בית משפט השלום בראשון לציון קיבל לאחרונה שתי תביעות פיצויים על לשון הרע שהוגשו על ידי חבר מועצת העיר נגד חברה שפרסמה והפיצה בעיר עיתון מקומי. השופט קבע כי הפרסומים בעיתון ייחסו לאיש שחיתות אישית מבלי שהוכח שיש ממש בהאשמות.


עוד נקבע כי החברה לא ערכה אימות עובדתי כנדרש ביחס לפרסומים, אף על פי שבדיקה כזו הייתה קלה בנסיבות העניין. לפיכך הוחלט כי החברה ובעליה יפצו את חבר המועצה בסך של 150 אלף שקלים, והעיתונאי שאחראי לפרסום חלק מהכתבות ישלם לאיש פיצויים בסך של 50 אלף שקלים.


לפי העובדות שפורטו בפסק הדין, חבר המועצה מונה בשנת 2013 לתפקיד של ממונה ציבורי על אגף ההנדסה, הפיקוח העירוני והשיטור העירוני בעיר וכיהן בו מבלי לקבל שכר. בחודש יוני בשנת 2016 החלה החברה לפרסם ולהפיץ עיתון מקומי בעיר. העיתון הופץ בעותקים מודפסים ופורסם גם בדף הפייסבוק של העיתון ובאתר חדשות באינטרנט.


במהלך השנים 2016-2017 התפרסמו בעיתון כתבות שהתייחסו לפועלו של חבר המועצה. רוב הכתבות נכתבו על ידי בעלי החברה שפרסמה את העיתון, וחלק מהן נכתב על ידי עיתונאי אחר שהשתמש בשם בדוי לצורך פרסומן.


חבר המועצה טען שהכתבות בעיתון ייחסו לו מעורבות בשחיתות ומהוות לשון הרע


חבר המועצה טען כי הכתבות שייחסו לו מעורבות בשחיתות ושפורסמו בעיתון המודפס ובפלטפורמות המקוונות, עולות לכדי פרסום לשון הרע כלפיו כמוגדר בחוק איסור לשון הרע. עוד טען האיש כי הנתבעים מחויבים לפצות אותו בהתאם לחוק איסור לשון הרע כיוון שהפרסומים נעשו תוך כוונה לפגוע בו.


מנגד, החברה שניהלה את העיתון והעיתונאי טענו כי פעלו בתום לב ולכן הם זכאים להגנה מכוח חוק איסור לשון הרע. עוד נטען כי הם נקטו בכל האמצעים הסבירים לצורך הבירור העובדתי לפני שפרסמו את הכתבות, ולכן יש לקבוע שביצעו את הפרסום בתום לב.


בעלי העיתון טענו כי הכתבות היוו ביקורת לגיטימית כלפי פועלו הציבורי של חבר המועצה


לפי גרסת הנתבעים, הפרסומים לא הופנו באופן אישי כלפי חבר המועצה אלא היוו ביקורת כלפי כל הגורמים שנושאים באחריות למתן היתרי בניה בעיר, ולכן מהווים ביקורת לגיטימית. החברה והעיתונאי הוסיפו כי דבריהם מהווים ביקורת לגיטימית על חבר המועצה כנבחר ציבור ולכן אין לייחס להם פרסום לשון הרע כלפיו.


השופט ציין כי המבחן לפרשנות פרסום לצורך בחינת השאלה האם הוא נחשב לשון הרע הוא מבחן אובייקטיבי, כלומר השופט שמכריע בתביעה יבחן מהי המשמעות שקורא סביר היה מייחס למילים. הובהר כי בהקשר של נבחרי ציבור ובאיזון בין זכות נבחר הציבור לשם טוב ובין ערך חופש הביטוי וחופש העיתונות, גובר חופש הביטוי.


השופט החליט לבחון את הפרסומים בנפרד ולא להתייחס אליהם כאל קמפיין אחד. בין היתר, נפסק כי הפרסום שבמסגרתו צוין שחבר המועצה "הוא חלק בלתי נפרד ממערכת שפועלת לפי קריטריונים של מקורבים שחסינים מכל פגיעה...", כלל האשמה ברורה בשחיתות כלפי חבר המועצה ומהווה פרסום לשון הרע ברף הגבוה ביותר כלפיו.


דיווח על תלונה במשטרה שלא הוגשה מעולם מהווה פרסום לשון הרע


עוד נקבע כי דיווח על כך שהוגשה נגד חבר המועצה תלונה במשטרה בגין דרישת שוחד כאשר לא היו דברים מעולם, מהווה אף הוא פרסום לשון הרע. השופט החליט כי במקרה זה אין לנתבעים הגנה של תום לב מאחר שלא העניקו לחבר המועצה אפשרות להגיב על הפרסום לפני הפצתו.


השופט סיכם וקבע כי חמישה מתוך 12 פרסומים נמצאו כעולים לכדי לשון הרע ואינם מזכים את החברה והעיתונאי בכל הגנה. הובהר כי החברה אחראית לכלל הפרסומים בהיותה בעלת העיתון, ואילו העיתונאי אחראי לשני פרסומים שמהווים לשון הרע מאחר שחיבר אותם.


בעלי העיתון ייחסו לחבר המועצה שחיתות אישית מבלי שהוכיחו את ההאשמות


עוד צוין כי בעת פסיקת פיצויים על פרסום לשון הרע מתחשב בית המשפט במעמד הניזוק, בהיקף הפגיעה, בהיקף הפרסום ובאמינותו. הוחלט כי מאחר שהעיתון הופץ בעשרות אלפי עותקים בעיר ומופץ גם באופן מקוון, מספר הנחשפים הפוטנציאליים לפרסום היה גדול מאוד.

 

הובהר כי החברה והעיתונאי ייחסו לחבר המועצה שחיתות אישית שלא הוכחה ולא התנצלו בפניו לאחר הפרסומים.

 

יש לך שאלה?

פורום לשון הרע


השופט מתח ביקורת על הנתבעים וציין כי הם לא ערכו כל בירור עובדתי ביחס לפרסומים, ולא העניקו לחבר המועצה זכות תגובה ביחס למרביתם. בסופו של דבר השופט פסק כי החברה תשלם לאיש פיצויים בסך של 150 אלף שקלים והעיתונאי ישלם לו סך של 50 אלף שקלים. כמו כן הוחלט כי הנתבעים ישלמו לחבר המועצה שכר טרחת עורך דין בסך של 30 אלף שקלים והוצאות משפט.


תא (ראשל"צ) 29098-12-16