בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה להכרה ביחסי עובד-מעסיק שהגישה מעסה בספא נגד המלון שבו עבדה. השופטת קבעה כי העובדה שהמעסה הנפיקה למלון חשבוניות עבור הטיפולים שביצעה, לא משנה את העובדה כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעסיק במהלך תקופת ההתקשרות ביניהם.


לפי הפרטים שצוינו בפסק הדין, האישה היא מעסה במקצועה אשר עבדה בספא המלון החל משנת 2013 ועד לשנת 2016, בתחילה בתפקיד מעסה ובהמשך כמנהלת של הספא. שכרה של המעסה ניתן לה עבור כל דקת טיפול שהעניקה, ונוסף על כך קיבלה תוספת דמי ניהול חודשיים מאז שהחלה לנהל את הספא בחודש מרץ בשנת 2014.


המעסה לא חתמה על הסכם עבודה מול המלון והנפיקה לו חשבוניות כל חודש


בין הצדדים לא נחתם הסכם עבודה והמעסה קיבלה בסוף כל חודש תשלום מהמלון עבור הטיפולים שביצעה בתוספת דמי הניהול. המעסה העבירה למלון חשבוניות מידי חודש כנגד התשלום שקיבלה ממנו.


המעסה טענה כי בתקופת עבודתה בספא היא הייתה עובדת של המלון לכל דבר, ולכן היא זכאית לקבל את כל הזכויות הסוציאליות המגיעות לעובדת שכירה בנוסף לשכר שקיבלה. האישה הוסיפה כי היא הייתה מגייסת ומראיינת עובדים לעבודה, נכחה בישיבות צוות של עובדי המלון ומנהליו, נדרשה ללבוש מדים כמו יתר העובדים במלון והכינה משכורות לעובדי הספא.


מן העבר השני, בעל המלון טען כי התשלום למעסה ניתן כנגד חשבוניות ולכן מדובר בעובדת עצמאית שלא נחשבה לעובדת של המלון. עוד נטען כי פעילות הספא במלון אינה נחשבת לחלק בלתי נפרד מפעילות המלון. לפי גרסת הבעלים, האישה לא הייתה נתונה לפיקוח של הנהלת המלון על עבודתה בספא, והעניקה טיפולים ללא פיקוח תוך שהיא קובעת לעצמה את שעות העבודה.


פעילות הספא משתלבת במהלך העסקים הרגיל של המלון וכלולה בשירותיו


כדי להכריע במחלוקת בין הצדדים, השופטת החליטה לבחון את מבחני ההשתלבות שנקבעו בפסיקה לצורך קביעת קיומם של יחסי עובד-מעסיק. צוין כי במקרה זה הוכח שהספא לא נחשב ליחידה חיצונית שמנוהלת בנפרד, אלא לחלק מובנה ופנימי שכלול בשירותי המלון ומפוקח על ידי מנהל המלון. על כן נקבע כי הפעילות בספא שבמלון נחשבת לעבודה המשתלבת בעסקיו הרגילים.


עוד צוין כי עבודתה של המעסה בספא הייתה בהיקף משמעותי ובממוצע של 65 טיפולים בחודש נוסף על ניהול הספא. השופטת הבהירה כי עבודתה של המעסה כללה מתן טיפולים וניהול שוטף של הספא.


המעסה שימשה כנציגת המלון כלפי הלקוחות וכלפי העובדים בספא


השופטת התרשמה כי עבודתה של האישה בספא כללה שיבוץ מטפלים לעבודה, קבלת מטפלים חדשים לעבודה, הזמנת ציוד, קביעת נהלי עבודה וטיפול בתלונות של לקוחות. הובהר כי המעסה שימשה כנציגת המלון לא רק כלפי לקוחות הספא אלא גם כלפי עובדיו, ולכן הוחלט כי היא השתלבה בעבודת המלון כעובדת מן המניין.


בהמשך, השופטת קבעה כי לא הוכח שהמעסה ביצעה את עבודתה במסגרת של עסק עצמאי. היא ציינה כי האישה פעלה בשעות העבודה שהמלון קבע עבורה, ולא הייתה לה שליטה על מספר הטיפולים שתבצע במסגרת העבודה בספא. הוחלט כי האישה לא שלטה בהכנסותיה לנוכח קביעת תעריפי הטיפולים על ידי המלון, ולכן אין הצדקה לקבוע כי היא הפעילה עסק עצמאי.


עוד נקבע כי העבודה בוצעה מתוך שטחו של המלון באמצעות ציוד שהוא סיפק. הודגש כי המלון פיקח על עבודת הספא, שילם את שכרם של כל עובדיו וקבע את שעות הפעילות בו.


הנפקת החשבוניות על ידי המעסה לא שוללת קיומם של יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים


השופטת פסקה כי העובדה שהמעסה הנפיקה חשבוניות למלון והמלון מצידו לא הנפיק עבורה תלושי שכר, אינה משנה את המסקנה כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעסיק. לפיכך הוחלט כי במהלך כל תקופת ההתקשרות בין הצדדים המעסה הייתה עובדת של המלון ולא שימשה כעצמאית.

 

יש לך שאלה?

פורום זכויות עובדים | התאגדות עובדים


בסופו של דבר, השופטת פסקה כי המלון מחויב לשלם למעסה את כל הזכויות הסוציאליות שמגיעות לה מתוקף קיומם של יחסי עבודה ביניהם. המלון חויב לשלם למעסה סך כולל של 56,981 שקלים עבור פיצויי פיטורים, דמי הבראה, פדיון חופשה, פיצויי פנסיה ודמי נסיעות. נוסף על כך המלון חויב לשאת בהוצאות משפט שהוציאה העובדת בסך של 6,000 שקלים.


סע"ש 5620-12-16