בית משפט השלום בפתח תקווה קיבל לאחרונה תביעת פיצויים שהגיש גבר נגד המועצה המקומית שבתחומה הוא התגורר, בעקבות תאונה שאירעה לו במהלך ריצת בוקר. השופטת קיבלה את גרסתו של האיש לנסיבות התרחשות התאונה, אף על פי שהיא לא נתמכה בעדויות נוספות וציינה שהיא הייתה עקבית ואמינה. עוד נקבע כי הרשות המקומית הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה בכך שלא תיקנה את הפרשי הגבהים במדרכה, וגרמה לסיכון בלתי סביר למשתמשי הדרך.


במהלך ריצת בוקר הגבר נתקל בבליטה במדרכה, נפל ונחבל בברך


לפי גרסת הגבר שהיה בן 49 בעת האירוע, במהלך ריצת בוקר שערך כהרגלו ביישוב שבו הוא מתגורר, הוא נתקל במפגע במדרכה, נפל ונחבל בברך. לדבריו, המפגע נגרם עקב הימצאות של שורשי עץ שצמחו מתחת למדרכה כך שגרמו להרמת חלק ממנה וחלק מאדנית הבטון שנמצאת סביב העץ.


האיש טען כי מיד לאחר שנפל הוא חש כאב חזק בברך שנגרם לו בעקבות התנועה הסיבובית במהלך הנפילה. בדיקת MRI שנערכה לו כעבור חודש הדגימה קרע מרוסק במיניסקוס שהוא סחוס בברך. הגבר הוסיף כי בעקבות האירוע הוא סובל מהגבלה בתנועת הברך, מכאבים בעת עמידה ממושכת והליכה ממושכת ואינו מסוגל לבצע פעילות ספורטיבית.


המועצה המקומית טענה כי מקור הפגיעה בברך הוא בתחלואה קודמת של האיש


מנגד, המועצה המקומית הכחישה את נסיבות התאונה ואת הימצאו של המפגע במקום. לפי גרסת המועצה, מקור הנזק של האיש הוא בתחלואה קודמת ומצב רפואי לקוי ללא קשר לאירוע. עוד נטען כי הגבר לא דיווח למוקד המועצה על המפגע במדרכה לאחר נפילתו. לחילופין טענה המועצה כי אם התאונה אכן התרחשה, היא נגרמה עקב אשמתו הבלעדית ורשלנותו של האיש לנוכח היכרותו רבת השנים עם האזור.


המועצה הוסיפה כי אין לה שליטה על כל אזור ברחבי שטח שיפוטה בכל רגע נתון, והיא נוקטת בכל האמצעים הדרושים והסבירים כרשות מקומית לצורך טיפול במפגעים ומניעת תאונות.


השופטת ציינה כי הגבר צירף לתביעתו תצלומים של המקום שבו אירעה התאונה, שם נראה כי מפלס המדרכה אכן התרומם בחלק שקרוב לעץ השתול באזור. עוד צוין כי עדותו של האיש נחשבת לעדות יחידה של בעל דין, כיוון שלא הוגשה לבית המשפט כל ראיה נוספת שיכולה לשפוך אור על נסיבות האירוע. לפיכך הובהר כי בית המשפט נדרש לנקוט בזהירות לפני אימוץ גרסה זו.


עדותו של הגבר הייתה אמינה ועקבית לכל אורך ההליך


נקבע כי יש לתת אמון בעדות הגבר ובגרסתו שלפיה הקרע במיניסקוס נגרם לו בעקבות הנפילה וההיתקלות בחלק המדרכה הבולט. השופטת התרשמה שעדותו של האיש היא אמינה ועקבית והחליטה כי ניכר שהוא מתאר את הדברים כפי שאירעו בפועל.


השופטת קבעה כי רשות מקומית נושאת באחריות לביטחונו ושלומו של הציבור בשטחה, והוסיפה שהיא מחויבת לצפות כי עוברים ושבים עלולים להיפצע ממפגעים שנמצאים בשטחים ציבוריים.


הוחלט כי הרשות המקומית התרשלה כלפי האיש בכך שהפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה. השופטת פסקה כי התרוממות המדרכה בסמוך לעץ ואדנית הבטון שתוחמת את העץ היא בגדר סיכון בלתי סביר. צוין כי התיעוד ממקום התאונה מלמד על כך שנוצרו בשטח הבדלי גבהים משמעותיים על גבי המדרכה שמהווים מפגע ממשי, ועלולים לגרום להיתקלות של עוברים ושבים ולפציעתם.


הרשות המקומית הייתה מחויבת לאתר את המפגע ולתקנו


לפי קביעת השופטת, לא מדובר במפגע פתאומי שנוצר בתקופה קצרה אלא בתופעה שהתפתחה במקום במהלך חודשים רבים. לפיכך הוחלט כי הרשות המקומית הייתה צריכה לפעול כדי לאתר את המפגע ולתקנו, והייתה יכולה לעשות זאת תוך שימוש באמצעים פשוטים וזולים.


עם זאת, השופטת החליטה לייחס לאיש אשם תורם לתאונה בשיעור של 15% בעקבות היכרותו הקודמת עם המקום, ובשל העובדה כי היה יכול להבחין במפגע מבעוד מועד ולעקוף אותו.


בסוגיית הנזק, השופטת אימצה את חוות הדעת הרפואית שהגיש הגבר שלפיה נקבעה לו נכות בשיעור של 10% עקב הפגיעה בברך, בהיעדר חוות דעת רפואית מטעם המועצה. היא קבעה כי שיעור נכותו התפקודית של האיש הוא 10% בהתאם לשיעור הנכות הרפואית.


יש לך שאלה?

פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד


בסופו של דבר נקבע כי המועצה המקומית מחויבת לשלם לגבר סך של 117,555 שקלים לאחר ניכוי 15% אשם תורם עבור כאב וסבל, פגיעה בכושר ההשתכרות, עזרת צד ג' והוצאות רפואיות. נוסף על כך נקבע כי המועצה תשלם גם את שכר טרחת עורך דינו של האיש בסך של 28,213 שקלים והוצאות משפט.


ת"א 10168-10-18