בית משפט השלום בטבריה קיבל לאחרונה תביעת פיצויים שהגיש קשיש נגד העירייה לאחר שנתקל באבן שפה שבורה בדרכו לבצע קניות בשוק העירוני, נפל ונחבל בכתף. לאחר שבחן את כלל העדויות והראיות השופט קבע כי העירייה לא הוכיחה כי נקטה בצעדים כלשהם לטיפול במפגע ולכן בהימנעותה מפעולה להסרת הסיכון הקיים במקום היא התרשלה כלפי הקשיש.


האיש נתקל באבן שפה שבורה, נפל ונחבל בכתף


לפי העובדות שפורטו בפסק הדין, בתאריך 28.3.17 יצא גבר שהיה בגיל 78 מביתו לכיוון השוק העירוני כדי לערוך קניות עבור נכה שבו הוא מטפל במסגרת עבודתו. תוך כדי הליכתו האיש נתקל באבן שפה שבורה, נפל ונחבל בכתף ימין. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה ועל כן שולמו לקשיש דמי פגיעה ומענקים בגין הנכויות הזמניות והקבועות שנקבעו לו.


הקשיש טען כי התאונה התרחשה בעקבות רשלנותה של העירייה שבאה לידי ביטוי בכך שלא נקטה בכל אמצעי הזהירות והבטיחות לצורך מניעת התאונה, לא נהגה כפי שבעל מקרקעין, בעל שליטה או מחזיק זהיר וסביר היה פועל בנסיבות המקרה, לא דאגה לתחזק כראוי את הכביש והמדרכה, חשפה את הקשיש לסכנה ולא מנעה הליכה במקום שבו אירעה התאונה.


העירייה טענה כי הקשיש נפל בעקבות רשלנותו וחוסר זהירותו


מנגד, העירייה טענה כי יש מקום לדחות את התביעה מאחר שכתב התביעה נוסח בצורה חסרה ולא מפורטת, כך שלא ברורות נסיבות התרחשות התאונה או המקום שבו היא אירעה. נוסף על כך נטען כי כתב התביעה מכיל טענות עובדתיות חלופיות או סותרות. עוד נטען כי ככל שהקשיש נפל, הרי שהוא לא נפגע עקב מכשול או מפגע במקרקעין אלא בעקבות רשלנותו וחוסר זהירותו.


לאחר שבחן את כלל העדויות והראיות השופט החליט לקבל את גרסתו של הקשיש ביחס לנסיבות התאונה. השופט קבע כי עדויות הקשיש ובנו היו אמינות. השופט הוסיף כי הקשיש העיד לפרטי פרטים ביחס להתרחשות שהובילה לתביעתו, ואף המחיש את דבריו באמצעות תמונות שהציגו את מקום הנפילה והמפגע בכביש.


המסמכים הרפואיים חיזקו את גרסתו של הקשיש לנסיבות התאונה


השופט ציין כי מצא חיזוק לגרסתו של הקשיש לנסיבות התאונה במסמכים רפואיים אשר צוין בהם כי הוא נפל ונחבל בכתף ימין, כי מעד עקב היתקלות באבני שפה וכי קיבל טיפול רפואי עקב נפילתו בשוק במהלך העבודה. השופט הוסיף כי גרסתו של האיש קיבלה ביטוי גם במסמכים שהגיש למוסד לביטוח הלאומי לצורך מימוש זכויותיו כנפגע בעבודה.


השופט בחן את התמונות שצירף הקשיש לתביעתו וקבע כי האפשרות שהולכי רגל יצעדו במקום המפגע היא סבירה ביותר ולכן העירייה הייתה צריכה לצפות אותה. עוד נקבע כי מדובר במפגע ממשי אשר תואם לתיאור שמסר הקשיש אשר לפיו קיימת במקום אבן שפה שבורה שמהווה מפגע בטיחותי ממשי. על כן, השופט קבע כי העירייה נושאת בחובת זהירות קונקרטית כלפי עוברי אורח שמתהלכים במקום ביחס לפגיעה בגופם בעקבות אבן השפה השבורה במקום.


העירייה לא הציגה ראיות כלשהן לצעדים שנקטה לצורך טיפול במפגע


השופט ציין כי העירייה לא הציגה ראיות כלשהן לצעדים שנקטה למניעת הסיכון שאכן התממש. השופט קבע כי משהוכח קיומו של מפגע בטיחותי בתחום העירייה אשר ביחס אליו היא נושאת בחובת זהירות מושגית וקונקרטית, הרי שבהימנעותה מפעולה להסרת הסיכון במקום היא התרשלה כלפי הקשיש.


בסוגיית האשם התורם השופט קבע כי הקשיש היה מודע לקיומו של המפגע בכביש. עוד צוין כי מהתמונות שצורפו לתביעה עולה כי אבן השפה השבורה היא בעלת ממדים ממשיים ונראים לעין, והתאונה עצמה אירעה באור יום. בנסיבות אלו, נקבע כי הקשיש היה צריך להיזהר בהליכתו כדי להימנע מהיתקלות במפגע אשר מוכר לו היטב. לפיכך, השופט קבע לקשיש אשם תורם בשיעור של 20%.


בסוגיית הנזק השופט קיבל את חוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה על ידי בית המשפט וקבע כי בעקבות התאונה נגרמה לקשיש נכות רפואית קבועה בשיעור של 20%.


נזקיו של הקשיש בעקבות התאונה מסתכמים ב-236,361 שקלים


בסופו של דבר השופט קבע כי נזקיו של הקשיש בעקבות התאונה מסתכמים בסך של 236,361 שקלים עבור הפסד שכר לעבר, הפסד שכר לעתיד, עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד, הוצאות לעבר ולעתיד וכאב וסבל.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד


מסכום זה החליט השופט לנכות אשם תורם בשיעור של 20% בסך של 47,272 שקלים ותגמולי מוסד לביטוח לאומי בסך של 97,970 שקלים. על כן נקבע כי העירייה תשלם לקשיש סך של 91,119 שקלים בתוספת שכר טרחת עורך דין בסך של 21,322 שקלים, מע"מ והוצאות משפט בסך של 8,000 שקלים.


ת"א 31267-12-18