בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה תביעת פיצויים שהגישה קטינה ילידת שנת 2003 שנפגעה בתאונת דרכים. הקטינה שהייתה בת שמונה בעת האירוע, נפגעה מאוטובוס כהולכת רגל.


בעקבות עוצמת הפגיעה, נגרמה לקטינה פגיעה רב מערכתית שכללה שברים בראש, שברים בארובת העין, שברים בעצמות הפנים, קרעים בקרקפת ופגיעה בריאות. התביעה הוגשה נגד חברת הביטוח שביטחה את האוטובוס בביטוח חובה בעת התאונה.


מאחר שחברת הביטוח ביטחה את האוטובוס בביטוח חובה בעת התאונה כאמור, לא הייתה כל מחלוקת בסוגיית אחריותה לשלם פיצויים לקטינה. על כן, הדיון בבית המשפט עסק בסוגיית גובה הנזק וסכום הפיצויים שיושת על חברת הביטוח.


בית המשפט מינה לקטינה מומחים רפואיים בתחומי הפסיכיאטריה, הפלסטיקה והאורולוגיה


בעקבות הפגיעה הרב מערכתית שנגרמה לקטינה בעקבות התאונה והחבלה הקשה בראש מינה בית המשפט מומחים רפואיים בתחום הפסיכיאטרי, בתחום הפלסטי, ובתחום האורולוגיה. פסיכיאטר שבדק את הקטינה קבע לה נכות קבועה בשיעור 30% בשל קיומה של תסמונת בתר-חבלתית עם תסמינים דיכאוניים. הפסיכיאטר הסביר כי הטיפול התרופתי בנוגדי דיכאון היה עשוי לשפר את בעיותיה של הקטינה בתחום הנפשי ובהרטבה בלילה.


מומחה רפואי בתחום הכירורגיה הפלסטית קבע שלקטינה נותרו צלקות מכערות בקרקפת ובמצח ולפיכך קבע לה נכות קבועה בשיעור של 15%.


מומחה בתחום האורולוגיה קבע כי הרטבת הלילה שממנה סובלת הקטינה היא משנית לטראומה שחוותה בתאונה וניתן לשייכה למצבה הנפשי. לפיכך קבע השופט כי קיימת חפיפה בין הנכויות באופן שהנכות הפסיכיאטרית בשיעור של 30% כוללת את סימפטום ההרטבה.


על כן, נקבע כי סך נכותה הרפואית של הצעירה מורכב מנכות פסיכיאטרית בשיעור של 30% ומנכות פלסטית אסתטית בשיעור של 15%, כך שסך הנכות המשוקללת עומד על 40.5%.


הקטינה טענה כי בעקבות התאונה החלה לסבול מדיכאון ומבידוד חברתי


הקטינה טענה כי בעקבות התאונה היא סובלת מדיכאון ומאובדן זיכרון. לדבריה, לפני האירוע היא הייתה ילדה שמחה וחברותית ואילו לאחריו היא הפכה להיות בודדה, אין לה חברות והיא לא משתתפת בפעילות חברתית בבית הספר. עוד נטען כי הצלקות שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה מביישות אותה וגורמות לה להסתגר בביתה ולא לצאת ממנו.


לפי גרסת הקטינה, לאחר התאונה חלה התדרדרות חריפה בהישגיה הלימודיים בשל קשיי הזיכרון שהיא חווה מאז. היא סיפרה כי היא סובלת ממצבי רוח, מסיוטים ומבריחת שתן בלילות.


חברת הביטוח האשימה את אימה של הקטינה בכך שמנעה ממנה לקבל טיפול תרופתי


מנגד, חברת הביטוח של האוטובוס הכחישה את הנזקים שתיארה הקטינה, וטענה כי אין לתת אמון בעדותה בכל הקשור לתיאור הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה. המבטחת הוסיפה כי הורי הקטינה השתמשו בתשלומים שיועדו לממן לנפגעת טיפול פסיכולוגי לצורך כיסוי חובותיהם. לפי גרסת חברת הביטוח, מצבה הרפואי של הקטינה נגרם בשל מחדליה של אימה שמנעה ממנה לקבל טיפול תרופתי.


השופטת ציינה כי תפקודה הלקוי של הקטינה שכלל התדרדרות בלימודים והימנעות מפעילות חברתית פוגע בהתפתחותה התקינה. הובהר כי היעדר שיתוף הפעולה בבית הספר ובלימודים פוגע בפיתוח מיומנויותיה החברתיות לחיים בוגרים בעתיד.


עוד צוין כי אימה של הנפגעת היא הדמות הדומיננטית בטיפול בה, והיא התנגדה לתת לה טיפול תרופתי באופן שככל הנראה השפיע על הקטינה בהמשך ויצר אצלה התנגדות עקבית לקבלת כל טיפול תרופתי. לפיכך הוחלט כי לנוכח גילה הצעיר של הנפגעת, אין הצדקה לזקוף לחובתה את ההחלטה שלא ליטול טיפול תרופתי.


עם זאת, השופטת קבעה כי מחובתה של הצעירה לעשות מאמצים להקל על עצמה ולהקטין את נזקיה. לפיכך השופטת החליטה שלא לקבוע לה נכות תפקודית גבוהה יותר מהנכות הרפואית שנקבעה לה על ידי המומחים הרפואיים. הוחלט כי מבחינה תפקודית הצלקת שנותרה לצעירה מוסיפה לה נכות בשיעור של 10% לנכותה הנפשית. על כן נקבע כי נכותה התפקודית המשוקללת מגיעה לנכות בשיעור של 37%.


יש לך שאלה?

פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד


בסופו של דבר השופטת קבעה כי חברת הביטוח תשלם לקטינה סך של 1,332,830 שקלים בעקבות הנזקים שנגרמו לה בתאונה. מסכום זה הוחלט להפחית את שלושת התשלומים שחברת הביטוח שילמה לקטינה לצורך קבלת טיפול פסיכולוגי בסך כולל של 58,641 שקלים. נוסף על כך נפסק כי המבטחת תשלם לקטינה שכר טרחת עורך דין בסך של 202,723 שקלים.


ת"א 14320-01-19