תובע שנפגע בתאונת דרכים, אשר היה בעת התאונה מתמחה ברפואה באחד מבתי החולים בארץ. בין הצדדים לא הייתה מחלוקת כי חברת הביטוח שירביט צריכה לפצות את התובע, והמחלוקת הייתה לעניין שיעור הפיצוי.

 

מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט, שקבע כי לתובע 7% נכות בגין הגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי, ועוד 3% נכות בגין נזק עצבי וירידה בתחושה ביד שמאל.

 

התובע דרש פיצוי בשיעור של 2.3 מיליון ₪, וחברת הביטוח העריכה את הנזק בסכום של 76,000 ₪.

 

קביעת הנכות התפקודית שלפיה יחושב הפיצוי, נתונה פי ההלכה בידי בית המשפט (הלכת גירוגיסיאן). במקרה זה, קבע בית המשפט כי פגיעתו התפקודית של התובע הינה בשיעור של 10% נכות תפקודית.

 

התובע טען כי נפגעה עבודתו כמתמחה בקרדיולוגיה בגין ובעקבות התאונה. התובע טען בין היתר שלא יכול היה לעבוד עבודות נוספות מעבר להתמחות בבית החולים, לא בקהילה ולא באופן פרטי, בגין מצבו הפיזי שנגרם עקב התאונה, וכן, לא יצא לתכנית מיוחדת בחו”ל.


לעומת זאת, טענה חברת הביטוח כי הרופא – התובע יכול לתפקד כרגיל וכי המשיך את התמחותו באותו בית החולים שבו החל אותה.

 

בסופו של יום, בהתאם לנתוני השכר שהציג התובע, ולאחר שהתנהל תיק הוכחות – עדויות בבית המשפט, נפסקו לתובע פיצויים בשיעור כולל של 440,500 ₪, בתוספת שכר טרחת עורך דין והאגרה ששולמה בתיק.

 

הפיצוי הורכב מכמה ראשי נזק כדלהלן:

 

  • נפסק פיצוי על הפסד שכר מיום התאונה ועד יום מתן פסק הדין – הפסד שכר בעבר – בסכום של 60,000 ₪;
  • פיצוי בגין אבדן כושר ההשתכרות של התובע לעתיד – כלומר הגריעה מכושר ההשתכרות שלו – בשיעור גלובלי של 350,000 ₪.
  • פיצוי בגין עזרת צד ג’ – עזרת אחרים – 12,000 ₪.
  • פיצוי על הוצאות מכל סוג – 2,000 ₪.
  • פיצוי בגין נזק לא ממוני, כאב וסבל – מה שנקרא בשפת העם “עגמת נפש” – 16,500 ₪.
  • ובסך הכל – 440,500 ₪.

פסק דין זה ממחיש את שידוע משכבר לפי ההלכות שנקבעו בבית המשפט העליון והפסיקות שנגזרו מתוכן, כללי אצבע לגבי שיעור הפיצוי בתביעת נזקי גוף בתאונת דרכים:

 

  • ככל שהתובע צעיר יותר כך הפיצוי לרוב גדול יותר. אין תיק של צעיר בראשית דרכו, שנפגע בתאונת דרכים ונקבע כי הוא סובל מ 10% נכות לצמיתות, דומה לתיק עם אותם אחוזי נכות של אדם בן 70…זאת מאחר כי שנות ההשתכרות העתידיות שונות בין שני המקרים, ובהתאם הפיצוי משתנה. ככל שיש יותר שנות עבודה עתידיות – כך יחושב הפיצוי ליותר שנים ולפיכך – יהא גדול יותר.
  • ככל שהתובע השתכר יותר לפני התאונה, כך יחושב הפסד ההשתכרות של התובע לעתיד לבוא באופן רב יותר, ולפיכך – שיעור הפיצוי בגין אבדן כושר השתכרות לעתיד יהיה גדול יותר. כך – שיעור פיצוי עתידי בגין אבדן כושר השתכרות לעתיד של מי שהשתכר שכר מינימום לפני התאונה (וכאשר לא מדובר בקטין או בצעיר בראשית דרכו), לרוב, יהא נמוך מזה של רופא שנפגע בתאונה, ששיעור השתכרותו עולה על שילוש השכר הממוצע במשק.
  • ככל שהפגיעה הרפואית בתאונה גרמה לתובע פגיעה ממשית בעיסוקו, כך תחושב הנכות התפקודית על ידי בית המשפט באופן גדול יותר. אסביר – אדם שנפגע בתאונה ונקבעה לו נכות רפואית בגין הגבלה בתנועות גב בשיעור של 10%, והוא עובד במשרד למשל, שרוב עבודתו הינה משרדית, מול המחשב, ולא מדובר בעבודה פיזית מאומצת, הנכות התפקודית שתיפסק בעניינו תהיה פחותה מאשר נכות תפקודית שתיפסק לכנר או ספר שנפגע באצבעותיו בשיעור של 10%, שאז הוא לא יכול לעסוק בעבודתו כלל או שעבודתו נפגעה בצורה ממשית. כלומר, קביעת הנכות התפקודית על ידי בית המשפט בהכרח תהא מושפעת מתחום עיסוקו של התובע עובר לתאונה, וכך שיעור הפיצוי יהא בהתאם.