בתי המשפט ו"תחושת הצדק"

בשיטה המשפטית הקיימת בישראל, המתדיינים (התובע או הנתבע וכו') אחראים להביא בפני השופט את הראיות להוכחת גרסתם. צד שלא יתמוך את גרסתו בראיות מספיקות, המוגשות במועד ובאופן הקבועים בחוק ובתקנות, עשוי להפסיד במשפט, גם אם גרסתו אמיתית וצודקת.

בחלק ממדינות העולם, קיימות שיטות משפטיות בהן בית המשפט רשאי לאסוף ראיות ביוזמתו באופן עצמאי. כאשר השופט שותף להליך איסוף הראיות, עשוי המתדיין לחוש כי השופט אינו ניטראלי ואובייקטיבי והדבר עשוי לכרסם בתחושת המתדיין שבית המשפט "עושה צדק". כמו כן החשש לשחיתות ולמניפולציה של הראיות והטיית המשפט גדלים כאשר השופט מעורב באיסוף הראיות.

שיטת המשפט הישראלית מבוססת על עקרונות שיטת המשפט האנגלית שהונהגה בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי. בשיטה זו בית המשפט מנוע מלהיות שותף להליך הבאת הראיות וכעיקרון על השופט להכריע על סמך הראיות שהובאו על ידי הצדדים.

כאשר בית המשפט אינו מעורב באיסוף הראיות, גדלים לכאורה הניטראליות והאובייקטיביות של השופט והדבר עשוי לתרום לתחושה שבית המשפט עושה צדק עם הצדדים. ואולם כאמור, בשיטה זו גדולה יותר האחריות המוטלת על המתדיין להביא ראיות ולנהל כראוי את מהלכיו.

הטלת האחריות להבאת הראיות על המתדיין, גורמת לכך שתוצאות המשפט יושפעו, בין השאר, מזהות הצדדים המתדיינים ומיכולותיהם. לכן מתדיין חלש ולא מתוחכם, עשוי להימצא בעמדת נחיתות בשיטה זו.

כך למשל, בסכסוך מסחרי בין צדדים יהיה יתרון למתדיין "מתוחכם", הדואג לתעד את מהלכיו ומגבה את פעילותו במסמכים הקלטות וכו'. לעומת זאת, מתדיין שמסתמך על דברים שנאמרו בעל פה ולא תיעד את פעולותיו או שלא שמר את התיעוד, יתקשה בדרך כלל להביא בפני השופט ראיות להוכחת גרסתו- גם אם הוא דובר אמת וה"צדק" עמו.

כאשר אנשים מאמינים כי הם דוברי אמת וצודקים ובכל זאת מפסידים במשפט, נפגעת התחושה שבית המשפט "עושה צדק" ועשוי להתפתח תסכול רב, גם כאשר מתדיין בעצמו אחראי לכישלון באי הבאת הראיות.

לתסכול של המתדיינים תורמים גם גורמים נוספים כגון, הסחבת, משך הזמן הארוך הנדרש לניהול המשפט, התחושה שהמערכת מנוהלת בצורה ביורוקרטית ולא יעילה וכן תפיסת צדק סובייקטיבית של המתדיין שאינה תואמת תמיד את המצב המשפטי לאשורו.

למרות כל זאת, מי שיבקר באולמות בית המשפט ויתבונן מהצד ביחסי השופטים והמתדיינים, ייווכח כי למרות ריבוי התיקים ולמרות העומס, אוזנם של השופטים קשובה לטענות המתדיינים וכי המתדיינים מקבלים במה הוגנת וראויה לשטוח את טענותיהם.

מי שיבקר באולמות השופטים יתרשם כי השופטים נוהגים באחריות בניקיון כפיים בהגינות ובמקצועיות וחותרים בכנות לעשות צדק (במגבלות השיטה המשפטית), וכי גם שופטים הנראים כקצרי רוח, קשובים לטענות המתדיינים.

אמת, בתי המשפט עמוסים לעייפה, קיימת סחבת ודיונים בעניינים הרי גורל עבור המתדיינים, נמשכים שנים ארוכות. נכון גם כי לא כל השופטים הנם בעלי מזג נוח ונעים והם גם לא חפים משגיאות. אבל יש לזכור שבמציאות בה אנו חיים, בית המשפט נותר כמעוז האחרון אולי, הנקי מציניות ומשחיתות והוא קו ההגנה האחרון של האזרח בפני כוחות ואינטרסים חזקים, חסרי מעצורים ועכבות מוסריות, שאם לא ירוסנו יהפכו את חיינו לגיהינום של אנרכיה.

במיוחד בימים אלו של שיח ציבורי בסוגיית האלימות וההסתה כנגד בתי המשפט והשופטים ראוי שתאמר גם מילה טובה על האנשים הנושאים בעול השיפוט.

הכותב רון עוזרי הנו עורך דין העוסק בתחום המשפט האזרחי- ירושות, ייצוג בבתי המשפט ונדל"ן.