בית משפט השלום לתעבורה במחוז תל אביב (בת-ים) עסק לאחרונה בסוגיית העונש הראוי לנהג אוטובוס שהורשע בעבירה של גרם מוות ברשלנות, לאחר שהתנגש בעוצמה בהולך רגל וגרם למותו. השופט התחשב בכך שרשלנות הנהג הייתה רגעית, שעברו הנקי של הנהג ושהתאונה השפיעה קשות על מצבו הנפשי והרגשי. לפיכך נקבע כי במקרה זה מוצדק לסטות ממדיניות הענישה המחייבת מאסר בפועל במקרים של גרימת מוות ברשלנות, ולהסתפק בעונש של עבודות שירות.


לפי העובדות שפורטו בגזר הדין, בחודש דצמבר בשנת 2017 נסע הנהג באוטובוס ציבורי עירוני בכביש דו סטרי בעל שני נתיבי נסיעה לכל כיוון והתקרב לכיכר בכיוון נסיעתו. באותה העת, קשיש החל לחצות את מעבר החצייה שנמצא ביציאה מהכיכר משמאל לימין בכיוון הנסיעה של האוטובוס.


נהג האוטובוס הפנה את מבטו מהדרך ופגע בעוצמה בקשיש שחצה את הכביש


תוך כדי הנסיעה באוטובוס הנהג הפנה את ראשו לעבר נוסעת שדיברה איתו, תוך הסטת מבטו מהכביש ופגע בעוצמה בקשיש שנחבט ונפל לכביש אחרי שהספיק לחצות 3.6 מטר ממעבר החציה. בעקבות התאונה הקשיש הובהל לבית החולים באמבולנס כשהוא מונשם ומורדם, סובל משברים בגולגולת ומדימום תוך גולגלתי נרחב. כעבור מספר שעות הוא נפטר בבית החולים.


המדינה טענה כי הנהג פגע בערך החברתי המוגן של קדושת החיים והמיט אסון על משפחת הקשיש בעקבות נהיגתו הרשלנית. עוד נטען כי הנהג היה מודע לסכנה שבה הוא העמיד את הציבור ברשלנותו כמו גם לתוצאותיה הקשות. לפי גרסת התביעה, בעבירות של גרימת מוות ברשלנות יש לתת משקל ממשי לאינטרס הציבורי ולהרתעת הרבים, גם על חשבון נסיבותיו האישיות של הנהג.


התביעה טענה כי רשלנותו הגבוהה של הנהג הייתה הגורם היחיד לתאונה


המדינה הוסיפה כי רמת רשלנותו של הנהג הייתה גבוהה שכן תנאי הדרך היו טובים ושדה הראייה היה פתוח לגמרי, ללא כל גורם חיצוני שהפריע לנהיגה. צוין כי הגורם היחידי לתאונה היה התנהגותו של נהג האוטובוס שהסיט את מבטו מהדרך במהלך הנהיגה.


לפי גרסת התביעה, היה מצופה מהנהג לנסוע באוטובוס תוך מתן תשומת לב מרבית למתרחש בכביש. נוסף על כך נטען כי נהג מקצועי כפוף לחובת זהירות מוגברת כלפי משתמשי הדרך, ובמקרה זה נהג האוטובוס הפר אותה כאשר התנגש בהולך הרגל.


לפיכך נטען כי מתחם הענישה הראוי במקרה זה נע בין תשעה חודשי מאסר ועד ל-24 חודשי מאסר בפועל, בתוספת עונש של פסילת רישיון נהיגה לתקופה שבין שמונה שנים ועד ל-20 שנה. המדינה ביקשה למקם את עונשו של הנהג באמצע מתחם הענישה.


הסנגור טען כי רשלנות הנהג הייתה מזערית והתבטאה ברגע של חוסר תשומת לב


מנגד, סנגורו של הנהג טען כי רשלנותו של הנהג התבטאה ברגע אחד שבו הסיט את ראשו ימינה מכיוון שנוסעת פנתה אליו. לגרסתו, מדובר בפעולה אינסטינקטיבית ולכן מדובר ברשלנות מזערית שכמעט כל נהג עלול להיכשל בה.


עוד נטען כי הנהג מחזיק ברישיון נהיגה מזה 50 שנה ונוהג ללא דופי במהלך כל התקופה. על כן הסנגור ביקש מבית המשפט להשית על הנהג עונש של עבודות שירות לתקופה שנעה בין שישה ועד לתשעה חודשים.


השופט ציין כי התאונה ומותו של הולך הרגל נגרמו בשל רשלנותו של הנהג שהתבטאה בכך שלא ראה את הקשיש מגיע למעבר החציה, למרות העובדה ששדה הראיה היה פתוח ופנוי.

 

האינטרס הציבורי אינו מחייב להטיל על הנהג עונש מאסר בפועל


השופט הבהיר כי רשלנות הנהג הייתה רגעית ולכן על פי הנסיבות ניתן לסווגה כרשלנות בדרגת חומרה בינונית. השופט הוסיף כי לאחר ששקל את מכלול הנסיבות הוא לא סבור שהאינטרס הציבורי מחייב להטיל על הנהג עונש מאסר בפועל, כיוון שאין עונש שיקל את כאבם של בני משפחת הקשיש שאיבדו את יקירם בתאונה המיותרת.


עוד נקבע כי לנוכח הימנעותו של הנהג מפלילים והמעמסה הנפשית שנגרמה לו בעקבות האירוע יש מקום להטיל עליו עונש מאסר שיוכל לרצות בדרך של עבודות שירות. הובהר כי בדרך זו הנהג יוכל לתרום לחברה מכישוריו ולכפר על מעשיו.

 

יש לך שאלה?

פורום כתב אישום במשפט הפלילי


בסופו של דבר, השופט החליט לגזור על הנהג עונש של תשעה חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות.


גמ"ר 10621-02-18