליה בלשון זכר.
השופטת ציינה כי פניותיה החוזרות של המוכרת ללקוחה בלשון זכר אכן נחשבות ללשון הרע. לקביעתה בנסיבות המקרה נראה שהאדם הסביר היה סבור כי פרסום דברים אלו עלול להשפילו בקרב הציבור או לעשותו מטרה לשנאה, לעג או בוז.
השופטת ציינה כי הלקוחה מגדירה את עצמה אישה טרנסג'נדרית ובעת האירוע הייתה לבושה בבגדי נשים ודיברה בלשון נקבה. עוד צוין כי הלקוחה הדגישה בפני המוכרת את רצונה בכך שתפנה אליה בלשון נקבה וכי פניה אליה בלשון זכר לא מכבדת אותה.
אמירותיה של המוכרת מהוות פרסום לשון הרע המזכה את הלקוחה בפיצוי
השופטת קבעה כי המוכרת לא כיבדה את בקשתה של הלקוחה והמשיכה לפנות אליה בלשון זכר ואף לעגה לה במרומז. עוד נקבע כי למרות שהמוכרת הייתה מודעת לזהותה המגדרית המוצהרת של הלקוחה היא התעקשה להמשיך לפנות אליה בלשון זכר. עוד נקבע כי דבריה של מוכרת נאמרו בחנות בנוכחות קונים והמנהל ועל כן האמירות נחשבות לכדי פרסום לשון הרע.
השופטת ציינה כי המוכרת התעקשה להתעלם מבקשותיה של הלקוחה כי יפנו אליה בלשון נקבה, שבה ופנתה אליה בלשון זכר ואף הקניטה אותה במרומז. לפיכך נקבע כי אמירותיה של המוכרת אינן יכולות לחסות תחת הגנת תום הלב אלא מקימות חזקה כי הפרסום נעשה שלא בתום לב.
השופטת ציינה כי במקרה זה דובר בפרסום אחד שנעשה במסגרת אירוע ממוקד שנמשך דקות בודדות ושהחשיפה אליו הייתה מצומצמת ומוגבלת. עוד צוין כי הלקוחה היא זו שבחרה להגדיל את תפוצת העדים לתקרית כאשר פרסמה את המקרה בפוסט שהעלתה לדף הפייסבוק שבבעלותה. השופטת קבעה כי בחירתה של הלקוחה לפרסם את האירוע מלמדת כי לדעתה מידת הפגיעה בשמה הטוב בעקבות האירוע היא אינה גדולה.
השופטת הוסיפה כי במקרה זה הלקוחה לא הצליחה להוכיח כי שהמוכרת פרסמה לשון הרע בכוונה לפגוע בה. נקבע שדבריה של המוכרת אמנם מצדיקה פיצוי לפי חוק איסור לשון הרע אך אין בה להוכיח כוונה ממשית של המוכרת להרע ללקוחה מתוך רשעות וזדון.
המוכרת התעלמה מבקשות הלקוחה והמשיכה לפנות אליה בלשון זכר
עם זאת, השופטת ציינה כי המוכרת הבינה היטב את המצב ואת רצונה של הלקוחה שיפנו אליה בלשון נקבה אך התעלמה מבקשותיה והמשיכה לפנות אליה בלשון זכר.
יש לך שאלה?
בסופו של דבר, לאחר שקלול היקף החשיפה המוגבל, אופי ההתבטאויות ועוצמת הפגיעה בלקוחה השופטת קבעה כי החברה - בעלת הפארם תפצה את הלקוחה בסך של 25,000 שקלים בתוספת 7,500 שקלים עבור שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.
תא (ת"א) 48936-04-19
.jpg)
.jpg)
