כאשר שני אנשים או יותר, יורשים יחדיו נכסים, הם הופכים ל"שותפים" בנכסים שירשו. שותפות זו עשויה לעורר חילוקי דעות וסכסוכים בין היורשים בעניין דרך ניהול נכסי העיזבון והשימוש בהם.
כך למשל יכול אחד היורשים לבקש למכור את נכסי העיזבון, או חלקם בעוד שיתר היורשים מעוניינים להשאיר את הנכסים בבעלותם, ולהנות מפירותיהם ( כגון דמי שכירות שיקבלו מהנכסים וכו').
כאשר אין הסכמה בין היורשים בעניין ניהול או מימוש נכסי העיזבון, יאלצו היורשים לפנות לבית המשפט כדי שיורה על דרך פירוק השיתוף ביניהם או על אופן המשך ניהול העיזבון.
לעיתים ובמיוחד בסכסוכים בתוך המשפחה, פועלים היורשים (או חלקם) באופן אמוציונאלי-רגשי ולא באופן ענייני-רציונאלי ובין היתר מערבים בשיקוליהם מטענים ומשקעים רגשיים מהעבר. כמובן שככל שהשיקולים של היורשים מבוססים יותר על "התחשבנות רגשית", כך קשה יותר להגיע לפתרון המחלוקות וכך יהיה מחיר ההליכים המשפטיים יקר יותר ומשך הזמן שיידרש לפתרון הסכסוך יהיה ארוך יותר.
המחלוקות בין היורשים עשויות לעיתים לגרום לכך שהפתרון היחידי האפשרי יהיה מכירת נכסי העיזבון לצד שלישי וחלוקת התמורה בין היורשים. במקרה שכזה יתכן חיוב במס (מס שבח או מס רווחי הון) שיקטין עוד יותר את שווי העיזבון ויגרע מחלקם של כל היורשים.
בשל הסכסוכים, העלויות המשפטיות וחיובי המס, פעמים רבות נזנחים נכסי העיזבון ע"י היורשים ולעיתים ננטשים גם נכסים בעלי שווי משמעותי (כגון בניינים וכו').
כך למשל מנוהל כיום בבית המשפט תיק בו ירשו- 10 אחים עיזבון בשווי של כ-1.5 מיליון דולר. היורשים, כולם בשנות ה-60 וה-70 לחייהם, מיואשים מהסיכוי להגיע להסכמות והסכסוך ביניהם נמשך כבר שנים רבות. ל-10 היורשים יש בסה"כ כ- 40 ילדים שעתידים לרשת אותם בעתיד.
אם 10 היורשים לא יפתרו את המחלוקות עוד בחייהם, יעבור העיזבון ל- 40 ילדיהם (יחד עם המחלוקות). ברור כי יהיה קשה הרבה יותר להגיע להסכמה בין 40 הילדים במחלוקות ש-10 הוריהם לא הצליחו להסדיר בהסכמה. בנוסף, השווי של חלקו של כל אחד מ-40 הילדים יהיה קטן יותר מחלקו של כל אחד מ-10 ההורים ולכן גם המוטיבציה של הילדים לטפל בעניין ולהסדיר את חלוקת העיזבון תהיה נמוכה מזו של הוריהם. הסיכוי שילדי היורשים יצליחו להנות מנכסי העיזבון במקרה זה הנו נמוך ביותר.
ניתן לצמצם את הסיכון לסכסוכים בין היורשים בדרך של חלוקת הרכוש בצוואה באופן שכל אחד מהיורשים יקבל נכס אחד או "סל" של נכסים מבלי שיהיה שותף בהם עם יורשים אחרים. כך למשל ניתן ליעד נכס מסוים ליורש אחד ונכס אחר ליורש אחר ואם הנכסים אינם שווים בערכם ניתן לפצות את היורש שקיבל נכס שערכו נמוך יותר ע"י הגדלת חלקו בכספים שבחשבונות הבנק.
דרך נוספת לצמצם את הסיכוי למחלוקת בין היורשים הנה כאשר המוריש ממנה בצוואתו מנהל עיזבון שינהל את נכסי העיזבון לפי הוראות המוריש או יחלק את הנכסים ויפרק את השיתוף בין היורשים לפי הוראות הצוואה.
גם לפתרון זה יש עלויות כספיות ואולם עלויות אלו משולמות בדרך כלל מנכסי העיזבון ולפיכך קל יותר ליישם פיתרון זה. הקושי בפתרון זה טמון בצורך לצפות כבר במועד עריכת הצוואה את היקף הנכסים העתידי ואת הדרך הראויה לניהולם וחלוקתם.
סיכום והמלצה: גישה רציונאלית- כלכלית ונכונות להגיע להסכמה (גם תוך ויתור מסוים) עשויה לסייע ליורשים להסדיר בצורה זולה ויעילה את המחלוקות ביניהם ולאפשר להם להנות מנכסי העיזבון. בכך גם יקיימו היורשים ציווי נוסף של המוריש, ציווי שבדרך כלל אינו מופיע בצוואה במפורש והוא רצונו של המוריש שכל יורשיו יחיו בשלום זה עם זה. יש הגורסים כי זהו הציווי המשמעותי ביותר מבחינת המוריש.
הכותב הנו עורך דין העוסק בתחום המשפט האזרחי- ירושות, ייצוג בבתי המשפט ונדל"ן.
.jpg)
-min(2).jpg)
