בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעת פיצויים עקב רשלנות רפואית שהגישה יולדת צעירה שהייתה בגיל 20 בעת האירוע, נגד בית החולים בו ילדה. התביעה הוגשה בעקבות כשל באבחון של הישארות חלקי שליה בחלל הרחם לאחר לידה בשנת 2011.


השופט קבע כי הרופאים בבית החולים התרשלו כלפי היולדת כיוון שלא ווידאו כנדרש את שלמות חלקי השליה ולא ניסו לבדוק אותם, מה שגרם ליולדת לסבול מתסמינים שונים עד להוצאת שאריות השליה בבית החולים.


לפי העובדות שפורטו בפסק הדין, ביוני 2011 הצעירה עברה לידה בבית החולים. במסמכים הרפואיים צוין כי השליה נמצאה כשהיא שלמה. לאחר הלידה היולדת סבלה מסחרחורת והועברה להמשך מעקב במחלקת היולדות בבית החולים.


היולדת הופנתה לחדר המיון אך החליטה שלא להתפנות לבית חולים


כעבור שישה ימים לאחר הלידה ולאחר ששוחררה לביתה מבית החולים, הזמינה היולדת ביקור רופא דחוף בשל כאבים בבטן התחתונה, סחרחורת ועילפון. האישה הופנתה לחדר המיון אך בחרה שלא להתפנות לבית חולים.


כעבור יומיים הזמינה הצעירה בשנית רופא לביתה בעקבות דימום ושוב הופנתה לחדר המיון אך לא מילאה אחר הנחיות הרופא ונשארה בביתה. לאחר יומיים נוספים הופנתה שוב על ידי רופא המשפחה לחדר המיון בעקבות דימום, ולאחר שהגיעה לבית החולים, הוסרו חלקי השליה שנותרו ברחמה.


לפי גרסת היולדת שהתבססה על חוות דעת של מומחה בתחום הגניקולוגיה, הצוות הרפואי שבדק אותה וטיפל בה לאחר הלידה בבית החולים התרשל בטיפול בה. לטענתה, רשלנות הצוות באה לידי ביטוי בכך שחלק מקרומי השלייה נקרעו ונותרו בתוך הרחם.


בית החולים לא אבחן כראוי את הישארות חלקי השליה ברחם


לפי טענת המומחה הרפואי מטעם הצעירה, מצב זה של הישארות חלקי השליה ברחם לא אובחן מיד בסמוך ללידה, אף על פי שתופעה זו ניתנת לאבחון בקלות באמצעות בדיקה יסודית של הקרומים והשליה לאחר הלידה, או באמצעות בדיקת אולטראסאונד שלא בוצעה לצעירה.


לדברי המומחה, הירידה בערכי ההמוגלובין של האישה לאחר הלידה הייתה צריכה להסב את תשומת ליבם של הרופאים לכך שהיולדת סובלת מדימום מסיבי, והוא מחייב עריכת בדיקות נוספות לבירור הימצאות חלקי שליה.


המומחה הוסיף כי עקב הותרת הקרומים וחלקי השליה ברחם הצעירה סבלה מדימומים, כאבי בטן ומתח נפשי. מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי קבע בחוות דעתו כי לאישה נותרה נכות נפשית בשיעור של 20% עקב האירוע.


בית החולים טען כי העניק טיפול רפואי מקצועי בהתאם לפרקטיקה הרפואית


מנגד, בית החולים הכחיש את טענות הצעירה וטען כי העניק ליולדת טיפול רפואי מיומן ומקצועי בהתאם לכללי הרפואה המקובלים. בית החולים צירף חוות דעת מטעם מומחה רפואי בתחום הגניקולוגיה.


המומחה קבע כי חלק מקרומי השליה נותרו ברחמה של היולדת לאחר הלידה, ונפלטו לאחר כשבועיים מבלי שנגרם לה דימום משמעותי. המומחה הוסיף כי בחדר הלידה בודקים רק האם השליה שלמה, ואין אפשרות לדעת האם כל הקרומים נפלטו בשלמותם לאחר הלידה. מומחה בתחום הנפשי מטעם בית החולים קבע כי לא נותרה ליולדת נכות נפשית קבועה עקב האירוע.


השופט ציין כי בספרות הרפואית המקצועית נקבע כי יש לבדוק את קרומי השליה לאחר הלידה, וכי במקרה זה לא בוצעה בדיקה של הקרומים לאחר הלידה ולא נקבע דבר ביחס לשלמותם. לפיכך נקבע כי בית החולים והצוות הרפואי שניהל את הלידה סטו מסטנדרט ההתנהגות הרפואי המקובל.


הרופאים התרשלו כלפי היולדת כאשר לא בדקו קרומי השליה לאחר הלידה


לאחר שנבחנו כלל העדויות והראיות, השופט החליט כי רופאי בית החולים התרשלו כלפי היולדת הצעירה כאשר לא בדקו את קרומי השליה לאחר הלידה כדי לוודא כי יצאו בשלמותם. לפי קביעת השופט, אם היו בודקים זאת כראוי, היו יכולים לחסוך מהצעירה את התסמינים שמהם סבלה בימים שלאחר הלידה עד להגעתה לבית החולים, שם הוציאו לה את שאריות הקרומים מהרחם כאמור.


השופט ציין כי מומחה רפואי מטעם בית המשפט קבע שלצעירה נותרה נכות נפשית קבועה בשיעור של 10% בעקבות האירוע שגרם לה ללחץ ולחרדה. עם זאת הוחלט לייחס לה נכות נפשית קבועה בשיעור של 7% ונכות תפקודית בשיעור של 5%.


לאישה יוחס אשם תורם מכיוון שלא מילאה אחר הוראות הרופאים


עוד נקבע כי יש לייחס לצעירה אשם תורם בשיעור 15% מאחר שבחרה שלא להתפנות לבית החולים, למרות העצות הרפואיות שקיבלה מרופאיה בביקורי הבית לאחר הלידה.


יש לך שאלה?

פורום רשלנות רפואית בלידה


בסופו של דבר, השופט פסק כי בית החולים יפצה את הצעירה עבור הפסדי שכר, הוצאות רפואיות, עזרת צד שלישי וכאב וסבל בסך כולל של 130 אלף שקלים לאחר ניכוי האשם התורם. עוד נקבע כי בית החולים ישלם לאישה שכר טרחת עורך דין בסך של 30,400 שקלים.


ת"א 6843-02-14