רישוי עסקים

הסדרת רישוי עסקים הוא אחד מתפקידי הרשות המקומית, והיא עושה זאת אמצעים נתיבים על פי חוק רישוי עסקים:, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק רישוי עסקים").

מטרת חוק רישוי עסקים הינה לשמור על שלום הציבור, למנוע סכנות מהציבור, להגן על אינטרסים חברתיים וציבוריים שנקבעו בסעיף 1 לחוק כגון: איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים; מניעת סכנות לשלום הציבור; בטיחות של הנמצאים במקום העסק או בסביבתו; בריאות הציבור; קיום תכליות דיני התכנון והבניה והכבאות ועוד. בשנים האחרונות עבר תחום רישוי עסקים רפורמה משמעותית בישראל במסגרת תיקון מס' 34 לחוק רישוי עסקים, במטרה ליצור איזון בין המטרות של חוק רישוי עסקים – שמירה על הציבור מפני נזקים (בריאותיים, בטיחותיים, סביבתיים וכד') – לבין עידוד הפעילות הכלכלית במשק וצמצום הפגיעה בעסקים.

מי צריך רישיון עסק?

ככלל עסק אינו צריך רישיון עסק אלא אם כן הוא מנוי ברשימת העסקים אותם מונה צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשע"ג-2013 (להלן: "צו רישוי עסקים"). צו רישוי עסקים מגדיר 10 קטגוריות מרכזיות של עסקים טעוני רישוי בתחומים הבאים:

מזון; מים ופסולת; חקלאות ובעלי חיים; בריאות, קוסמטיקה ורוקחות; דלק ואנרגיה; רכב ותחבורה; תעשייה, מלאכה, מחצבים וכימיה; נופש, ספורט ועינוג ציבורי; שירותי שמירה ואבטחה; נשק ותחמושת; מסחר ושונות.

הדרך הבטוחה ביותר לדעת האם עסק זקוק לרישיון עסק כדי לפעול באופן חוקי, היא לפנות למחלקת רישוי עסקים ברשות המקומית בה נמצא הנכס שבו אמור להתקיים העסק, לתאר את הפעילות העסקית הצפויה, ולקבל הנחייה ברורה האם העסק טעון רישיון אם לאו, ואם כן- איזה סוג רישיון צריך להוציא?

את המגעים מול הרשות המקומית יש לבצע בכתב.

מי פטור מרישיון עסק?

ישנם עסקים רבים שהחוק אינו דורש רישיון עסק עבור פעילותם. כך למשל, בעלי מקצועות חופשיים אינם נדרשים ברישיון עסק כדי להפעיל משרד או קליניקה לקבלת לקוחות- עורכי דין, רופאים, אדריכלים וכדומה. כמו כן חנויות לממכר ביגוד, נעליים, תכשיטים ולמעשה כל מה שאינו כולל מזון או ציוד מסוכן, לא טעון רישיון עסק, בתנאי שמדובר על שטח חנות הקטן מ- 800 מ"ר. גם משרדים שונים לחברות המעסיקות מתכנתים, נותני שירות, פקידים ועוד- אינם טעוני רישוי.

האם רישיון העסק ניתן לעסק עצמו או לבעל העסק?

בעת מכירת העסק לבעלים חדשים, רישיון העסק הקיים אינו עובר אוטומטית לבעל העסק החדש ויש לגשת למחלקת רישוי עסקים ברשות המקומית ולברר מה הפרוצדורה הנדרשת להעברת הרישיון לרוכש. מדובר על פרוצדורה מקוצרת והרשות המקומית תנפיק רישיון עסק לבעלים החדש.

מה יכולה הרשות המקומית לעשות כנגד עבירות שבוצעו ע"י בעל עסק לפי חוק רישוי עסקים?

רשות מקומית המבקשת להביא לסגירת עסק הפועל ללא רישיון, או תוך הפרה של תנאי רישיון, יכולה לפעול באמצעות שלושה אמצעים נתיבים על פי חוק רישוי עסקים:

האחד – הגשת כתב אישום לבימ"ש שלום. אם בעל העסק יורשע – יוצא נגדו צו סגירה לעסק (לפי סעיף 16 לחוק רישוי עסקים).
השני – הגשת כתב אישום ביחד עם בקשה לצו סגירה (לפי סעיף 17 לחוק רישוי עסקים).
השלישי – הוצאת צו סגירה / צו הפסקה מנהלי (לפי סעיף 20 לחוק רישוי עסקים). צו זה תקף ל- 30 ימים, והרשות יכולה להאריכו אם מוגש על ידה כתב אישום.

צו סגירה מנהלי הינו צעד דרסטי שכן הוא פוגע קשות בזכות לחופש עיסוק, וזאת עוד בטרם קיומו של הליך שיפוטי. בישראל, הליך רישוי עסקים אורך פרק זמן לא מבוטל, זאת בשל האישורים הרבים הנדרשים של הגורמים השונים, ובהם הרשות המקומית, ועדת התכנון, רשות הכיבוי, משרד הבריאות ועוד. לפיכך ועל רקע האמור התפתחה בבתי המשפט הלכה פסוקה, לפיה על הרשות המקומית לנקוט בצו הפסקה בזהירות משנה, ורק באותם מקרים הכרחיים, שבהם קיים סיכון של ממש או דחיפות בהוצאת הצו.

פסק דין מנחה לענין זה ניתן על ידי בית המשפט העליון ברע"פ 4384/13 מדינת ישראל נ' מיאו והאו בע"מ (פורסם בנבו). שם, נדרש בית המשפט לפרשנות ויישום של צו הפסקה לפי סעיף 17 לחוק רישוי רישוי עסקים, וכך מציין שם בית המשפט בפסק הדין:

אלא שבשונה מסעיף 16, צו הפסקת עיסוק זמני ניתן לפני שהוכחה אשמתו של הנאשם. בשלב זה של ההליך הפלילי נהנה הנאשם מחזקת החפות, והשאלה אם יש מקום להרשיעו בעבירה של הפעלת עסק ללא רישיון או בחריגה מתנאיו טרם התבררה והוכרעה. ככל שההליך הפלילי יסתיים בזיכויו של הנאשם, הנזק שייגרם לו ולצדדים שלישיים כתוצאה מהצו עלול להיות רב וחסר תקנה. הבדל זה בין הצווים מסיט את נקודת האיזון הראוי לכיוונו של הנאשם ומחייב את בית המשפט להקנות משקל מוגבר לזכויותיו החוקתיות להליך הוגן ולחופש עיסוק. על הרשות המקומית המאשימה להראות שהצו דרוש למניעת פגיעה ממשית ומוחשית באינטרס ציבורי חשוב המגולם במטרות חוק רישוי עסקים, וכי לא ניתן להשיג את מטרת הצו באמצעי מידתי יותר.

כך, למשל, עילה למתן צו עשויה לקום אם הפעלת העסק יוצרת סיכון ממשי לציבור (השוו: ע"פ (מחוזי נצ') 25350-10-11 מפעלי ברודני בע"מ נ' עיריית נצרת עילית [פורסם בנבו] (3.1.2012)), גורמת למטרד ולפגיעה באיכות הסביבה (השוו: עפ"א (מחוזי מר') 32373-04-12 דבוש נ' מועצה אזורית לוד [פורסם בנבו] (14.1.2013)), או פוגעת באופן בוטה בשלטון החוק (השוו: ע"פ (מחוזי חי') 6672-04-11 עיריית חיפה נ' בן שמואל [פורסם בנבו] (14.4.2011); ת"פ (שלום חד') 30724-12-12 מדינת ישראל נ' מול השופט [פורסם בנבו] (8.1.2013)).

כמו כן יש ליתן משקל מתאים לשאלה אם מדובר בעסק שניתן לו רישיון בעבר, ושבעליו מואשם בהפרת תנאי מתנאיו או שמא מדובר בעסק שלא ניתן לו רישיון כלל. ככל שבעל העסק החל בהפעלתו בלא לפעול לקבלת רישיון עסק כלל, תפעל עובדה זו לחובתו, שכן אין מקום ליתן יד לתופעה של עסקים הפונים לקבלת רישיון עסק רק לאחר שננקטים כלפיהם הליכים פליליים.

אם הנך בעל/ת עסק ונתקלת בקשיים מול רשויות הרישוי (העירייה) והוצא צו הפסקה, צו סגירה, את/ה מוזמן לפנות למשרדנו לייעוץ ולסיוע.