בית המשפט המחוזי בירושלים עסק לאחרונה בסוגיית העונש הראוי למטפל בבית אבות שהורשע לפי הודאתו בעבירה של התעללות בחסר ישע ובעבירה של תקיפת חסר ישע בידי אחראי הגורמת חבלה של ממש. לאחר שבחנה את כלל הראיות והעדויות, השופטת קבעה כי שיקולי ענישה של הרתעת הרבים וגמול מחייבים להשית על האיש עונש מאסר בפועל למשך 11 חודשים ורכיבי ענישה נלווים.
לפי העובדות שפורטו בגזר הדין, בתאריך 22.10.19 בעת שהמטפל עבד במשמרת לילה במוסד סיעודי לקשישים הוא תקף קשישה ניצולת שואה בגיל 91 הסובלת מדמנציה. בתוך כך האיש נכנס לחדרה של הקשישה והיכה אותה פעמיים בפניה. לאחר מכן הוא כיסה את פניה בשמיכה וסטר לה.
המטפל היכה קשישה ניצולת שואה בפניה ובראשה
המטפל החל לצאת מהחדר אך חזר בו, צעד לכיוון הקשישה והיכה אותה שוב בפניה ובראשה בעוצמה רבה. כעבור כשלוש שעות המטפל שב לחדרה של הקשישה ושפך על פניה בקבוק מים. בעקבות מעשיו של המטפל נגרמו לקשישה שטפי דם בפנים ומתחת לעין שמאל.
בתסקיר שירות המבחן צוין כי המטפל הוא בגיל 50, נשוי ואב לחמישה ילדים, עובד בתחום הסיעוד והטיפול בקשישים מטעם חברת סיעוד ועוסק בתחום מזה 22 שנה. לגרסתו של האיש, סמוך למועד ביצוע העבירות חלה התדרדרות בתפקוד של בנו אשר החל להשתמש בסמים ולהתחבר לגורמים שוליים.
לחובתו של המטפל שתי הרשעות קודמות
האיש סיפר כי בעברו נהג להשתמש בסמים אך הוא כבר לא עושה זאת במשך שנים רבות. בתסקיר צוין כי לחובתו של האיש שתי הרשעות קודמות מהשנים 2001 ו-2007 בגין הסעת שוהים בלתי חוקיים ובגין עבירת סמים. עוד צוין בתסקיר כי הכרת המטפל באחריותו למעשה היא חלקית בלבד והוא נוטה להשליך את האחריות למעשים על גורמים חיצוניים.
שירות המבחן ציין כי ההליך המשפטי משמש עבור המטפל כגורם משמעותי לחידוד גבולות והוסיף כי אין לו הרשעות קודמות בשנים האחרונות וכי הוא מעוניין להשתלב בהליך טיפולי. לפיכך המליץ שירות המבחן להימנע מעונש מאסר בפועל ולהשית על המטפל מאסר באמצעות עבודות שירות. כמו כן הומלץ להשית על האיש צו מבחן לתקופה של שנה וחצי ולשלבו בקבוצה טיפולית שמתמקדת בשליטה בכעסים.
מעשי המטפל פגעו בזכות הקשישה לכבוד ובערכי אמפטיה וחמלה כלפי חלשים
התביעה טענה כי הערכים המוגנים שנפגעו בעקבות מעשי המטפל הם הכבוד האישי, הזכות לחיות בשלווה מבלי להיפגע על ידי אחרים ושלמות הגוף. עוד נטען כי מעשי המטפל פגעו בערכי האמפטיה והחמלה כלפי החלשים בחברה כמו גם בחובת הנאמנות שחלה על מטפלים כלפי מטופלים, באמון הציבורי במערכת הבריאות הציבורית ובמערך הטיפול בקשישים סיעודיים.
התביעה הוסיפה כי המטפל ניצל את היותה של הקשישה חסרת ישע וחסרת יכולת להתגונן מפניו או לספר על מעשיו. עוד נטען כי התקיפה הייתה מלווה באכזריות ובאלימות תוך ניצול לרעה של מעמד המטפל כלפי הקשישה. על כן, התביעה ביקשה לקבוע מתחם ענישה שנע בטווח שבין 12-30 חודשי מאסר בפועל בתוספת רכיבי ענישה נלווים. לנוכח הסדר טיעון שנחתם בין המטפל ובין התביעה, התביעה ביקשה להשית על האיש עונש מאסר לתקופה של 12 חודשי מאסר בפועל.
הסנגור טען כי ההרשעה בעבירות פגעה קשות במטפל ובמשפחתו
מנגד, סנגורו של המטפל טען כי עונש מאסר בפועל יפגע בו לנוכח גילו ואף יפגע במשפחתו. עוד נטען כי ההרשעה בעבירות הרסה את המטפל ואת משפחתו ופגעה בפרנסת המשפחה. לפי גרסת הסנגור, המטפל הכיר באחריותו למעשים עוד במהלך חקירתו במשטרה. לפיכך, הסנגור ביקש לסטות ממתחם העונש ההולם לטובת המטפל מאחר שיש סיכוי ממשי שישתתף בהליך טיפולי וישתקם.
השופטת קבעה כי בעבירות שביצע המטפל הוא גרם לפגיעה קשה בערכים המוגנים. היא ציינה כי ניצול מצוקתה של הקשישה שסבלה מדמנציה מהווה פגיעה קשה בערכי כבוד האדם, ביטחונו ושלמות גופו. לאחר בחינת כלל השיקולים השופטת קבעה כי במקרה זה מתחם העונש ההולם נע בין 11 חודשי מאסר בפועל ובין שלושים חודשי מאסר בפועל. בקביעת העונש הראוי למטפל השופטת התייחסה להרשעות הקודמות של האיש, לפגיעה הכלכלית במשפחתו, להודאתו בעבירות שהובילה לחיסכון בזמן שיפוטי, להכרתו באחריות למעשים, לגילו ולמצבו הבריאותי.
יש לך שאלה?
פורום נפגעי עבירה פלילית, קורבנות ופיצויים בגין עבירה פלילית
השופטת קבעה כי העונש בעבירות מסוג תקיפה של חסרי ישע צריך לבטא בחומרתו גם שיקולי גמול והרתעת הרבים. לאחר ששקלה את כל שיקולים הרלבנטיים השופטת השיתה על המטפל עונש מאסר בפועל למשך 11 חודשים, מאסר מותנה שלא יופעל אלא אם האיש יבצע עבירת אלימות מסוג פשע או עוון תוך שלוש שנים ממועד שחרורו, ופיצויים לנפגעת בסך של 6,000 שקלים.
תפ (י-ם) 56142-10-19
