בית משפט השלום בקריות קיבל לאחרונה תביעת נזקי גוף שהגיש תלמיד בית ספר שנפל ונחבל בברך נגד העירייה שאחראית לניהולו ותפעולו של בית הספר. השופטת קבעה כי הצוות החינוכי בבית הספר היה צריך לדעת ולצפות כי תלמידים יטפסו על הקיר וייפגעו כתוצאה מכך. כמו כן נקבע כי המורה שנכח במקום הפר את חובת הזהירות שלו כלפי התלמיד בכך שהניח לו לטפס על הקיר ולא עצר בעדו.


לפי גרסת התלמיד שהיה בגיל 17 וחצי בעת התאונה, במהלך לימודיו במגמת מכונאות רכב, הוא ירד עם המורה ועם תלמידים נוספים למתחם שנועד ללימוד מעשי של תיקון כלי רכב. מתחם זה היה מחולק למספר חדרים כאשר חדר אחד היה נעול.


במהלך השיעור התלמיד נפל מגובה שני מטרים ונחבל בברך


כדי להיכנס לחדר ולפתוח את הדלת מבפנים, התלמיד טיפס על קיר החדר לגובה של כשני מטרים וכאשר ירד מהקיר הוא נפל ונחבל בברך שמאל. במהלך הטיפוס על הקיר, המורה שנכח במקום הסכים לתלמיד לטפס על הקיר ולא מנע ממנו לעשות זאת.


התלמיד טען כי העירייה הודתה בהתרחשות התאונה, באמצעות חתימתו של מזכיר בית הספר המועסק על ידה על טופס תביעה של פוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים.


מנגד, העירייה טענה כי טופס התביעה לא נחתם על ידי מזכיר בית הספר וציינה כי קיים ספק ביחס לאמינותו. נוסף על כך, נטען כי התאונה כלל לא התרחשה ולכן היא אינה נושאת באחריות לפצות את התלמיד. לחילופין העירייה טענה כי פגיעותיו של התלמיד היו קלות והנזקים הנטענים על ידו היו מוגזמים ומופרכים.


גרסתו של התלמיד ביחס לנסיבות אירוע התאונה התיישבה עם התיעוד הרפואי


לאחר שבחנה את כלל העדויות והראיות בתיק, השופטת החליטה לקבל את גרסתו של התלמיד ביחס לנסיבות אירוע התאונה וקבעה שעדותו הייתה מהימנה. צוין כי גרסתו של התלמיד מתיישבת עם המסמכים הרפואיים שצורפו לתביעה אשר לפיהם הוא פנה לקבל טיפול רפואי בהזדמנות הראשונה, והסביר לרופא כי נחבל בעקבות נפילה בבית הספר.


נוסף על כך, השופטת ציינה כי טופס התביעה נגד ביטוח התלמידים שנחתם בחותמת בית הספר מחזק אף הוא את גרסתו של התלמיד לגבי אירוע התאונה.


השופטת הבהירה כי העירייה מחויבת כמנהלת בית הספר ובעלת המקרקעין לנהוג בזהירות כלפי התלמידים. צוין כי הצוות החינוכי ידע כי תלמיד בגילו ובממדיו של הנפגע היה יכול לטפס על הקיר במקום שבו אירעה התאונה.


הצוות הלימודי היה צריך לצפות כי תלמידים יטפסו על הקיר וייפגעו בשל כך


לפיכך נקבע כי הצוות היה צריך לצפות כי תלמידים יטפסו על הקיר וייפגעו בעקבות פעולה זו. השופטת הוסיפה כי צוות בית הספר לא הדריך את התלמידים להימנע מטיפוס על הקיר, ולא הזהיר אותם בדבר הסכנות הכרוכות בכך.


על כן הוחלט כי העירייה הפרה את חובת הזהירות שלה כלפי התלמיד, ובעקבות הפרתה התלמיד נפל ונחבל וכל זאת כאשר מורה נוכח במקום, מסכים לביצוע הפעולה ולא מונע מהתלמיד לבצעה על אף מודעותו לסכנה. השופטת הדגישה כי הסיכון שנוצר במקום בדמות החלל שנוצר בין הקיר ובין התקרה, היווה גורם מפתה עבור התלמידים אשר חייב את העירייה והצוות החינוכי לנקוט באמצעים למניעת הסיכון.


התלמיד היה צריך להעריך שטיפוס על הקיר עלול לגרום לו לנזק


השופטת פסקה כי העירייה נושאת באחריות לנזק שנגרם לתלמיד מכיוון שהתרשלה כלפיו. עם זאת, היא הוסיפה כי התלמיד היה צריך להעריך שפעולתו עלולה לגרום לו ליפול ולהיפגע לנוכח גילו שהיה על סף הבגירות. לכן נקבע כי יש לייחס לתלמיד אשם תורם לנזקים שנגרמו לו בשיעור של 20%.


בסוגיית הנזק, השופטת אימצה את חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם התלמיד. המומחה קבע כי בעקבות התאונה נגרמה לו נכות רפואית קבועה בשיעור של 10% בשל נזק לרצועה הצולבת ולמיניסקוס בברך. צוין כי נכותו התפקודית של התלמיד היא בשיעור של 10% בהתאם לשיעור הנכות הרפואית.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד


בסופו של דבר, השופטת החליטה כי כלל נזקיו של התלמיד מסתכמים בסך של 304,908 שקלים עבור אובדן כושר השתכרות, הפסד פנסיה, כאב וסבל, עזרת צד שלישי והוצאות לעבר ולעתיד. לאחר ניכוי של אשם תורם בשיעור 20%, נפסק כי העירייה תפצה את התלמיד בסך של 243,927 שקלים בתוספת שכר טרחת עורך דין בסך של 50 אלף שקלים.


תא (קריות) 21549-12-15