בית המשפט המחוזי מרכז-לוד קיבל לאחרונה באופן חלקי תביעת רשלנות רפואית שהגישו הורים לתינוק שנולד עם מום בליבו, נגד הרופא שביצע לאם את בדיקת סקירת המערכות בהיריון ונגד קופת החולים שהעסיקה אותו.


השופטת קבעה כי אי אבחון המום הלבבי שממנו סובל הקטין נבע מהתרשלות של הרופא בביצוע בדיקת סקירת המערכות. עם זאת השופטת הוסיפה כי סביר להניח שההורים לא היו מפסיקים את ההיריון גם אם היו יודעים על המום הלבבי של העובר במהלך ההיריון. זאת לנוכח סירובה של האם לבצע בדיקות במהלך הריונות אחרים שעברה והצהרותיה לרופאיה כי בכל מקרה אין בכוונתה להפסיק את ההיריון.


השופטת פסקה כי אין קשר סיבתי בין התרשלות הרופא בביצוע הבדיקה כאמור ובין לידתו של הקטין שסובל ממום בליבו. נקבע כי ההורים יקבלו פיצוי אך ורק על הפגיעה באוטונומיה שנגרמה להם בכך שנלקחה מהם הזכות לקבל החלטה מושכלת ומודעת לגבי המשך ההיריון.


התינוק נולד עם מום קשה בליבו שהצריך שני ניתוחי לב פתוח ושמונה צנתורים


לפי העובדות שפורטו בפסק הדין, בחודש מרץ בשנת 2010 נולד בנם של בני הזוג ומיד לאחר הלידה מצבו הנשימתי התדרדר, והוא הועבר לבית חולים לילדים שם בוצע לו צנתור והוא אובחן כסובל ממום בלב. המום הלבבי כלל פגם במחיצה הבין חדרית, פגם באבי העורקים, היצרות של עורק הריאה והתעבות של החדר הימני בלב.


בכתב התביעה צוין כי במהלך השנתיים הראשונות לחייו של הקטין, הוא עבר שני ניתוחי לב פתוחים לתיקון המום בלב ובעורק הריאה ושמונה צנתורים.


הורי הקטין טענו כי הרופא התרשל בביצוע בדיקת סקירת מערכות בשבוע ה-22 להיריון, ובעקבות התרשלות זו המום הלבבי הקשה לא אובחן במועד זה. ההורים הוסיפו כי אם המום הלבבי היה מתגלה בסקירת המערכות הם היו פועלים כדי להפסיק את ההיריון ולא היו מביאים את בנם לעולם.


מנגד, הרופא וקופת החולים טענו שבדיקת סקירת המערכות בוצעה כשורה. לגרסתם, הסיכוי לאבחן את המום הלבבי בטרם לידתו של הקטין הוא נמוך ואי גילויו בבדיקה לא נגרם בשל רשלנות. עוד נטען כי ההורים שמשתייכים למגזר החרדי לא היו בוחרים להפסיק את ההיריון גם אם היו מגלים על המום במסגרת מעקב ההיריון.


הרופא התרשל בכך שלא ביצע את הבדיקה לפי הפרקטיקה הרפואית המקובלת


לאחר שבחנה את הראיות והעדויות, השופטת ציינה כי ההורים הוכיחו כי בדיקת סקירת המערכות שבוצעה לאם במהלך ההיריון, לא בוצעה לפי הפרקטיקה המקובלת שמחייבת את הדגמת ארבעת חדרי הלב. לפיכך הוחלט כי אי אבחון המום הלבבי נובע מהתרשלותו של הרופא בביצוע הבדיקה, ומסטייתו מסטנדרט הזהירות המחייב הדגמה של כל חדרי הלב וכלי הדם באזור.


השופטת ציינה כי שאלת הקשר הסיבתי בין התרשלות בביצוע מעקב ההיריון שהובילה לאי אבחון של מום מולד, ובין הנזקים הנובעים מהולדת הילד במומו, תיקבע לפי מבחן דו שלבי. במסגרת השלב הראשון ההורים נדרשים להוכיח כי אילו עמדו בפני ועדה להפסקת היריון עם המידע הרלבנטי אודות מצבו של העובר, אז הוועדה הייתה מאשרת להפסיק את ההיריון.


השלב השני מתייחס למישור הפרטני ושבמסגרתו ההורים צריכים להוכיח כי אלמלא ההתרשלות של הרופא בביצוע הבדיקה, הם היו פונים לוועדה ומבקשים לאשר את הפסקת ההיריון.


השופטת הבהירה כי לנוכח המום הלבבי הקשה שממנו סובל הקטין, ניתן להסיק כי אם היה מוצג בפני הוועדה להפסקת היריון המידע אודות הפגם הלבבי של העובר, היא הייתה מאשרת להפסיק את ההיריון.


האם סירבה לבצע בדיקות במהלך הריונותיה והצהירה שבכל מקרה לא תפסיק אותם


עם זאת, השופטת ציינה שהראיות בתיק מלמדות כי האם סירבה לבצע בדיקות בהריונות אחרים שעברה, והצהירה בפני רופאיה שבכל מקרה היא לא תפסיק את ההיריון ללא קשר לממצאי הבדיקות. לפיכך נקבע כי מכלול הנתונים מלמדים כי ההורים לא היו פועלים להפסיק את ההיריון, גם לו ידעו על קיומו של המום הלבבי של בנם.


השופטת פסקה כי בנסיבות אלה נשלל הקשר הסיבתי בין התרשלות הרופא ואי אבחון המום הלבבי בבדיקת סקירת המערכות ובין הולדת הקטין, ולכן החליטה לדחות את התביעה בעילה של "הולדה בעוולה".


בסוגיית הפגיעה באוטונומיה של ההורים, השופטת ציינה כי רכיב זה נועד לפצות את התובע על עצם הפגיעה בזכותו לקבל החלטה מושכלת ומודעת על בסיס מידע רפואי מלא. הודגש כי ניתן לפסוק פיצוי עבור פגיעה באוטונומיה גם כאשר לא הוכח קשר סיבתי בין הפרת החובה למסור את המידע הרלבנטי ובין הנזק שנגרם.


הרופא שלל מההורים את הזכות להחליט האם להמשיך את ההיריון או להפסיקו


השופטת קבעה כי בשל ההתרשלות של הרופא בביצוע סקירת המערכות, ההורים לא קיבלו מידע בדבר המום הלבבי של העובר ונשללה מהם הזכות להחליט בדבר המשך ההיריון או הפסקתו.

 

יש לך שאלה?

פורום רשלנות רפואית באבחון


בסופו של דבר השופטת פסקה כי הרופא וקופת החולים מחויבים לשלם להורים פיצויים בסך של 250 אלף שקלים בגין הפגיעה באוטונומיה שנגרמה להם. נוסף על כך, הם חויבו לשלם להורים שכר טרחת עורך דין בסך של 58,500 שקלים והוצאות משפט.


ת"א 6592-12-16